01 סיפר לי ר׳ מאיר הכהן סינגר: ״גדלתי בארה״ב בתקופה שלא היו כמעט ישיבות, ובוודאי שלא באזורנו. כשהגעתי לגיל 12 הוריי שלחו אותי ללמוד בישיבת לובביץ׳-חב״ד בניו יורק. היה לי קשה שם – רחוק מהבית, בפנימייה, צעיר ובודד, מלא געגועים. יום אחד ישבתי מהורהר על מדרגה בכניסה לבניין הישיבה (הידוע כ-770), והינה עובר שם הרב מנחם מנדל שניאורסון, חתן הרבי הרי״צ, הוא ניגש אליי, מתיישב לידי, שואל אותי איך אני מרגיש ומקשיב לקשיי.
לבסוף החלטתי שאין מקומי בישיבה. עזבתי, עברתי כל מיני גלגולים והגעתי לארץ. עבדתי בקיבוץ של ‘השומר הצעיר׳, התרחקתי מאורח חיים דתי. מאוחר יותר חזרתי ליהדותי…״.
את הסיפור הוא סיפר לי שנים רבות אחר כך, כשהוא כבר גר ברובע היהודי בירושלים, עוסק בתורה כל היום וביתו פתוח להכנסת אורחים מופלאה, בניצוח רעייתו וכל בני הבית. הוא סיים: ״ומה שהחזיר אותי חזרה ליהדותי הייתה אותה חמימות של הרבי מלובביץ׳, אותה התעניינות כנה של איש גדול שמקשיב ביוזמתו לרגשות של בחור צעיר. החמימות הזאת ליוותה אותי כל השנים בכל הגלגולים שעברתי״.
02 סיפר לי הרב מרדכי אלפרט: ״נסעתי לניו יורק, ביקשתי להתקבל ל׳יחידות׳ אצל הרבי מלובביץ׳, ואכן קבעו לי זמן בשעת לילה מאוחרת. כשנכנסתי הייתי בהתרגשות רבה. הרבי ישב ליד שולחנו בקצה החדר ושאל אותי באיזו שפה ארצה לדבר. הגשתי לו פתק שהכנתי מראש ובו כמה סעיפים: 1. נולדו לנו ארבע בנות. אנחנו רוצים מאוד ברכה לבן. 2. ברכה לבת דודה חולה באנגליה. 3. ענייני פרנסה. 4. עניינים אישיים. הרבי התבונן בפתק והשיב לפי סדר הסעיפים: 1. ״יהיה לכם בן, אחרי הבת״. על 2 הוא דילג, לא אמר דבר. ואז השיב על 3 ועל 4. כעבור תשע דקות יצאתי מחדרו.
הבנתי מזה שלצערנו המחלה של בת הדודה חשוכת מרפא, אבל יצאתי ובישרתי לאשתי בשמחה את תשובת הרבי לבקשת תפילה על לידת בן. כדבריו, החמישית הייתה שוב בת. בהיריון השישי האחות באולטרסאונד שאלה את רעייתי: -״מה יש לכם עד כה?״ –״חמש בנות״, היא השיבה. –״תתכונני לשישית״, אמרה האחות. ואשתי מודיעה לי: ״מרדכי, לא בן, בת שישית!״. אמרתי לה: ״לא, יש כאן טעות. הרבי אמר שאחרי הבת יהיה בן, וכך יהיה. אני מזמין אולם לברית״. מיותר לומר שכך היה, ב״ה נולד לנו בן״.
03 שמעתי מהרב אלפרט בשם ידידו, חסיד גור, קרוב-רחוק של משפחת האדמו״ר מגור, עם אותו שם משפחה: ״רציתי לנסוע לאוסטרליה לקדם איזה רעיון. התייעצתי עם הרבי מגור, ה׳בית ישראל׳. הוא אמר לי: ״כשאתה נוסע דרך ארה״ב (כך היו נוסעים אז), תיכנס לרבי מלובביץ׳ ותשאל׳. נכנסתי, הגשתי פתק, אמר מה שאמר, והמשכתי לאוסטרליה. 23 שנים הייתי שם, ואז חזרתי שוב דרך ארה״ב. חשבתי: אם בהלוך עברתי דרך הרבי, אעשה כן גם בחזור. הכנתי פתק כנהוג והגשתי. ואז הרבי אומר לי: ״כשהיית פה לפני 23 שנים, חתמת על הפתק בשם ‘אלטר׳ ב- ט, וכעת חתמת ‘אלתר׳ ב- ת. מדוע שינית?״.
