אשתף אתכם בשלושה סיפורים מדויקים על נשים שעסקו בנתינה, ועל איך הקב״ה מדויק בניהול העולם שלנו.
01
לעזוב את העולם מתוך נתינה.
לפני כשבועיים נפטרה בעיר נוף הגליל אישה בשם לידיה גלר. לידיה עלתה עם בעלה ושני ילדיה לארץ בשנת 1979 מקובנה שבליטא לנוף הגליל, ושם שימשה כרופאת משפחה שטיפלה באנשים רבים בקהילה באהבה ובמסירות אין קץ, עד שיצאה לפנסיה.. לפני כמה שנים היא קיבלה שבץ מוחי, וכשהגיעה לבית החולים הצוות הרפואי סיפר שתוך זמן קצר היא הפכה ממטופלת למטפלת ועזרה להרבה חולים שהיו סביבה גם בצד הרפואי וגם בצד הנפשי.
שמעתי עליה כשעבדתי בשורשים בהוכחת יהדות יחד עם הבן שלה, שמעון הר שלום. באחת הפעמים הגיעה מישהי למשרדי שורשים עם סיפור מוזר. היא סיפרה שאימא שלה שהייתה יהודייה ועבדה בבית יתומים בליטא הכניסה אותה יחד עם שתי אחיותיה לבית היתומים. בשלב מסוים האימא עזבה ומשפחה של לא יהודים בליטא אימצה אותה ואין לה מסמכים שמוכיחים את הסיפור הזה.
שמעון כבדרך אגב שאל את אימו לידיה האם יש מצב שהסיפור הזה הגיוני, ולידיה סיפרה שהיא מכירה את הסיפור אישית מכיוון שהיא הייתה הרופאה של בית היתומים הזה ואף נקבה בשמה של הילדה.
כמה מדויק שבנה של לידיה, שמעון, שעוסק כל כך הרבה שנים בהוכחת יהדות, נעזר באחד התיקים המסובכים שפגש בעדותה של אימו היקרה.
לפני כשבועיים לידיה הייתה עם בעלה בעיר נוף הגליל והיא ראתה את אחת משכנותיה, עולה מאתיופיה, עם סלים גדולים. היא ניגשה לעזור לה וביקשה שתצטרף אליהם לרכב. כשחזרה לידיה היא נפלה, איבדה את ההכרה ובהמשך נפטרה. יהיה זכרה של לידיה היקרה שעזבה את עולמנו תוך כדי עשיית טוב – ברוך.
02
התחברתי לחיים…
אני מחובר לקבוצת וואטסאפ שנקראת מחוברים לחיים, שמטרתה לדווח על אנשים שצרכים הסעה לבתי חולים מאזור הבית שלך לאזור שאליו אתה מגיע בעבודתך.
באחד הבקרים התקבלה הודעה על אישה הגרה ממש לא רחוק מביתי, שצריכה הסעה לבית החולים שערי צדק. מכיוון שהשעה והקרבה לביתי התאימו לי, וגם מכיוון שבית החולים שערי צדק נמצא ממש בדרך לעבודתי, שלחתי הודעה שאקח אותה בשמחה.
כשהגעתי לביתה והאישה עלתה לרכבי יחד עם הבת שלה, לא הבנתי בהתחלה איזה יהלום נכנס לי לרכב. התברר שהאישה היא ניצולת שואה שעברה כבר את גיל 90, בשואה היא הייתה בת 17 והיא שרדה את אושוויץ ואת ברגן בלזן .
פשוט לא ייאמן כמה כוחות היו באישה אחת קטנה. היא סיפרה לי על אימא שלה ועל אחותה הקטנה שנרצחו באושוויץ, ועל אביה ואחיה שנצלו. היא אמרה לי ״כשאני עוצמת את העיניים אני לא נזכרת בדברים, אני פשוט רואה אותה קורים״. היא סיפרה על המשפחה הענפה שזכתה להקים בארץ – על ילדיה, נכדיה וניניה הרבים. היא הייתה קצת עצובה על כך ששברה את היד לפני כמה חודשים ושהיא לא יכולה להכין עוגות לנכדיה. לפני שהורדתי אותה בבית החולים היא אמרה לי שמעולם היא לא איבדה תקווה ושעוד יהיה בסדר.
נפרדתי ממנה לשלום והודיתי לבורא עולם על הזכות הגדולה שנפלה בחלקי להסיע יהלום כזה. ממליץ לכולכם להצטרף למיזם הנפלא הזה של מחוברים לחיים.
03
אסיים בסיפור מדהים ומדויק שקרה לאשתי ולי לפני כשבוע.
ביום שני היינו בביקור אצל זוג חברים שלנו בקיבוץ בצפון הארץ. החברה, שמשמשת כמורה של כיתה א כבר עשרות שנים, סיפרה שהשנה היא מקבלת ילד עם צרכים מיוחדים לכיתה והיא ממש מתרגשת ומתכוננת.
למוחרת הלכנו לבקר חברים נוספים שגרים במרכז הארץ, ותוך כדי שיחה החברה סיפרה שהנכד הבכור שלהם הוא בעל צרכים מיוחדים. הם הראו לנו תמונות וסרטונים שלו והחברה הוסיפה וסיפרה ששנה הבאה הוא עולה לכיתה א בבית ספר מסוים בצפון הארץ.
היא המשיכה וסיפרה שהוא ילד מדהים ושהם דואגים בעיקר איזו מורה תקבל אותו והאם היא תהיה רגישה אליו. לאחר בדיקה קצרה התברר שהחברה שישבנו אצלה יום קודם תהיה המורה שלו. הרגענו את חברינו וגם את הבת שלהם, אימו של הילד, שתהיה לו מורה מדהימה ורגישה.
מדהים איך נשלחנו בצורה מדויקת להרגיע אותם…■
Ori
