מתי יגיעו מעשיי למעשה אבותיי?

מדוע בחרה התורה להרחיב בספר בראשית בסיפור האבות והאימהות, לספר על כל התנהלותם בתוך המשפחה ובינם לבין אחרים?
בתנא דבי אליהו רבה (פכ"ה) נאמר: "כל אחד ואחד מישראל חייב לומר מתי יגיעו מעשיי למעשה אבותיי אברהם יצחק ויעקב…". התורה כבר בתחילתה רצתה להציב בפנינו רף מוסרי והתנהגותי גבוה מאוד. עוד לפני שקיבלנו את התורה, עוד לפני שהתחלנו להתחייב לקיים את מצוות התורה, התורה מעמידה לנו את מקומנו הטבעי – אנו בני ענקים, אנו בני האבות והאימהות, זאת השאיפה שלנו לגלות את שייכותנו הטבעית לאבותינו. באופן עקרוני שאיפתנו צריכה להיות להגיע למעשיהם של האבות.
כיצד ניתן הדבר? אנו חייבים להעמיד לנגד עיננו את גודל ענקיותם של האבות והאמהות בכדי שמתוך כך נדע את גודלנו ובכך נגדיל ונפנים את שאיפותנו.
חכמים בתלמוד בבלי (שבת דף קיב ע"ב) הדגישו את גדולת האבות והאמהות: "אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים, ולא כחמורו של רבי חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים".
כן, יש כאן תמרור אזהרה אדום! ייתכן שמתוך השאיפה והקרבה שלנו לאבות ולאימהות, נבוא חלילה להשוות אותם אלינו, לפרש מעשיהם כמעשינו ומעשינו כמעשיהם, אז חייבים לדעת שתהום פעורה בינינו לבין אבותינו, ובכל זאת אנו עדיין הבנים שלהם ועדיין מעשיהם הם סימן לנו, הבנים.
רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל (שיחות הרצב"י לספר בראשית) כותב שיש לנו ציווי מדברי נביאים להתבונן בדרכי האבות, והוא למד זאת מהפסוק בישעיהו (נ״א, א׳) "הביטו אל צור חוצבתם… הביטו אל אברהם אביכם" וכותב הרב צבי יהודה: "זאת פקודה אלוקית, מצווה מדברי נביאים, השייכת לציווי הכללי של 'זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור', יש להביט ולהסתכל, להתבונן וללמוד, להבין ולדעת מי הוא אברהם אבינו ומתוך כך מה אנחנו ומה עניננו בעולם".
הוא שאמרו חז"ל: "חייב לומר מתי יגיעו מעשיי למעשה אבותיי אברהם יצחק ויעקב…".