01
שבת זכור ולא נשכח
עם אור ראשון של שבת צעדתי כהרגלי בשמחה עצומה לתפילת שחרית בכותל. קרני השמש הדקיקות ניסו לחמם מעט את צינת הבוקר הירושלמית, תוך שהן מאירות את דרכי אל הקודש.
מזג האוויר הנוח משך רבים להתפלל ליד שכיית החמדה שנותרה ניצבת, נוגעת בקודש הקודשים, ומגינה בעוז על הר הבית מצד מערב.
בשבועות אלו אנו קוראים בתורה בהתרגשות על בניית המשכן וכליו. בין הכרובים לכפורת ובזכות הבריח התיכון, הערגה למקדש בתפילות בכותל מקבלות מימד של פתיחת הלבבות, בת קול עולה ומהדהדת את ההבטחה האלוקית: ׳ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם׳.
פגשתי בכותל חברים יקרים. ביניהם: שר הקליטה אופיר סופר; ר׳ שמואל קוקה, מנהל ישיבת מדברה כעדן במצפה רמון; ד״ר אריה הולץ, המהנדס והספורטאי המוכשר, הדוחף את כיסא הגלגלים של בתו היקרה הלוך ושוב מבית הכרם אל הכותל; הרב יצחק שילת, ראש ישיבת מעלה אדומים; וגם קבוצה גדולה של תלמידי שמינית, מתנדבי ׳שלח׳, שהתארחו השבוע בחניון ׳יער השלום׳ שהקים מנכ״ל ׳אלעד׳, דוידל׳ה בארי, וצעדו משם לפנות בוקר כדי להתפלל בשבת בכותל. ועוד ועוד.
בדרך חזרה מהכותל שמחתי לצעוד יחד עם ידידי וחברי למניין, חכם בני רביוף, שעובד במשך כל השבוע ליד מחנה יהודה, ומידי שבת הוא צועד משכונת רמות הרחוקה דרך שער שכם, אל הכותל.
בני הוא איש שכולו נשמה וחסד. בני הוא עבורי דוגמא מופלאה לקשר של עם ישראל לשריד חומת בית מקדשנו. הוא גם מופת להתמדה ולמסירות המאפיינת את המתפללים הקבועים בכותל.
02
ואנשכנו כחמור
הלחץ והלהיטות של המבקשים לשכן ליד הכותל רחבה רפורמית מעורבת, מזכירים לי את הביטוי המזעזע של רבי עקיבא, שביקש לבטא את הקינאה של עמי הארץ בתלמידי חכמים: ׳אמר רבי עקיבא כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור׳. השופט בעליון, יצחק עמית, למד איתי בכיתה 4 שנים בתיכון הדתי צייטלין. הוא בחור חריף, מצחיק עד ציני, ויודע בדיוק מה המשמעות והרגישות של הכותל המערבי. אני מבקש ללמד עליו זכות ולקוות שהלהיטות שלו להנכיח ליד הכותל תפילות מעורבות ורפורמיות, אינה שואבת את כוחה מהרצון לפגוע בממשלת הימין אלא דווקא מהרצון העמוק של כל יהודי להיות קרוב אל הקודש. הוא התרחק מצור מחצבתו, והוא מנסה לקרב את עצמו ואת הרפורמים אל הקודש. רק חבל שהוא עושה זאת בדרכים עקלקלות שמזעזעות את אמות הסיפים בשמים ובארץ, ומוסיפות יותר פילוג ויותר מדון. רבי אלעזר מסביר את התופעה הידועה הזו באופן עמוק: כל יהודי, מעצם בריאתו, קשור בנפשו אל התורה ואל הקודש, במודע או שלא במודע. וכאשר הוא רואה תלמידי חכמים לומדים תורה או מתפללים בדבקות ובהפרדה מלאה ליד הכותל, נפשו כואבת ומשתוללת בקרבו והוא חש קנאה כלפי השומרים על הגחלת במשך למעלה מ- 2000 שנה.
התפילות בכותל מרעידות את לב כל יהודי. ראו נא את עוצמת התפילות בחודש הסליחות, שעה שבאים מאות אלפים להתפלל באישון לילה ולהתרפק קרוב ככל האפשר למקום המקדש. תפילות אלו נוגעות בכל יהודי בנקודה הכי פנימית והכי שורשית שלו. גם אם אותו יהודי מקיים חיים, שבאופן חיצוני נראים כחילוניים ושמאלניים, עמוק בליבו הוא מרגיש חסרון גדול וכמיהה לקרבת אלוקים. מלבד הרצון לפגוע בממשלת הימין וברבנות הראשית, אותם אנשים מנסים באופן מלאכותי להמציא דת חדשה. בעזרתה הם מבקשים לקצר טווחים אל הקב״ה… ולצמצם רווחים בעם ישראל. הבעיה היא שבתפילותיהם ובטיפלותם הם עושים דווקא את ההפך: מגדילים פערים בחברה הישראלית, מעוררים מחלוקות, מעצימים פרובוקציות ומפילים חללים. ולא רק בעניין קדושת הכותל.
השמירה על הסטטוס קוו בכותל הכרחית להמשך קיום התורה והתפילה כפי שנהגו קהילות ישראל במשך אלפי שנים.
03
תוכנית חומש – סרט דוקומנטרי מעולה שאסור להחמיץ
על גב ההר במרכז השומרון, ניצב הר מרשים ושומם המתנשא לגובה 650 מטר, שבו יושב הישוב חומש. מקור השם בחמישה ישובים יהודיים ששקקו חיים בסביבתו בתקופת המשנה והתלמוד. לפני כ-47 שנים הוקמה על ההר הזה היאחזות נח״ל ע״י גרעין מתנועת בית״ר. חומש אוזרחה רשמית לאחר שנתיים, ובערב הגירוש, לפני 21 שנה, חיו בה כ- 70 משפחות.
פסגת הר חומש חולשת וצופה אל רצועת חוף המאכלסת למעלה ממחצית מתושבי מדינת ישראל. בחומש תהנו גם מתצפית מדהימה אל הגליל, החרמון והכרמל. ממערב תשורו אל עבר מישור החוף – מחדרה, דרך גוש דן ועד אשדוד. חומש היה ויהיה ישוב אסטרטגי חשוב מאוד ביטחונית והיסטורית למדינת ישראל.
לפני כ-21 שנה עלו חשדות כבדים בעניין שוחד, נגד ראש הממשלה דאז, אריאל שרון. אריק שרון הבין שרק מהלך של כניעה לערבים יועיל לסגירת התיק בפרקליטות ובמשטרה. כך תחדל גם התקשורת מלתקוף אותו בעניין החשד בשוחד, המאיים על ראשו ועל ראש בניו. למרות שאריק שרון נבחר בבחירות לכנסת ולראשות הממשלה תחת הסיסמא שהוא הגה: ״דין נצרים כדין תל אביב״, הוא הכריז אחרי הבחירות על נסיגה חד צדדית מכל רצועת עזה ומארבעה יישובים בצפון השומרון וביניהם חומש. זאת הייתה עקירה תמוהה ללא כל תמורה מדינית וללא הגיון בטחוני.
נסיגה זו העלתה את חמאס לשלטון ברצועת עזה ואין ספק שבעקבותיה קיבלנו גם את טבח שמחת תורה.
באותה שנה פונו מצפון השומרון, בכוח ובאלימות, ארבעה יישובים: חומש,
שא-נור, גנים וכדים. העקירה כללה גם גירוש כשלושים יישובים ברצועת עזה. כך הפך שרון
כ- 9,000 יהודים לפליטים בארצם. ההשלכות האסטרטגיות והפסיכולוגיות של עקירה זו עדיין לא הסתיימו. ח״כ צבי הנדל טבע אז את מטבע הלשון המצמררת: ״עומק העקירה כעומק החקירה״.
נטישת היישוב חומש הביאה לערעור המצב הביטחוני של ההתיישבות בשומרון. בעקבות העקירה נרצח שולי הר מלך הי״ד. הוא נורה ע״י מחבלים ברכב שבו נסע לכיוון חומש, כשהוא מסוכך ומגן על אישתו לימור תבדל״א, שהייתה אז בהריון מתקדם. שולי הר מלך נרצח, אך בדרך נס ניצלה אלמנתו ממוות וילדה את ביתה הפגית טרם זמנה. כעבור זמן נישאה מחדש עם יהודה סון המקסים והביאה לעולם עוד שמונה ילדים מתוקים. לימור סון הר מלך היא היום חברת כנסת פעילה בסיעת ״עוצמה יהודית״.
חודשים ספורים לאחר שהיישוב חומש חרב ותושביו הפכו לפליטים, אירגן רו״ח חיים יואבי רבינוביץ׳ אוטובוס שעלה למרומי היישוב החרב. לסיור הראשון הצטרפו שניים ממגורשי צפון השומרון: יוסי דגן – ממגורשי שא-נור, ובני גל – ממגורשי חומש.
למרות שחלפו 20 שנה מהאירוע הזה, חיים יואבי לא יכול לשכוח איך יוסי דגן פרץ בבכי כאשר הזכיר את חברו היקר שולי הר מלך הי״ד.
גם אחרי אותה עליה יוסי דגן המשיך לארגן עליות לחומש, ומאמציו נשאו פרי:
לאחר תקופה קצרה עלו לשרידי היישוב הנטוש חומש קבוצה של כ-20 צעירים שהקימו שם ישיבה. מזג האוויר הקר המקשה מאוד על החיים בהר הגבוה והחשוף. מי ששוהה בו ללא בית בנוי ומחומם כהלכה, מוצא את עצמו חשוף לפגעי הקור, הגשם והרוחות. חבורה זו של כ-20 בחורים גרו שם במסירות בלי קורת גג, בלי מים ובלי חשמל, בחום ובקור.
הנחישות הבלתי מוסברת של תלמידי הישיבה, עד היום, היא אדירה. הם בונים והשלטונות הורסים ואז הם חוזרים ובונים מחדש. וכך שוב ושוב וחוזר חלילה, עוד סצנה של הקמה ועוד אכזריות של הרס. כך במשך כשני עשורים השלטונות החריבו את מבנה העץ של הישיבה לא פחות מ-300 פעם!
לפני כ-20 שנה, לנוכח הגירוש וההרס הנורא ולמראה הבחורים הגיבורים והחלוצים, שעלו שוב ושוב להיאחז בפסגת חומש החרבה, אביה יהושע שלנו ז״ל, לקח יוזמה מתוך אחריות וציונות. הוא שאל את הטנדר של סבא אברהם ברט מכפר מימון, והעמיס עליו שמיכות ומלבושים חמים עבור הבחורים שקפאו על ההר. לאחר שפילס את דרכו אל ההר בין המחסומים והגדרות, הוא נסע שוב ושוב והביא לבחורי הישיבה ששהו על ההר ציוד ומזון. בימי שישי, אביה פקד מאפיות רבות בגוש דן והעמיס שם מכל הבא ליד: חלות, מאפים ומגדנות עבור החבר׳ה העושים את השבת בחומש. בכניסת השבת הוא החביא את הטנדר של סבא בין השיחים כדי שהמשטרה לא תחרים אותו…
החבר׳ה שמוסרים נפשם על חומש עד היום, הם בחורי ישיבה שלומדים שם תורה כל יום, כל היום. את כל עבודות הבניה והפיתוח הם עושים בהפסקות הצהריים. בזמן שתלמידי ישיבות אחרים שקועים בשנ״צ… הם שותלים ובונים. במשך שנים, אחרי כל פינוי, הם נאלצו לישון לילות שלמים וקפואים תחת כיפת השמים. למרות כל האילוצים והקשיים הם לומדים בלי הרף, בשמחה, בעומק ובנחישות, ואף ניגשים למבחני הסמכה לרבנות ולדיינות.
בחורי הישיבה רקמו במשך השנים יחסים טובים עם כוחות המשטרה והצבא. שלטונות הביטחון המקומיים הבינו היטב שהחבר׳ה האלה עשויים מזהב של מנצחים. בהרבה גבעות ביהודה ובשומרון מפנים את המתיישבים פעם, פעמיים, 20 פעם ולבסוף, לעיתים, המתיישבים מתייאשים. ואילו בחומש – הפינויים הפכו לסוג של משחק כואב וקשה לכל הצדדים, שנציגי משרד הביטחון מפעילים מכוח חוק הגירוש, אך הכל יודעים שבסופו של דבר הישיבה תמשיך ותפרח.
הכוח שהפעיל את האנרגיות הטובות הללו, הם הגיבורים של ארגון ״חומש תחילה״, אותם הובילו ניתאי שילה ויוסי דגן. הם שברו את הראש כיצד להחזיר את עם ישראל לצפון השומרון. בהתחלה הם הביאו לחומש בני נוער בחופשה. ולאחר מכן ביקשו להקים ישיבה של קבע בחומש. הם הצליחו לגייס את הרב אלישמע כהן ואיתו עוד חבר׳ה צעירים שיעלו לחומש ללמוד תורה.
לפני כשבע שנים הגיעו לישיבת חומש האומנים יואב אליצור ואלי זינגר עם מצלמתם והחלו לצלם את הפעילות של הישיבה. הם החלו ללוות את הבחורים שהיו נחושים ללמוד תורה על הר טרשים קרח, שהיה אסור לכניסת יהודים. הם תיעדו את תלמידי הישיבה גם בתקופה הקשה והנוראה בה אחד התלמידים המוכשרים והאציליים – יהודה דימנטמן הי״ד – נרצח בפיגוע ירי.
הם זכו לתעד את המאבק הגדול והארוך של הגיבורים ולומדי התורה, מתיישבי חומש, שבשיאו הצליחו החלוצים להביא למקום צעדת ענק של כ- 20 אלף יהודים. התוצר הקולנועי שצולם במשך 7 שנים מספק הצצה לקבוצה חלוצית מופלאה, שלרוב מתרחקת מהתקשורת וממעטת להתראיין.
אם שואלים את היוצרים על מה הסרט התשובה היא : ״על מסירות נפש למען ארץ ישראל״. אפשר להתווכח אם מסכימים איתם או לא, אבל הצופה בסרט ודאי ישאל את עצמו בסוף הסרט:
א. על מה אני מוכן למסור ככה את הנפש?
ב. מה יגרום לי לישון בגשם, ליפול ולחזור ולקום ולא להתייאש לעולם?
גם אם אין לך תשובה, תדע לך שלבחורים מישיבת חומש יש תשובות טובות וגם הוכחות בשטח…
אלה אנשים מיוחדים שאתה מתאהב בהם בתוך דקה אחת.
הסרט ״תוכנית חומש״ הוקרן בערוץ 14. לא לפני שהוצע לערוץ הממלכתי כדי להקרינו במסגרת התוכניות הדוקומנטריות. קראתי שאנשי הערוץ הממלכתי שאלו את העורכים אם בסרט מופיעים צילומים של אלימות תלמידי הישיבה נגד ערביי הסביבה. משקיבלו תשובה שלא היה דבר כזה מעולם, הם הודיעו שאין להם עניין בסרט…
לתלמידי ישיבת חומש יהיה מקום של כבוד בקרב הגיבורים שסייעו לביטול חוק ההתנתקות ותרמו לחזרתם של יהודים לבתיהם בצפון השומרון ובקרוב גם לעזה.
לסרט המרתק הזה יש הפי-אנד. בלחצם של יוסי דגן ואיתו שרים וחברי כנסת, הכנסת אישרה לאחרונה את ביטול החוק של עקירת היישובים בצפון השומרון, ותאפשר חזרת יהודים ליישוב חומש. בסוף הסרט שאלו העורכים את תלמידי הישיבה: מה התוכניות שלכם עכשיו? התשובה הלא מפתיעה היתה: ״עכשיו נקים ישיבה חדשה בהר עיבל הצופה לשכם״.
תודה לאביגיל זית, על המאמר המצויין – ״מאחורי ההר״, במוסף דיוקן של מקור ראשון.
אשרי העם שככה לו, אשרי העם שכאלה בניו.
שבת שלום של זכור את אשר עשה לך עמלק. שבת של מחיית שלטון עמלק באיראן וחיסול מחבלי עמלק בחזיתות הרבות. שבת של ניסים גדולים.
בשבת זכור נחזה בטוב ירושלים ובגאולתה מפסגת הר הזיתים. נראה את הניסים הגלויים יחד עם רבנים, לוחמים גיבורי ישראל, משפחות שכולות, פצועי צה״ל, משפחת הרב המזרבב, משפחת הרב והלוחם הראל קצין, החזן יחיאל שוסהיים והחזן צבי גרינהיים. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות ופצועים
כיתבו ישירות למייל שלי –
manager@pisrael.com
