השבוע לפני 65 שנים, כ״ה בטבת ה׳תשי״ח (17.01.58) קבע בית המשפט העליון כי ישראל קסטנר לא שיתף פעולה עם הנאצים ולא היה שותף ולו במעט להשמדת יהודי הונגריה וגזל רכושם. אולם פסק הדין שניתן כמעט שנה לאחר ההתנקשות בקסטנר, לא הצליח למחות את תוצאות המשפט הראשון מזיכרונו של הציבור: ״קסטנר מכר את נשמתו לשטן״.
ישראל קסטנר נולד בהונגריה, ובזמן מלחמת העולם השנייה היה חבר בוועד העזרה וההצלה בבודפשט. הארגון סייע ליהודים שנמלטו מפולין ומארצות נוספות להונגריה, שנחשבה בטוחה יחסית, ואנשיו ידעו על השואה נגד היהודים בפולין וברוסיה. כשכבשו הנאצים את הונגריה נפגשו נציגי הוועד עם עוזרו של אייכמן וניסו להציע עסקה שתכלול את הצלת יהודי הונגריה תמורת תשלום. לבסוף הצליח קסטנר לשכנע את הנאצים לאפשר את יציאתם של מעט יהודים, במה שזכה לכינוי ׳רכבת המיוחסים׳ או ׳רכבת קסטנר׳.
על הרכבת היו 1,684 אנשים, ביניהם עשירי הקהילה היהודית בבודפשט, רבנים, ידידיו של קסטנר ובני משפחתו – ובהם אימו, אשתו ואחיו. לאחר עיכובים רבים הגיעה הרכבת לשוויץ הניטרלית, כשבמקביל מתרחשת השמדת יהודי הונגריה בקצב הולך וגובר.
משפט גרינוולד
שמו האמיתי של משפט קסטנר היה אמור להיות ׳משפט גרינוולד׳. ליתר דיוק, משפט קסטנר כלל לא התנהל נגד קסטנר – אלא נגד עיתונאי זקן בשם מלכיאל גרינוולד. בשנת 1952 פרסם גרינוולד האשמות חמורות נגד קסטנר, טען כי הכשיר את הקרקע לרצח יהודי הונגריה על ידי הנאצים וכי השתתף בגזל רכושם יחד עם ידידו הנאצי, קורט בכר. גרינוולד גם טען כי קסטנר העיד לטובת בכר במשפטי נירנברג, עדות שהיא עדות שקר.
קסטנר, שהיה מאנשי מפא״י ומקורב לשלטון, עבד באותה העת עבור השר ד״ר דב יוסף ונחשב עובד מדינה. השר והיועץ המשפטי לממשלה הותירו בפניו שתי ברירות: תבע את גרינוולד תביעת דיבה או שתתפטר. קסטנר הגיש תלונה נגד גרינוולד, והפרקליטות מיהרה להגיש נגדו תביעת דיבה. אלא שבמשפט הכול התהפך.
את גרינוולד ייצג עורך הדין שמואל תמיר, במקור כצנלסון, בן למשפחת אנשי ציבור. אימו, בת שבע כצנלסון, הייתה חברת כנסת בכנסת השנייה של מדינת ישראל, ואביו, ד״ר ראובן כצנלסון, הקים את קופת החולים עממית (לימים הפכה למאוחדת). תמיר נולד בירושלים בשנת 1923 והתחיל את דרכו הציבורית כבר בהיותו נער בן 15, כשהצטרף לארגון האצ״ל בירושלים. בהמשך הפך תמיר לסגן מפקד האצ״ל בירושלים, ואף הוגלה לקניה באפריקה לשנה וחצי, לאחר שהלשינו עליו לבריטים בתקופת הסזון. עם הקמת מדינת ישראל חזר תמיר מקניה, ושוחרר.

הנאשם גרינוולד, שהפך למאשים, יוצא מבית הדין לאחר זיכויו, יוני 1955

שמואל תמיר בכנסת

בתאריך ז׳ בתשרי תשע״ט, בין כסה לעשור, ב-06.09.18, בשעת בוקר, בעודו צועד סמוך לכניסה לקניון ״הרים״ בגוש עציון אשר בצומת גוש עציון הגיח מחבל מאחורי ארי פולד, התנפל עליו ודקר אותו בגבו ובצווארו. ארי הסתובב אל המחבל, הבחין בסכין המגואלת בדמו, קרא: ״מחבל, מחבל!״ הדף את המחבל ונאבק בו. עם מנוסת המחבל, ועל אף פציעתו האנושה, רדף ארי בגבורתו העצומה אחר המחבל בשארית כוחותיו, והצליח לירות בו בנשקו האישי לפגוע במחבל בטרם התמוטט ונפל על הארץ. ארי פונה לביה״ח שערי צדק פצוע אנושות, ולמרבה הצער מת כתוצאה מפציעתו. בפעולותיו, על אף פציעתו האנושה, ובכוחותיו האחרונים, מנע ארי מהמחבל להמשיך את מסע ההרג של המחבל והציל אחרים. לארי ז״ל הוענק עיטור המופת האזרחי על מעשה שנעשה באומץ לב, הראוי לשמש מופת לחברה ולקהילה.
ארי פולד הי״ד היה בן 45 בהירצחו. והוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר עציון. הוא הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים, הורים וארבעה אחים.
לאחר מותו והענקת עיטור המופת האזרחי, נצרבה דמותו הגיבורה בתודעת העם, ומאז היא משמשת כדמות מופת בעיני רבים. נוסף על אתר הנצחתו בשמורת עוז וגאו״ן הצופה אל מקום הרצח, מקימים בימים אלו חבריו ושכניו בשכונת הזית שביישוב אפרת בית מדרש שייקרא על שמו של ארי ז״ל. בית המדרש שייבנה בע״ה כחלק מבית הכנסת זית רענן, ייתן מענה למגוון צרכי הקהילה של ארי בו הוא היה חבר ואף ממייסדיו. בית המדרש יהווה מקום חי ותוסס של לימוד תורה, תפילה וקדושה. מקום מלא חיים ואמונה.
ארי (יואל) פולד הי״ד, גדל בניו יורק עד גיל 18, במשפחה עם ארבעה אחים, בן לאבא איש חינוך. בגיל שמונה עשרה הגיע לבדו לשנה בארץ, וקבע את מושבו בישיבת הכותל בעיר העתיקה בירושלים. לצד לימודי התורה, למד ארי להתאהב בנופים המרהיבים ובאנשים הנעימים החיים כאן בארץ. על כן, גמלה בליבו ההחלטה כי יישאר לגור כאן את חייו.
אף על פי שלא היה חייב, בחר ארי לאחר שנת לימודים בישיבת הכותל להצטרף לשירות המדינה כחייל לוחם בחטיבת גולני. ואחרי שהשתחרר, גילה ארי שבגלל הגדרתו כ׳מח״ל׳ = מתנדב חוץ לארץ, אין הוא מחוייב בשירות מילואים. ארי לא היסס לרגע, ובשיתוף פעולה עם רחבעם (גנדי) זאבי דאג לכך שישובץ במהרה ביחידת מילואים שם שרת עד יום נפילתו.
בשנה לאחר עלייתו ארצה, סחף אחריו ארי גם את הוריו.
מגיל שבע ארי למד קראטה בשיטה מיוחדת המשלבת טכניקות שונות מכל אמנויות הלחימה המזרחיות. גם בארץ המשיך ללמוד ואף לימד קראטה – בבית שמש, בירושלים ובאפרת. ארי אהב במיוחד את האמונות שמאחורי הקראטה, הוא תירגם את הכלים שמלמד אותנו אומנות הלחימה בשביל להתכוון בתפילה. עם השנים הוא התקדם והגיע לדרגה הנקראת ‘חגורה שחורה DAN 4׳.
ארי היה ציוני מובהק, עסק בהסברה והיה מאוד פעיל ברשתות החברתיות, התראיין לתוכניות שונות ונלחם למען עם ישראל בארץ ישראל. הוא היה בעל ידע עצום בהיסטוריה, במלחמות ישראל, בתאריכים ובעובדות היסטוריות. הוא לא התבייש ולא התנצל על כך שזוהי הארץ שלנו וזכותנו להיות כאן. ״כשהוא דיבר על ישראל עיניו בהקו – זה מה שהוא אהב לעשות״, תיארו אוהביו. אהבתו לארץ הייתה הרבה מעבר לדיבורים בעלמא, כיוון שכאמור, ארי בחר מיוזמתו לעלות ארצה, לשרת בצבא, ולהמשיך ולשרת במילואים גם אחרי שחרורו הרשמי.
ארי למד באוניברסיטת טורו וקיבל תואר במינהל ושיווק, אך מעולם לא הצליח לגבור על התשוקה הגדולה שלו – לחינוך. הוא למד באוניברסיטת בר-אילן ובמכללת ליפשיץ בירושלים, ובמשך שנים היה מחנך כיתה ו׳ בנים בבית ספר ״מקור חיים״ ואחר כך בבית ספר ״יהודה הלוי״ בירושלים. לימודי קודש היו לחם חוקיו. אחיו סיפר בעבר: ״הראש שלו תמיד היה בתוך ספר, הוא קרא את הגמרא כמו נובלה״.

"באהבה אין קץ, בתך"

"באהבה אין קץ, בתך"

בית חנה סנש בקיבוץ שדות ים הוקם על ידי חבריה של חנה סנש בשנת 1950, לזכרה של הצנחנית הגיבורה. בהמשך הפך המקום למוזיאון חנה סנש, ולאחרונה עבר שיפוץ מקיף. מלבד התערוכה המגוונת על חייה של סנש ישנו במוזיאון סרט מיוחד שלא ניתן להשיגו לצפייה במקום אחר: ״אשרי הגפרור – חייה ומותה של חנה סנש״.
זהו סרט תיעודי המשלב צילומי ארכיון, הקראת עדויות, ראיונות ואף שחזורים היסטוריים. בעיניי, גולת הכותרת של הסרט היא עדותה של קטרינה סנש, אימה של חנה. קטעי עדותה חושפים חלקים בדמותה של הצנחנית שאיש לא הכיר, מילדותה דרך שנות התבגרותה ועד פרידתה הסופית מאימה בכלא בהונגריה. לרגל יום פטירתה ה-78 הבאנו בפניכם קטעי עדות אלה, המציגים באור אחר את דמות הגיבורה – אור אנושי ונוגע ללב.
ילדות והתבגרות – השיר הראשון
חנה נולדה בשנת 1921, בבודפשט, הונגריה. אביה בילא היה סופר, עיתונאי ומחזאי ידוע, ואמה קטרינה – פסנתרנית. אחיה גיורא היה גדול ממנה בשנה אחת בלבד, והאם מתארת ילדות שמחה ומאושרת, חיי משפחה רגילים בחברה היהודית המתבוללת בבודפשט. אולם בהיות חנה בת שש נפטר אביה מהתקף לב.
בנקודת הזמן הזו החלה חנה לכתוב שירים, והיות ושליטתה בעט ודיו הייתה חסרה, כיאה לילדה בכיתה א׳ – הכתיבה את שיריה לסבתה פיני, שכתבה אותם בכתב יד יפה ומסודר. לאחר מות אביה כתבה חנה שיר על השוני בינה ובין ילדים אחרים: ״מי אתם, ילדים מאושרים? הייתי רוצה להיות איתכם, לצחוק בחדווה איתכם..״.
בהגיעה לגיל 13 החלה כותבת יומן, ובו ציינה את מחשבותיה, מרגשות כעס על אחיה גיורא שהעז וקרא את יומנה, ועד הרהורים פילוסופיים אודות החיים והמוות. בין היתר כתבה בעת עליית המשפחה לקברו של האב כי ״אין בכך עניין, הוא תמיד איתי״.
מלבד הכתיבה אהבה חנה את אומנות הצילום, והייתה מצלמת רבות. במצלמתה תיעדה את חייה בבודפשט ולאחר מכן בארץ ישראל. בהיותה בת 15 צילמה את עצמה בצילום עצמי – ׳סלפי׳. בהמשך שלחה לאימה תמונות מהווי חייה בארץ ישראל.

כרזת הסרט "אשרי הגפרור – חייה ומותה של חנה סנש",
מאת הבמאית רוברטה גרוסמן

חנה סנש בצילום עצמי – 'סלפי', בודפשט, הונגריה

[elementor-element…
ימים נוראים בחיק הנאצים

ימים נוראים בחיק הנאצים

היה זה יום חמישי, י"ג בתשרי תש"ו, שלושה ימים לאחר…
הצוואה של אלעזר

הצוואה של אלעזר

לפני 20 שנה אירע הפיגוע הקשה בין זיף לכרמל בדרום…
3 שנים לרצח רנה הי"ד

3 שנים לרצח רנה הי"ד

כמעט שלוש שנים חלפו מאז אותו בוקר יום שישי בו…
כך ניצלו חיי

כך ניצלו חיי

מלחמת לבנון הראשונה, או בשמה הרשמי בתחילתה: 'מבצע שלום הגליל',…
מורשת קרב

מורשת קרב

“הצלחנו להפוך את עמותת “גבעת התחמושת” לעמותה ממשלתית. עד לפני…
15 שנה אחרי

15 שנה אחרי

במהלך מלחמת לבנון השנייה נפל רס״ן בנג’י הילמן ז״ל כחודש…

בשבת שעברה נפטרה אחת מאחרונות לוחמות לח"י, יעל בן -דב. יעל נולדה בשנת 1928 בירושלים כחיה ברנדווין. למרות שגדלה במשפחה חרדית היא הצטרפה לתנועת בית"ר. בעקבות פעילותה בתנועה היא סולקה מסמינר הגננות של המזרחי שמנהליו אסרו על הפעילות בבית"ר. לאחר שהחליטה שבית"ר אינה מתאימה להשקפת עולמה היא עברה לתנועת הנוער הדתית 'ברית חשמונאים' (ברי"ח). רבים מחניכי ברי"ח ומדריכיה היו חברים בלח"י, ועל חיה שחיפשה קשר למחתרת הוטלו אט אט משימות שונות. לאחר שהשכילה להעביר מזוודת נשק גדולה היא הפכה לחברת המחתרת, וככינוי מחתרתי בחרה את השם 'יעל'. שם שלימים הפך לשמה.
בתחילה פעלה יעל בתאי הנוער של המחתרת ובגיוס צעירים. מסירותה וכישרונה לא נעלמו מעיני מפקדיה, והיא מונתה כאחראית לאחד מתאי הנוער בירושלים. אחד מחניכיה היה הצעיר אלכסנדר רובוביץ' שנחטף בידי חיילים בריטיים ועונה למוות. גופתו לא נמצאה עד היום והתעלומה סביב מקום קבורתו לא נתנה ליעל מנוח כל חייה.
מלבד פעילותה בנוער השתתפה יעל בפעולות קרביות. ביניהן פעולת שחרורו של ד"ר ישראל אלדד (שייב), האידיאולוג של לח"י שנאסר בידי הבריטים ונפצע קשה כשניסה להימלט. הוא הובא לטיפול אצל האורתופד הירושלמי, ד"ר טרוי, וחברי לח"י הצליחו לשחררו בפעולה נועזת. תפקידה של יעל היה לתצפת על המרפאה ולהזעיק את חבריה כשאלדד יגיע.
הפעולה המפורסמת ביותר הקשורה ביעל הייתה ניסיון ההתנקשות בגנרל בארקר, מפקד כוחות הצבא הבריטי בארץ-ישראל. לזכותו של הגנרל נזקפה בין השאר פקודה אנטישמית שאסרה על החיילים הבריטיים לבקר בבתי עסק ובבתי שעשועים השייכים ליהודים. לשם חיסולו חברו האצ"ל והלח"י לפעולה משותפת: התוכנית שהתגבשה הייתה להציב במסלול ההליכה 'מטפלת' עם עגלת תינוק, אך במקום תינוק תהיה בובה והיא תמולכד, וכאשר הגנרל יעבור לידה היא תתפוצץ. לתפקיד המסוכן של ה'מטפלת' נבחרה יעל. במשך יומיים היא חיכתה להפעיל את המטען, אך לשווא. באחד הימים היא אף עוררה את רוגזה של עוברת אורח שהתרעמה על כך שהיא מוציאה את 'התינוק' בקור העז של ירושלים. בדיעבד התברר שהגנרל לא היה בארץ באותם ימים וכך ניצלו חייו. העגלה ניתנה במתנה לאחד מהפעילים שבאותם ימים נולד לו בן. "נשמתי לרווחה", סיפר מפקד הפעולה שעקב בחשש כבד אחרי יעל. "זו הייתה לי הפעם הראשונה שלא הצטערתי שפעולה לא בוצעה. כיום, כשאני פוגש את יעל עם נכדיה, אני שמח שבעתיים".
לאחר מלחמת ששת הימים הצטרפו יעל ובעלה, שבתי בן דב, איש רוח חבר לח"י שנכלא לשנים ארוכות, לקבוצה מיוצאי הלח"י שהתגוררו בבית השבעה בשכונת בית חנינא בירושלים. יעל התמחתה בחינוך מיוחד ונהגה להתנדב במוזיאון אסירי המחתרות בכלא ירושלים. היא הקדישה את חייה לקידום מורשת המחתרת שאליה השתייכה ונשארה נאמנה לעקרונותיה הרעיוניים

הנאשם גרינוולד, שהפך למאשים, יוצא מבית הדין לאחר זיכויו, יוני 1955

שמואל תמיר בכנסת

השבוע לפני 65 שנים, כ״ה בטבת ה׳תשי״ח (17.01.58) קבע בית המשפט העליון כי ישראל קסטנר לא שיתף פעולה עם הנאצים ולא היה שותף ולו במעט להשמדת יהודי הונגריה וגזל רכושם. אולם פסק הדין שניתן כמעט שנה לאחר ההתנקשות בקסטנר, לא הצליח למחות את תוצאות המשפט הראשון מזיכרונו של הציבור: ״קסטנר מכר את נשמתו לשטן״.
ישראל קסטנר נולד בהונגריה, ובזמן מלחמת העולם השנייה היה חבר בוועד העזרה וההצלה בבודפשט. הארגון סייע ליהודים שנמלטו מפולין ומארצות נוספות להונגריה, שנחשבה בטוחה יחסית, ואנשיו ידעו על השואה נגד היהודים בפולין וברוסיה. כשכבשו הנאצים את הונגריה נפגשו נציגי הוועד עם עוזרו של אייכמן וניסו להציע עסקה שתכלול את הצלת יהודי הונגריה תמורת תשלום. לבסוף הצליח קסטנר לשכנע את הנאצים לאפשר את יציאתם של מעט יהודים, במה שזכה לכינוי ׳רכבת המיוחסים׳ או ׳רכבת קסטנר׳.
על הרכבת היו 1,684 אנשים, ביניהם עשירי הקהילה היהודית בבודפשט, רבנים, ידידיו של קסטנר ובני משפחתו – ובהם אימו, אשתו ואחיו. לאחר עיכובים רבים הגיעה הרכבת לשוויץ הניטרלית, כשבמקביל מתרחשת השמדת יהודי הונגריה בקצב הולך וגובר.
משפט גרינוולד
שמו האמיתי של משפט קסטנר היה אמור להיות ׳משפט גרינוולד׳. ליתר דיוק, משפט קסטנר כלל לא התנהל נגד קסטנר – אלא נגד עיתונאי זקן בשם מלכיאל גרינוולד. בשנת 1952 פרסם גרינוולד האשמות חמורות נגד קסטנר, טען כי הכשיר את הקרקע לרצח יהודי הונגריה על ידי הנאצים וכי השתתף בגזל רכושם יחד עם ידידו הנאצי, קורט בכר. גרינוולד גם טען כי קסטנר העיד לטובת בכר במשפטי נירנברג, עדות שהיא עדות שקר.
קסטנר, שהיה מאנשי מפא״י ומקורב לשלטון, עבד באותה העת עבור השר ד״ר דב יוסף ונחשב עובד מדינה. השר והיועץ המשפטי לממשלה הותירו בפניו שתי ברירות: תבע את גרינוולד תביעת דיבה או שתתפטר. קסטנר הגיש תלונה נגד גרינוולד, והפרקליטות מיהרה להגיש נגדו תביעת דיבה. אלא שבמשפט הכול התהפך.
את גרינוולד ייצג עורך הדין שמואל תמיר, במקור כצנלסון, בן למשפחת אנשי ציבור. אימו, בת שבע כצנלסון, הייתה חברת כנסת בכנסת השנייה של מדינת ישראל, ואביו, ד״ר ראובן כצנלסון, הקים את קופת החולים עממית (לימים הפכה למאוחדת). תמיר נולד בירושלים בשנת 1923 והתחיל את דרכו הציבורית כבר בהיותו נער בן 15, כשהצטרף לארגון האצ״ל בירושלים. בהמשך הפך תמיר לסגן מפקד האצ״ל בירושלים, ואף הוגלה לקניה באפריקה לשנה וחצי, לאחר שהלשינו עליו לבריטים בתקופת הסזון. עם הקמת מדינת ישראל חזר תמיר מקניה, ושוחרר.

הנאשם גרינוולד, שהפך למאשים, יוצא מבית הדין לאחר זיכויו, יוני 1955

שמואל תמיר בכנסת

בתאריך ז׳ בתשרי תשע״ט, בין כסה לעשור, ב-06.09.18, בשעת בוקר, בעודו צועד סמוך לכניסה לקניון ״הרים״ בגוש עציון אשר בצומת גוש עציון הגיח מחבל מאחורי ארי פולד, התנפל עליו ודקר אותו בגבו ובצווארו. ארי הסתובב אל המחבל, הבחין בסכין המגואלת בדמו, קרא: ״מחבל, מחבל!״ הדף את המחבל ונאבק בו. עם מנוסת המחבל, ועל אף פציעתו האנושה, רדף ארי בגבורתו העצומה אחר המחבל בשארית כוחותיו, והצליח לירות בו בנשקו האישי לפגוע במחבל בטרם התמוטט ונפל על הארץ. ארי פונה לביה״ח שערי צדק פצוע אנושות, ולמרבה הצער מת כתוצאה מפציעתו. בפעולותיו, על אף פציעתו האנושה, ובכוחותיו האחרונים, מנע ארי מהמחבל להמשיך את מסע ההרג של המחבל והציל אחרים. לארי ז״ל הוענק עיטור המופת האזרחי על מעשה שנעשה באומץ לב, הראוי לשמש מופת לחברה ולקהילה.
ארי פולד הי״ד היה בן 45 בהירצחו. והוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר עציון. הוא הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים, הורים וארבעה אחים.
לאחר מותו והענקת עיטור המופת האזרחי, נצרבה דמותו הגיבורה בתודעת העם, ומאז היא משמשת כדמות מופת בעיני רבים. נוסף על אתר הנצחתו בשמורת עוז וגאו״ן הצופה אל מקום הרצח, מקימים בימים אלו חבריו ושכניו בשכונת הזית שביישוב אפרת בית מדרש שייקרא על שמו של ארי ז״ל. בית המדרש שייבנה בע״ה כחלק מבית הכנסת זית רענן, ייתן מענה למגוון צרכי הקהילה של ארי בו הוא היה חבר ואף ממייסדיו. בית המדרש יהווה מקום חי ותוסס של לימוד תורה, תפילה וקדושה. מקום מלא חיים ואמונה.
ארי (יואל) פולד הי״ד, גדל בניו יורק עד גיל 18, במשפחה עם ארבעה אחים, בן לאבא איש חינוך. בגיל שמונה עשרה הגיע לבדו לשנה בארץ, וקבע את מושבו בישיבת הכותל בעיר העתיקה בירושלים. לצד לימודי התורה, למד ארי להתאהב בנופים המרהיבים ובאנשים הנעימים החיים כאן בארץ. על כן, גמלה בליבו ההחלטה כי יישאר לגור כאן את חייו.
אף על פי שלא היה חייב, בחר ארי לאחר שנת לימודים בישיבת הכותל להצטרף לשירות המדינה כחייל לוחם בחטיבת גולני. ואחרי שהשתחרר, גילה ארי שבגלל הגדרתו כ׳מח״ל׳ = מתנדב חוץ לארץ, אין הוא מחוייב בשירות מילואים. ארי לא היסס לרגע, ובשיתוף פעולה עם רחבעם (גנדי) זאבי דאג לכך שישובץ במהרה ביחידת מילואים שם שרת עד יום נפילתו.
בשנה לאחר עלייתו ארצה, סחף אחריו ארי גם את הוריו.
מגיל שבע ארי למד קראטה בשיטה מיוחדת המשלבת טכניקות שונות מכל אמנויות הלחימה המזרחיות. גם בארץ המשיך ללמוד ואף לימד קראטה – בבית שמש, בירושלים ובאפרת. ארי אהב במיוחד את האמונות שמאחורי הקראטה, הוא תירגם את הכלים שמלמד אותנו אומנות הלחימה בשביל להתכוון בתפילה. עם השנים הוא התקדם והגיע לדרגה הנקראת ‘חגורה שחורה DAN 4׳.
ארי היה ציוני מובהק, עסק בהסברה והיה מאוד פעיל ברשתות החברתיות, התראיין לתוכניות שונות ונלחם למען עם ישראל בארץ ישראל. הוא היה בעל ידע עצום בהיסטוריה, במלחמות ישראל, בתאריכים ובעובדות היסטוריות. הוא לא התבייש ולא התנצל על כך שזוהי הארץ שלנו וזכותנו להיות כאן. ״כשהוא דיבר על ישראל עיניו בהקו – זה מה שהוא אהב לעשות״, תיארו אוהביו. אהבתו לארץ הייתה הרבה מעבר לדיבורים בעלמא, כיוון שכאמור, ארי בחר מיוזמתו לעלות ארצה, לשרת בצבא, ולהמשיך ולשרת במילואים גם אחרי שחרורו הרשמי.
ארי למד באוניברסיטת טורו וקיבל תואר במינהל ושיווק, אך מעולם לא הצליח לגבור על התשוקה הגדולה שלו – לחינוך. הוא למד באוניברסיטת בר-אילן ובמכללת ליפשיץ בירושלים, ובמשך שנים היה מחנך כיתה ו׳ בנים בבית ספר ״מקור חיים״ ואחר כך בבית ספר ״יהודה הלוי״ בירושלים. לימודי קודש היו לחם חוקיו. אחיו סיפר בעבר: ״הראש שלו תמיד היה בתוך ספר, הוא קרא את הגמרא כמו נובלה״.

"באהבה אין קץ, בתך"

"באהבה אין קץ, בתך"

בית חנה סנש בקיבוץ שדות ים הוקם על ידי חבריה של חנה סנש בשנת 1950, לזכרה של הצנחנית הגיבורה. בהמשך הפך המקום למוזיאון חנה סנש, ולאחרונה עבר שיפוץ מקיף. מלבד התערוכה המגוונת על חייה של סנש ישנו במוזיאון סרט מיוחד שלא ניתן להשיגו לצפייה במקום אחר: ״אשרי הגפרור – חייה ומותה של חנה סנש״.
זהו סרט תיעודי המשלב צילומי ארכיון, הקראת עדויות, ראיונות ואף שחזורים היסטוריים. בעיניי, גולת הכותרת של הסרט היא עדותה של קטרינה סנש, אימה של חנה. קטעי עדותה חושפים חלקים בדמותה של הצנחנית שאיש לא הכיר, מילדותה דרך שנות התבגרותה ועד פרידתה הסופית מאימה בכלא בהונגריה. לרגל יום פטירתה ה-78 הבאנו בפניכם קטעי עדות אלה, המציגים באור אחר את דמות הגיבורה – אור אנושי ונוגע ללב.
ילדות והתבגרות – השיר הראשון
חנה נולדה בשנת 1921, בבודפשט, הונגריה. אביה בילא היה סופר, עיתונאי ומחזאי ידוע, ואמה קטרינה – פסנתרנית. אחיה גיורא היה גדול ממנה בשנה אחת בלבד, והאם מתארת ילדות שמחה ומאושרת, חיי משפחה רגילים בחברה היהודית המתבוללת בבודפשט. אולם בהיות חנה בת שש נפטר אביה מהתקף לב.
בנקודת הזמן הזו החלה חנה לכתוב שירים, והיות ושליטתה בעט ודיו הייתה חסרה, כיאה לילדה בכיתה א׳ – הכתיבה את שיריה לסבתה פיני, שכתבה אותם בכתב יד יפה ומסודר. לאחר מות אביה כתבה חנה שיר על השוני בינה ובין ילדים אחרים: ״מי אתם, ילדים מאושרים? הייתי רוצה להיות איתכם, לצחוק בחדווה איתכם..״.
בהגיעה לגיל 13 החלה כותבת יומן, ובו ציינה את מחשבותיה, מרגשות כעס על אחיה גיורא שהעז וקרא את יומנה, ועד הרהורים פילוסופיים אודות החיים והמוות. בין היתר כתבה בעת עליית המשפחה לקברו של האב כי ״אין בכך עניין, הוא תמיד איתי״.
מלבד הכתיבה אהבה חנה את אומנות הצילום, והייתה מצלמת רבות. במצלמתה תיעדה את חייה בבודפשט ולאחר מכן בארץ ישראל. בהיותה בת 15 צילמה את עצמה בצילום עצמי – ׳סלפי׳. בהמשך שלחה לאימה תמונות מהווי חייה בארץ ישראל.

כרזת הסרט "אשרי הגפרור – חייה ומותה של חנה סנש",
מאת הבמאית רוברטה גרוסמן

חנה סנש בצילום עצמי – 'סלפי', בודפשט, הונגריה

[elementor-element…
ימים נוראים בחיק הנאצים

ימים נוראים בחיק הנאצים

היה זה יום חמישי, י"ג בתשרי תש"ו, שלושה ימים לאחר…
הצוואה של אלעזר

הצוואה של אלעזר

לפני 20 שנה אירע הפיגוע הקשה בין זיף לכרמל בדרום…
3 שנים לרצח רנה הי"ד

3 שנים לרצח רנה הי"ד

כמעט שלוש שנים חלפו מאז אותו בוקר יום שישי בו…
כך ניצלו חיי

כך ניצלו חיי

מלחמת לבנון הראשונה, או בשמה הרשמי בתחילתה: 'מבצע שלום הגליל',…
מורשת קרב

מורשת קרב

“הצלחנו להפוך את עמותת “גבעת התחמושת” לעמותה ממשלתית. עד לפני…
15 שנה אחרי

15 שנה אחרי

במהלך מלחמת לבנון השנייה נפל רס״ן בנג’י הילמן ז״ל כחודש…

בדרך לכותל

סכנה‭!‬ כאן‭ ‬בונים

ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה

01

הקיץ‭ ‬כאן‭ ‬ובגדול‭. ‬השמש‭ ‬יצאה‭, ‬זה‭ ‬מכבר‭, ‬מנרתיקה‭. ‬הלוחמים‭ ‬מתפקדים‭ ‬בתנאי‭ ‬עומס‭ ‬חום‭ ‬קיצוני‭, ‬ביו"ש‭, ‬בגבול‭ ‬הלבנון‭ ‬ובמיוחד‭ ‬בעזה‭. ‬מי‭ ‬אנו‭, ‬שנלין‭ ‬פה‭ ‬על‭  ‬חום‭ ‬קרני‭ ‬השמש‭ ‬ברחובות‭ ‬ירושלים‭. ‬הצעידה‭ ‬הארוכה‭ ‬לכותל‭, ‬מידי‭ ‬שבת‭ ‬וחג‭, ‬חולפת‭ ‬ביעף‭. ‬המחשבה‭ ‬להתפלל‭ ‬על‭ ‬החיילים‭ ‬שלנו‭ ‬ועל‭ ‬החטופים‭ ‬ליד‭ ‬קודש‭ ‬הקודשים‭ ‬מביאה‭ ‬איתה‭ ‬תחושה‭ ‬של‭ ‬קפיצת‭ ‬הדרך‭. ‬השקיקה‭ ‬לתפילה‭ ‬במניין‭ ‬הקבוע‭ ‬והמתוק‭ ‬מחיה‭ ‬את‭ ‬הנפש‭, ‬משכיחה‭ ‬את‭ ‬החום‭ ‬ואת‭ ‬אתגרי‭ ‬השעה‭ ‬והנה‭ ‬כבר‭ ‬הגענו‮…‬‭ ‬‮'‬והיה‭ ‬העקוב‭ ‬למישור‮'‬‭. ‬

השלוקר‭ ‬שמבצבץ‭ ‬ממעמקי‭ ‬תיק‭ ‬הגב‭ ‬שלי‭, ‬תפוח‭ ‬במים‭ ‬צוננים‭, ‬מים‭ ‬חיים‭, ‬שממתקים‭ ‬מעט‭ ‬את‭ ‬הצעידה‭ ‬המהירה‭. ‬הלוואי‭ ‬שלכל‭ ‬חייל‭ ‬היה‭ ‬שלוקר‭ ‬כזה‭, ‬אני‭ ‬חושב‭ ‬לעצמי‭. ‬בדרכי‭ ‬חזרה‭ ‬אני‭ ‬מביט‭ ‬סביבי‭ ‬ורואה‭ ‬לא‭ ‬מעט‭ ‬ילדים‭ ‬וילדות‭ ‬בחופשה‭, ‬שזה‭ ‬עתה‭ ‬הספיקו‭ ‬להתעורר‭. ‬קרני‭ ‬השמש‭ ‬שלפו‭ ‬אותם‭ ‬מיצועיהם‭, ‬וכמאמר‭ ‬הנביא‭ ‬זכריה‭ – ‬הם‭ ‬משחקים‭ ‬ברחובותיה‭ ‬של‭ ‬ירושלים‭. ‬זהו‭ ‬אחד‭ ‬מסימני‭ ‬הגאולה‭ ‬המובהקים‭, ‬אני‭ ‬חושב‭ ‬לעצמי‭.‬

02

בימים‭ ‬אלו‭ ‬של‭ ‬חודש‭ ‬תמוז‭, ‬חיילים‭ ‬לא‭ ‬מעטים‭ ‬פוקדים‭ ‬את‭ ‬הכותל‭, ‬לפני‭ ‬צאתם‭ ‬לקרב‭ ‬בכל‭ ‬החזיתות‭ ‬הרבות‭. ‬באים‭ ‬הם‭ ‬לבקש‭ ‬ברכה‭ ‬ממקור‭ ‬הברכות‭. ‬מסדרים‭ ‬את‭ ‬נישקם‭ ‬על‭ ‬החזה‭ ‬ומצטרפים‭ ‬לאחד‭ ‬המניינים‭ ‬הקבועים‭. ‬מקבלים‭ ‬עליה‭ ‬לתורה‭, ‬מברכים‭ ‬הגומל‭, ‬מבקשים‭ ‬להתפלל‭ ‬על‭ ‬חברם‭ ‬הפצוע‭. ‬ממש‭ ‬שגרה‭ ‬של‭ ‬מלחמה‭. ‬לא‭ ‬חודש‭, ‬לא‭ ‬שנה‭. ‬מלחמה‭ ‬ארוכה‭. ‬עד‭ ‬לנצחון‭ ‬המוחלט‭, ‬בע"ה‭. ‬

03

בשבת‭ ‬האחרונה‭ ‬הודיתי‭ ‬לה‮'‬‭ ‬על‭ ‬הזכות‭ ‬לקבל‭ ‬את‭ ‬פני‭ ‬האורחים‭ ‬הרבים‭ ‬של‭ ‬‮'‬קרן‭ ‬אביה‮'‬‭ ‬בהר‭ ‬הזיתים‭. ‬במהלך‭ ‬השבת‭ ‬התרגשתי‭ ‬עד‭ ‬מאד‭ ‬על‭ ‬ההזדמנות‭ ‬להתפלל‭ ‬עם‭ ‬למעלה‭ ‬מ‭-‬250‭ ‬יהודים‭ ‬נפלאים‭ ‬במצפה‭ ‬רחבעם‭ ‬מול‭ ‬הר‭ ‬המוריה‭. ‬השבת‭ ‬הייתה‭ ‬מלאה‭ ‬וגדושה‭ ‬במפגשים‭ ‬מעוררי‭ ‬התפעלות‭ ‬עם‭ ‬אנשים‭ ‬יקרים‭ ‬שמייצגים‭ ‬את‭ ‬כל‭ ‬היקר‭ ‬לנו‭ ‬ביותר‭ – ‬צבא‭, ‬מדינה‭, ‬תורה‭ ‬וגבורה‭.‬

המזרחן‭ ‬צבי‭ ‬יחזקאלי‭ ‬סקר‭ ‬בהרחבה‭ ‬את‭ ‬האתגרים‭ ‬הרבים‭ ‬שמולם‭ ‬מתמודדת‭ ‬מדינת‭ ‬ישראל‭. ‬בבקיאותו‭ ‬הרבה‭, ‬כאיש‭ ‬שב"כ‭ ‬לשעבר‭, ‬כחוקר‭ ‬וכסופר‭ ‬צבאי‭ ‬ואזרחי‭, ‬לא‭ ‬היה‭ ‬נשמע‭ ‬ואפילו‭ ‬לא‭ ‬לרגע‭, ‬שצבי‭ ‬משדר‭ ‬חולשה‭ ‬או‭ ‬יאוש‭. ‬הוא‭ ‬הדגיש‭ ‬שמדינת‭ ‬ישראל‭ ‬יכולה‭ ‬לעמוד‭ ‬בכל‭ ‬המשימות‭, ‬מתוך‭ ‬אחדות‭ ‬ואמונה‭ ‬גדולה‭.‬

צבי‭ ‬הוא‭ ‬איש‭ ‬מאמין‭ ‬והוא‭ ‬קרא‭ ‬לנוכחים‭ ‬להתחזק‭ ‬באמונה‭ ‬ובבטחון‭ ‬בה‮'‬‭.  ‬צה"ל‭ ‬וכוחות‭ ‬הביטחון‭ ‬מוציאים‭ ‬לפועל‭ ‬את‭ ‬ההבטחה‭ ‬לגאולת‭ ‬ישראל‭.‬

במהלך‭ ‬השבת‭ ‬הפליא‭ ‬הרב‭ ‬בן‭ ‬ציון‭ ‬אלגזי‭, ‬ראש‭ ‬ישיבת‭ ‬רמת‭ ‬גן‭ ‬ומייסד‭ ‬ארגון‭ ‬ההלכה‭ ‬הענק‭ ‬‮'‬צורבא‭ ‬דרבנן‮'‬‭, ‬לרתק‭ ‬את‭ ‬הקהל‭ ‬בהבנת‭ ‬תהליכי‭ ‬הגאולה‭ ‬המתרחשים‭ ‬ממש‭ ‬מול‭ ‬עיננו‭. ‬הרב‭ ‬הציע‭ ‬לפקוח‭ ‬את‭ ‬העיניים‭ ‬ולהתבונן‭ ‬היכן‭ ‬היינו‭ ‬רק‭ ‬לפני‭ ‬כמה‭ ‬עשרות‭ ‬שנים‭, ‬כשמליוני‭ ‬יהודים‭ ‬סבלו‭ ‬מרדיפות‭ ‬ומפוגרומים‭ ‬נוראיים‭ ‬ולא‭ ‬היה‭ ‬בעולם‭ ‬מי‭ ‬שיקום‭ ‬לנקום‭ ‬את‭ ‬נקמתם‭. ‬הרב‭ ‬יוסף‭ ‬צבי‭ ‬רימון‭, ‬נשיא‭ ‬המזרחי‭ ‬העולמי‭, ‬רב‭ ‬גוש‭ ‬עציון‭ ‬ורב‭ ‬המרכז‭ ‬האקדמי‭ ‬לב‭, ‬דיבר‭ ‬בהרחבה‭ ‬על‭ ‬המהפך‭ ‬החיובי‭ ‬שהתחולל‭ ‬בחברה‭ ‬הישראלית‭ ‬בעקבות‭ ‬מלחמת‭ ‬המצווה‭ ‬של‭ ‬חרבות‭ ‬ברזל‭. 

הרב‭ ‬הראל‭ ‬קצין‭, ‬איש‭ ‬כוחות‭ ‬הבטחון‭, ‬שהוא‭ ‬גם‭ ‬רב‭ ‬וגם‭ ‬קצין‭, ‬תושב‭ ‬כפר‭ ‬מימון‭, ‬ר"מ‭ ‬בישיבה‭ ‬בשדרות‭, ‬נתן‭ ‬סקירה‭ ‬ביטחונית‭ ‬ואמונית‭ ‬המשולבות‭ ‬זו‭ ‬בזו‭ ‬באופן‭ ‬מדהים‭. ‬הרב‭ ‬הסביר‭ ‬את‭ ‬האמרה‭ ‬‮'‬יעקב‭ ‬אבינו‭ ‬לא‭ ‬מת‮'‬‭, ‬בכך‭ ‬שרק‭ ‬השילוב‭ ‬המיוחד‭ ‬באישיותו‭ ‬של‭ ‬יעקב‭ ‬של‭ ‬אמונה‭ ‬גדולה‭ ‬בה‮'‬‭, ‬לימוד‭ ‬תורה‭ ‬לעומק‭ ‬ולרוחב‭, ‬יחד‭ ‬עם‭ ‬התמודדות‭ ‬מתוחכמת‭ ‬מול‭ ‬כוחות‭ ‬הרשע‭ ‬בעולם‭ ‬כמו‭ ‬לבן‭ ‬ועשיו‭, ‬זו‭ ‬הדרך‭ ‬היחידה‭ ‬לניצחון‭ ‬ישראל‭. ‬‮'‬ישראל‮'‬‭ ‬הרוחני‭ – ‬‮'‬כי‭ ‬שרית‮'‬‭…‬

‮'‬יעקב‮'‬‭, ‬המעשי‭, ‬מתמודד‭ ‬עם‭ ‬העיכובים‭ ‬והאתגרים‭ ‬הארציים‭ ‬הקשים‭ ‬ויכול‭ ‬להם‭. ‬רק‭ ‬אם‭ ‬נפעל‭ ‬באחדות‭, ‬בשילוב‭ ‬הכוחות‭ ‬שלנו‭ ‬באמונה‭, ‬בתורה‭ ‬ובחיל‭ ‬המעשה‭, ‬ננצח‭.‬

כפיר‭ ‬חיים‭ ‬זר‭, ‬שנפצע‭ ‬אנושות‭ ‬בתוך‭ ‬טנק‭ ‬שנשרף‭ ‬מטיל‭ ‬נ"ט‭, ‬סיפר‭ ‬על‭ ‬הנחישות‭ ‬בקרב‭. ‬הקרב‭ ‬הכללי‭ ‬לחיסול‭ ‬החמאס‭ ‬והקרב‭ ‬הכאילו‭ ‬פרטי‭ ‬לשיקום‭ ‬האישי‭. ‬כפיר‭ ‬ניצל‭ ‬בזכות‭ ‬המסירות‭ ‬של‭ ‬הוריו‭ ‬ושל‭ ‬צוותי‭ ‬הרפואה‭ ‬ושל‭ ‬משפחת‭ ‬זימל‭ ‬האצילה‭ ‬שתרמה‭ ‬את‭ ‬איבריו‭ ‬והריאות‭ ‬של‭ ‬בנם‭, ‬רב‭ ‬סרן‭ ‬דור‭ ‬זימל‭, ‬הי"ד‭ ‬שנפטר‭ ‬לאחר‭ ‬שנפצע‭ ‬אנושות‭ ‬מטיל‭ ‬שירו‭ ‬מחבלי‭ ‬חיזבאללה‭ ‬לעבר‭ ‬ערב‭ ‬אל‭ ‬עראמשה‭, ‬בגבול‭ ‬לבנון‭. 

כפיר‭ ‬חיים‭ ‬היה‭ ‬מורדם‭ ‬ומונשם‭ ‬במשך‭ ‬כ‭-‬4‭ ‬חודשים‭.‬

עבר‭ ‬ניתוחים‭ ‬רבים‭ ‬והשתלות‭ ‬עור‭ ‬רבות‭ ‬ונישנות‭ ‬בגלל‭ ‬פטרייה‭ ‬עזתית‭ ‬עקשנית‭ ‬שחדרה‭ ‬לגופו‭. ‬כפיר‭ ‬טופל‭ ‬בהצלחה‭ ‬בחדר‭ ‬לחץ‭ ‬בביה‮"‬ח‭ ‬אסף‭ ‬הרופא‭, ‬ולאחר‭ ‬מכן‭ ‬חובר‭ ‬למכשיר‭ ‬אקמו‭, ‬שמסנן‭ ‬את‭ ‬הדם‭, ‬דבר‭ ‬שאפשר‭ ‬לו‭ ‬להמתין‭ ‬לתרומת‭ ‬הריאות‭. ‬לפני‭ ‬כשלוש‭ ‬שנים‭, ‬אמו‭ ‬הצדיקה‭ ‬של‭ ‬כפיר‭ ‬תרמה‭ ‬כליה‭, ‬באופן‭ ‬אלטרואיסטי‭, ‬ובכך‭ ‬נתנה‭ ‬לכפיר‭ ‬את‭ ‬העדיפות‭ ‬לקבל‭ ‬תרומת‭ ‬איברים‭ ‬במסלול‭ ‬המתנה‭ ‬מקוצר‭ ‬יחסית‭. ‬אין‭ ‬ספק‭ ‬שגם‭ ‬הנס‭ ‬המופלא‭ ‬הזה‭ ‬הציל‭ ‬לו‭ ‬את‭ ‬החיים‭.‬

מ"פ‭ ‬גבעתי‭, ‬רב‭ ‬סרן‭ ‬יצחק‭ ‬שוורץ‭ ‬נפצע‭ ‬קשה‭ ‬בעזה‭ ‬בבית‭ ‬חנון‭ ‬מירי‭ ‬של‭ ‬צלף‭ ‬חמאסי‭. ‬יצחק‭ ‬רץ‭ ‬לסייע‭ ‬לאחד‭ ‬מחייליו‭ ‬שנפצע‭ ‬באורח‭ ‬קל‭. ‬הקליע‭ ‬שחדר‭ ‬לגופו‭ ‬ריסק‭ ‬איברים‭ ‬פנימיים‭ ‬וקרע‭ ‬לו‭ ‬את‭ ‬חוט‭ ‬השדרה‭. ‬יצחק‭ ‬שותק‭ ‬בפלג‭ ‬גופו‭ ‬התחתון‭. ‬יצחק‭ ‬עובר‭ ‬עדיין‭ ‬תהליך‭ ‬שיקום‭ ‬ארוך‭ ‬והוא‭ ‬נחוש‭ ‬לחזור‭ ‬לחיים‭ ‬ולעשות‭ ‬טוב‭ ‬לעם‭ ‬ישראל‭. ‬כל‭ ‬זה‭ ‬כשהוא‭ ‬מרותק‭ ‬לכסא‭ ‬גלגלים‭. ‬תוך‭ ‬כדי‭ ‬שיקומו‭ ‬האישי‭, ‬יצחק‭ ‬מקפיד‭ ‬להיפגש‭ ‬ולחזק‭ ‬פצועי‭ ‬צה‮"‬ל‭ ‬במחלקות‭ ‬השיקום‭. ‬מיד‭ ‬לאחר‭ ‬שנפצע‭ ‬יצחק‭ ‬ביקש‭ ‬רק‭ ‬דבר‭ ‬אחד‭ – ‬לחזור‭ ‬לעזה‭ ‬ולפקד‭ ‬על‭ ‬חיילי‭ ‬המילואים‭ ‬שלו‭ ‬כדי‭ ‬שיחזרו‭ ‬לביתם‭, ‬בתום‭ ‬המשימה‭, ‬בריאים‭ ‬ושלמים‭.‬

ישראל‭ ‬פרנס‭, ‬זמר‭ ‬הנשמה‭ ‬המופלא‭, ‬הרהיב‭ ‬וריגש‭ ‬בתפילות‭ ‬לשלום‭ ‬המדינה‭ ‬ולשלום‭ ‬חיילי‭ ‬צבא‭ ‬ההגנה‭ ‬לישראל‭. ‬בין‭ ‬הזמירות‭, ‬הריקודים‭ ‬והניגונים‭ ‬הסוחפים‭ ‬ישראל‭ ‬סיפר‭ ‬סיפורים‭ ‬מחצרות‭ ‬חסידים‭ ‬כדי‭ ‬להמחיש‭ ‬את‭ ‬המוסר‭ ‬החסידי‭ ‬שמחנך‭ ‬אותנו‭ – ‬‮'‬רק‭ ‬באמונה‭ ‬ננצח‮'‬‭. ‬חד‭ ‬בדרא‭.‬

לקראת‭ ‬צאת‭ ‬השבת‭, ‬הקהל‭ ‬נעמד‭ ‬על‭ ‬רגליו‭ ‬והריע‭ ‬ארוכות‭ ‬לנשות‭ ‬הפצועים‭  ‬המופלאות‭ – ‬גלי‭ ‬שוורץ‭ ‬ושיראל‭ ‬זר‭, ‬על‭ ‬התמיכה‭ ‬שהן‭ ‬נותנות‭ ‬יום‭ ‬ולילה‭ ‬ללוחמים‭ ‬בתהליך‭ ‬השיקום‭ ‬הארוך‭ ‬ומסובך‭ ‬ועל‭ ‬הטיפול‭ ‬בילדים‭ ‬ובמשפחה‭ ‬ללא‭ ‬גבול‭.‬

בצאת‭ ‬השבת‭ ‬ישבנו‭ ‬עם‭ ‬הפצועים‭ ‬כדי‭ ‬לתכנן‭ ‬שבת‭ ‬נוספת‭ ‬בהר‭ ‬הזיתים‭. ‬הפור‭ ‬נפל‭ ‬על‭ ‬שבת‭ ‬נחמו‭. ‬שבת‭ ‬של‭ ‬גבורה‭, ‬נחמה‭ ‬וגאולה‭. ‬פרטים‭ ‬בקרוב‭. ‬

04

מכיון‭ ‬שהייתי‭ ‬טרוד‭ ‬בהכנות‭ ‬לשבת‭ ‬בהר‭ ‬הזיתים‭ ‬ולא‭ ‬היה‭ ‬סיפק‭ ‬בידי‭ ‬לכתוב‭ ‬סיפורים‭ ‬חיים‭ ‬מהכותל‭, ‬התנדב‭ ‬ביוזמתו‭,  ‬ידידי‭, ‬איש‭ ‬הכותל‭, ‬הגבאי‭, ‬הרב‭ ‬ברוך‭ ‬גליס‭ ‬האגדי‭, ‬לשלוח‭ ‬לי‭ ‬סיפור‭ ‬קטן‭ ‬על‭ ‬אחת‭ ‬מהדמויות‭ ‬המופלאות‭ ‬בכותל‭ ‬וזו‭ ‬בערך‭ ‬לשונו‭: ‬בשבתות‭ ‬הקיץ‭ ‬הארוכות‭, ‬כשהחמה‭ ‬אוספת‭ ‬קרניה‭ ‬לקראת‭ ‬נוגה‭ ‬השקיעה‭ ‬הזהובה‭, ‬הכותל‭ ‬המערבי‭ ‬הומה‭ ‬מבקרים‭ ‬רבים‭, ‬הבאים‭ ‬להתפלל‭ ‬אחר‭ ‬הצהריים‭,‬תפילת‭ ‬מנחה‭ ‬של‭ ‬שבת‭, ‬ליד‭ ‬שריד‭ ‬חומת‭ ‬בית‭ ‬מקדשנו‭.‬

קשה‭ ‬שלא‭ ‬לשים‭ ‬לב‭ ‬לדמותו‭ ‬הייחודית‭, ‬של‭ ‬הרב‭ ‬פרץ‭ ‬רוטנברג‭. ‬

הרב‭ ‬רוטנברג‭ ‬הוא‭ ‬תלמיד‭ ‬חכם‭ ‬מופלג‭ ‬ואיש‭ ‬עסקים‭, ‬מחסידיו‭ ‬המובהקים‭ ‬של‭ ‬הרב‭ ‬שאול‭ ‬אלטר‭, ‬ראש‭ ‬ישיבת‭ ‬‮'‬שפת‭ ‬אמת‮'‬‭ ‬מגור‭, ‬שמגיע‭ ‬בקביעות‭ ‬לכותל‭ ‬המערבי‭, ‬בשעות‭ ‬אחר‭ ‬הצהריים‭ ‬של‭ ‬שבת‭ ‬וחג‭.‬

הרב‭ ‬רוטנברג‭ ‬ידוע‭ ‬באהבת‭ ‬ישראל‭ ‬שבוערת‭ ‬בו‭, ‬וגם‭ ‬בנעימות‭ ‬ובהארת‭ ‬הפנים‭ ‬שלו‭ ‬לכל‭ ‬אדם‭ ‬באשר‭ ‬הוא‭. ‬עם‭ ‬הגיעו‭ ‬לכותל‭ ‬הוא‭  ‬מכבד‭ ‬את‭ ‬הנוכחים‭ ‬בשתיה‭ ‬צוננת‭ ‬ומרעננת‭, ‬תוך‭ ‬שהוא‭ ‬מזדרז‭ ‬לארגן‭ ‬את‭ ‬המניין‭ ‬הגוראי‭ ‬לתפילת‭ ‬מנחה‭, ‬בפינה‭ ‬הקבועה‭, ‬בצמוד‭ ‬לאבני‭ ‬הכותל‭. ‬תפילתו‭ ‬של‭ ‬הרב‭ ‬רוטנברג‭ ‬מאופיינת‭ ‬בקולו‭ ‬הרם‭ ‬הבוקע‭ ‬מלב‭ ‬גדול‭ ‬וברגש‭ ‬הרב‭ ‬בהם‭ ‬הוא‭ ‬מתבל‭ ‬כל‭ ‬מילה‭ ‬בתפילה‭. ‬מתפללים‭ ‬רבים‭ ‬נהנים‭ ‬להשתתף‭ ‬איתו‭ ‬בתפילתו‭ ‬הייחודית‭ ‬ולכן‭ ‬מניינו‭ ‬גדול‭, ‬מגוון‭ ‬וסוחף‭.‬

לאחר‭ ‬תפילת‭ ‬מנחה‭ ‬הרב‭ ‬רוטנברג‭ ‬עורך‭ ‬בקביעות‭ ‬‮'‬סעודה‭ ‬שלישית‭ ‬בצוותא‮'‬‭, ‬ברב‭ ‬עם‭, ‬כמנהג‭ ‬חסידים‭, ‬הנוהגים‭ ‬להסב‭ ‬יחד‭ ‬בשעת‭ ‬רעווא‭ ‬דרעווין‭, ‬לטבול‭ ‬חלה‭ ‬בציר‭ ‬של‭ ‬הערינג‭ ‬ולפצוח‭ ‬בזמירות‭ ‬משולחנו‭ ‬של‭ ‬הרבי‭, ‬תוך‭ ‬האזנה‭ ‬לדברי‭ ‬התורה‭ ‬מחצרות‭ ‬חסידים‭. ‬דברי‭ ‬תורה‭ ‬אלו‭ ‬יאירו‭ ‬להם‭ ‬מעתה‭ ‬את‭ ‬ששת‭ ‬ימי‭ ‬המעשה‭.‬

הרב‭ ‬רוטנברג‭ ‬טורח‭ ‬מבעוד‭ ‬יום‭ ‬לרכוש‭ ‬ולהכין‭ ‬בעצמו‭ ‬את‭ ‬המצרכים‭ ‬לסעודה‭ ‬השלישית‭. ‬בפשטותו‭ ‬ובענוותנותו‭ ‬הרבה‭ ‬הוא‭ ‬מביא‭ ‬את‭ ‬המצרכים‭ ‬בעגלת‭ ‬קניות‭ ‬מביתו‭ ‬שבפאתי‭ ‬שכונת‭ ‬גאולה‭ ‬תוך‭ ‬שהוא‭ ‬מגלגל‭ ‬אותה‭ ‬עד‭ ‬למעלות‭ ‬הכותל‭ ‬המערבי‭. ‬

הרב‭ ‬רוטנברג‭ ‬אינו‭ ‬שוכח‭ ‬לעולם‭ ‬את‭ ‬הילדים‭ ‬המתוקים‭ ‬המשחקים‭ ‬ברחובותיה‭. ‬בזמן‭ ‬סעודה‭ ‬שלישית‭ ‬הוא‭ ‬מארגן‭ ‬גדודים‭ ‬של‭ ‬בני‭ ‬נוער‭ ‬ותינוקות‭ ‬של‭ ‬בית‭ ‬רבן‭ – ‬‮"‬מתמידים‮"‬‭ ‬לאמירת‭ ‬תהילים‭. ‬לאחר‭ ‬אמירת‭ ‬פרקי‭ ‬התהילים‭ ‬הרב‭ ‬רוטנברג‭ ‬מחלק‭ ‬ביד‭ ‬רחבה‭ ‬ובלב‭ ‬חפץ‭, ‬חטיפים‭ ‬ודברי‭ ‬מתיקה‭ ‬לילדים‭. ‬בחיוכו‭ ‬החם‭, ‬הרב‭ ‬מאחל‭ ‬לכל‭ ‬אחד‭ ‬מהנערים‭ ‬‮'‬שבת‭ ‬שלום‮'‬‭, ‬בנועם‭ ‬ובמאור‭ ‬פנים‭ ‬המזמינים‭ ‬את‭ ‬הילדים‭ ‬לבוא‭ ‬ולהשתתף‭ ‬בחוויה‭ ‬גם‭ ‬בשבת‭ ‬הבאה‭.‬

רבים‭ ‬מהאורחים‭ ‬בכותל‭ ‬מתרגשים‭ ‬להשתתף‭ ‬בסעודה‭ ‬השלישית‭ ‬המיוחדת‭ ‬הזו‭. ‬הסעודה‭ ‬מתחילה‭ ‬כעשר‭ ‬דק‮'‬‭ ‬לפני‭ ‬השקיעה‭ ‬וגולשת‭ ‬בניגונים‭ ‬שמחים‭ ‬ונוגים‭ ‬אט‭ ‬אט‭ ‬עמוק‭ ‬עמוק‭ ‬לעבר‭ ‬שעת‭ ‬יציאת‭ ‬השבת‭ ‬ולמפגש‭ ‬עם‭ ‬אליהו‭ ‬הנביא‭ ‬על‭ ‬פי‭ ‬רבנו‭ ‬תם‭.‬

שבת‭ ‬שלום‭ ‬של‭ ‬מזור‭ ‬לפצועים‭, ‬חיזוק‭ ‬למשפחות‭, ‬ניצחון‭ ‬ללוחמים‭, ‬אחדות‭ ‬ליהודים‭ ‬וגאולה‭ ‬שלמה‭ ‬לעם‭ ‬ישראל‭ ‬עד‭ ‬לבניין‭ ‬בית‭ ‬הבחירה‭. ‬לאלתר‭ ‬ולחיים‭ ‬טובים‭. ‬

לתגובות‭ ‬בעניין‭ ‬ליווי‭ ‬משפחות‭ ‬פצועים‭ ‬כיתבו‭ ‬ישירות‭ ‬למייל‭ ‬שלי‭ -‬
 manager@pisrael.com

עוד במדור זה

חיילת כבר לא אלמונית - לזכרה של יעל בן דב

חיילת כבר לא אלמונית - לזכרה של יעל בן דב

בשבת שעברה נפטרה אחת מאחרונות לוחמות לח"י, יעל בן -דב. יעל נולדה בשנת 1928 בירושלים כחיה ברנדווין. למרות שגדלה במשפחה חרדית היא הצטרפה לתנועת בית"ר. בעקבות פעילותה בתנועה היא סולקה מסמינר הגננות של המזרחי שמנהליו אסרו על הפעילות בבית"ר. לאחר שהחליטה שבית"ר אינה מתאימה להשקפת עולמה היא עברה לתנועת הנוער הדתית 'ברית חשמונאים' (ברי"ח). רבים מחניכי ברי"ח ומדריכיה היו חברים בלח"י, ועל חיה שחיפשה קשר למחתרת הוטלו אט אט משימות שונות. לאחר שהשכילה להעביר מזוודת נשק גדולה היא הפכה לחברת המחתרת, וככינוי מחתרתי בחרה את השם 'יעל'. שם שלימים הפך לשמה.
בתחילה פעלה יעל בתאי הנוער של המחתרת ובגיוס צעירים. מסירותה וכישרונה לא נעלמו מעיני מפקדיה, והיא מונתה כאחראית לאחד מתאי הנוער בירושלים. אחד מחניכיה היה הצעיר אלכסנדר רובוביץ' שנחטף בידי חיילים בריטיים ועונה למוות. גופתו לא נמצאה עד היום והתעלומה סביב מקום קבורתו לא נתנה ליעל מנוח כל חייה.
מלבד פעילותה בנוער השתתפה יעל בפעולות קרביות. ביניהן פעולת שחרורו של ד"ר ישראל אלדד (שייב), האידיאולוג של לח"י שנאסר בידי הבריטים ונפצע קשה כשניסה להימלט. הוא הובא לטיפול אצל האורתופד הירושלמי, ד"ר טרוי, וחברי לח"י הצליחו לשחררו בפעולה נועזת. תפקידה של יעל היה לתצפת על המרפאה ולהזעיק את חבריה כשאלדד יגיע.
הפעולה המפורסמת ביותר הקשורה ביעל הייתה ניסיון ההתנקשות בגנרל בארקר, מפקד כוחות הצבא הבריטי בארץ-ישראל. לזכותו של הגנרל נזקפה בין השאר פקודה אנטישמית שאסרה על החיילים הבריטיים לבקר בבתי עסק ובבתי שעשועים השייכים ליהודים. לשם חיסולו חברו האצ"ל והלח"י לפעולה משותפת: התוכנית שהתגבשה הייתה להציב במסלול ההליכה 'מטפלת' עם עגלת תינוק, אך במקום תינוק תהיה בובה והיא תמולכד, וכאשר הגנרל יעבור לידה היא תתפוצץ. לתפקיד המסוכן של ה'מטפלת' נבחרה יעל. במשך יומיים היא חיכתה להפעיל את המטען, אך לשווא. באחד הימים היא אף עוררה את רוגזה של עוברת אורח שהתרעמה על כך שהיא מוציאה את 'התינוק' בקור העז של ירושלים. בדיעבד התברר שהגנרל לא היה בארץ באותם ימים וכך ניצלו חייו. העגלה ניתנה במתנה לאחד מהפעילים שבאותם ימים נולד לו בן. "נשמתי לרווחה", סיפר מפקד הפעולה שעקב בחשש כבד אחרי יעל. "זו הייתה לי הפעם הראשונה שלא הצטערתי שפעולה לא בוצעה. כיום, כשאני פוגש את יעל עם נכדיה, אני שמח שבעתיים".
לאחר מלחמת ששת הימים הצטרפו יעל ובעלה, שבתי בן דב, איש רוח חבר לח"י שנכלא לשנים ארוכות, לקבוצה מיוצאי הלח"י שהתגוררו בבית השבעה בשכונת בית חנינא בירושלים. יעל התמחתה בחינוך מיוחד ונהגה להתנדב במוזיאון אסירי המחתרות בכלא ירושלים. היא הקדישה את חייה לקידום מורשת המחתרת שאליה השתייכה ונשארה נאמנה לעקרונותיה הרעיוניים

הנאשם גרינוולד, שהפך למאשים, יוצא מבית הדין לאחר זיכויו, יוני 1955

שמואל תמיר בכנסת

השבוע לפני 65 שנים, כ״ה בטבת ה׳תשי״ח (17.01.58) קבע בית המשפט העליון כי ישראל קסטנר לא שיתף פעולה עם הנאצים ולא היה שותף ולו במעט להשמדת יהודי הונגריה וגזל רכושם. אולם פסק הדין שניתן כמעט שנה לאחר ההתנקשות בקסטנר, לא הצליח למחות את תוצאות המשפט הראשון מזיכרונו של הציבור: ״קסטנר מכר את נשמתו לשטן״.
ישראל קסטנר נולד בהונגריה, ובזמן מלחמת העולם השנייה היה חבר בוועד העזרה וההצלה בבודפשט. הארגון סייע ליהודים שנמלטו מפולין ומארצות נוספות להונגריה, שנחשבה בטוחה יחסית, ואנשיו ידעו על השואה נגד היהודים בפולין וברוסיה. כשכבשו הנאצים את הונגריה נפגשו נציגי הוועד עם עוזרו של אייכמן וניסו להציע עסקה שתכלול את הצלת יהודי הונגריה תמורת תשלום. לבסוף הצליח קסטנר לשכנע את הנאצים לאפשר את יציאתם של מעט יהודים, במה שזכה לכינוי ׳רכבת המיוחסים׳ או ׳רכבת קסטנר׳.
על הרכבת היו 1,684 אנשים, ביניהם עשירי הקהילה היהודית בבודפשט, רבנים, ידידיו של קסטנר ובני משפחתו – ובהם אימו, אשתו ואחיו. לאחר עיכובים רבים הגיעה הרכבת לשוויץ הניטרלית, כשבמקביל מתרחשת השמדת יהודי הונגריה בקצב הולך וגובר.
משפט גרינוולד
שמו האמיתי של משפט קסטנר היה אמור להיות ׳משפט גרינוולד׳. ליתר דיוק, משפט קסטנר כלל לא התנהל נגד קסטנר – אלא נגד עיתונאי זקן בשם מלכיאל גרינוולד. בשנת 1952 פרסם גרינוולד האשמות חמורות נגד קסטנר, טען כי הכשיר את הקרקע לרצח יהודי הונגריה על ידי הנאצים וכי השתתף בגזל רכושם יחד עם ידידו הנאצי, קורט בכר. גרינוולד גם טען כי קסטנר העיד לטובת בכר במשפטי נירנברג, עדות שהיא עדות שקר.
קסטנר, שהיה מאנשי מפא״י ומקורב לשלטון, עבד באותה העת עבור השר ד״ר דב יוסף ונחשב עובד מדינה. השר והיועץ המשפטי לממשלה הותירו בפניו שתי ברירות: תבע את גרינוולד תביעת דיבה או שתתפטר. קסטנר הגיש תלונה נגד גרינוולד, והפרקליטות מיהרה להגיש נגדו תביעת דיבה. אלא שבמשפט הכול התהפך.
את גרינוולד ייצג עורך הדין שמואל תמיר, במקור כצנלסון, בן למשפחת אנשי ציבור. אימו, בת שבע כצנלסון, הייתה חברת כנסת בכנסת השנייה של מדינת ישראל, ואביו, ד״ר ראובן כצנלסון, הקים את קופת החולים עממית (לימים הפכה למאוחדת). תמיר נולד בירושלים בשנת 1923 והתחיל את דרכו הציבורית כבר בהיותו נער בן 15, כשהצטרף לארגון האצ״ל בירושלים. בהמשך הפך תמיר לסגן מפקד האצ״ל בירושלים, ואף הוגלה לקניה באפריקה לשנה וחצי, לאחר שהלשינו עליו לבריטים בתקופת הסזון. עם הקמת מדינת ישראל חזר תמיר מקניה, ושוחרר.

הנאשם גרינוולד, שהפך למאשים, יוצא מבית הדין לאחר זיכויו, יוני 1955

שמואל תמיר בכנסת

בתאריך ז׳ בתשרי תשע״ט, בין כסה לעשור, ב-06.09.18, בשעת בוקר, בעודו צועד סמוך לכניסה לקניון ״הרים״ בגוש עציון אשר בצומת גוש עציון הגיח מחבל מאחורי ארי פולד, התנפל עליו ודקר אותו בגבו ובצווארו. ארי הסתובב אל המחבל, הבחין בסכין המגואלת בדמו, קרא: ״מחבל, מחבל!״ הדף את המחבל ונאבק בו. עם מנוסת המחבל, ועל אף פציעתו האנושה, רדף ארי בגבורתו העצומה אחר המחבל בשארית כוחותיו, והצליח לירות בו בנשקו האישי לפגוע במחבל בטרם התמוטט ונפל על הארץ. ארי פונה לביה״ח שערי צדק פצוע אנושות, ולמרבה הצער מת כתוצאה מפציעתו. בפעולותיו, על אף פציעתו האנושה, ובכוחותיו האחרונים, מנע ארי מהמחבל להמשיך את מסע ההרג של המחבל והציל אחרים. לארי ז״ל הוענק עיטור המופת האזרחי על מעשה שנעשה באומץ לב, הראוי לשמש מופת לחברה ולקהילה.
ארי פולד הי״ד היה בן 45 בהירצחו. והוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר עציון. הוא הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים, הורים וארבעה אחים.
לאחר מותו והענקת עיטור המופת האזרחי, נצרבה דמותו הגיבורה בתודעת העם, ומאז היא משמשת כדמות מופת בעיני רבים. נוסף על אתר הנצחתו בשמורת עוז וגאו״ן הצופה אל מקום הרצח, מקימים בימים אלו חבריו ושכניו בשכונת הזית שביישוב אפרת בית מדרש שייקרא על שמו של ארי ז״ל. בית המדרש שייבנה בע״ה כחלק מבית הכנסת זית רענן, ייתן מענה למגוון צרכי הקהילה של ארי בו הוא היה חבר ואף ממייסדיו. בית המדרש יהווה מקום חי ותוסס של לימוד תורה, תפילה וקדושה. מקום מלא חיים ואמונה.
ארי (יואל) פולד הי״ד, גדל בניו יורק עד גיל 18, במשפחה עם ארבעה אחים, בן לאבא איש חינוך. בגיל שמונה עשרה הגיע לבדו לשנה בארץ, וקבע את מושבו בישיבת הכותל בעיר העתיקה בירושלים. לצד לימודי התורה, למד ארי להתאהב בנופים המרהיבים ובאנשים הנעימים החיים כאן בארץ. על כן, גמלה בליבו ההחלטה כי יישאר לגור כאן את חייו.
אף על פי שלא היה חייב, בחר ארי לאחר שנת לימודים בישיבת הכותל להצטרף לשירות המדינה כחייל לוחם בחטיבת גולני. ואחרי שהשתחרר, גילה ארי שבגלל הגדרתו כ׳מח״ל׳ = מתנדב חוץ לארץ, אין הוא מחוייב בשירות מילואים. ארי לא היסס לרגע, ובשיתוף פעולה עם רחבעם (גנדי) זאבי דאג לכך שישובץ במהרה ביחידת מילואים שם שרת עד יום נפילתו.
בשנה לאחר עלייתו ארצה, סחף אחריו ארי גם את הוריו.
מגיל שבע ארי למד קראטה בשיטה מיוחדת המשלבת טכניקות שונות מכל אמנויות הלחימה המזרחיות. גם בארץ המשיך ללמוד ואף לימד קראטה – בבית שמש, בירושלים ובאפרת. ארי אהב במיוחד את האמונות שמאחורי הקראטה, הוא תירגם את הכלים שמלמד אותנו אומנות הלחימה בשביל להתכוון בתפילה. עם השנים הוא התקדם והגיע לדרגה הנקראת ‘חגורה שחורה DAN 4׳.
ארי היה ציוני מובהק, עסק בהסברה והיה מאוד פעיל ברשתות החברתיות, התראיין לתוכניות שונות ונלחם למען עם ישראל בארץ ישראל. הוא היה בעל ידע עצום בהיסטוריה, במלחמות ישראל, בתאריכים ובעובדות היסטוריות. הוא לא התבייש ולא התנצל על כך שזוהי הארץ שלנו וזכותנו להיות כאן. ״כשהוא דיבר על ישראל עיניו בהקו – זה מה שהוא אהב לעשות״, תיארו אוהביו. אהבתו לארץ הייתה הרבה מעבר לדיבורים בעלמא, כיוון שכאמור, ארי בחר מיוזמתו לעלות ארצה, לשרת בצבא, ולהמשיך ולשרת במילואים גם אחרי שחרורו הרשמי.
ארי למד באוניברסיטת טורו וקיבל תואר במינהל ושיווק, אך מעולם לא הצליח לגבור על התשוקה הגדולה שלו – לחינוך. הוא למד באוניברסיטת בר-אילן ובמכללת ליפשיץ בירושלים, ובמשך שנים היה מחנך כיתה ו׳ בנים בבית ספר ״מקור חיים״ ואחר כך בבית ספר ״יהודה הלוי״ בירושלים. לימודי קודש היו לחם חוקיו. אחיו סיפר בעבר: ״הראש שלו תמיד היה בתוך ספר, הוא קרא את הגמרא כמו נובלה״.

"באהבה אין קץ, בתך"

"באהבה אין קץ, בתך"

בית חנה סנש בקיבוץ שדות ים הוקם על ידי חבריה של חנה סנש בשנת 1950, לזכרה של הצנחנית הגיבורה. בהמשך הפך המקום למוזיאון חנה סנש, ולאחרונה עבר שיפוץ מקיף. מלבד התערוכה המגוונת על חייה של סנש ישנו במוזיאון סרט מיוחד שלא ניתן להשיגו לצפייה במקום אחר: ״אשרי הגפרור – חייה ומותה של חנה סנש״.
זהו סרט תיעודי המשלב צילומי ארכיון, הקראת עדויות, ראיונות ואף שחזורים היסטוריים. בעיניי, גולת הכותרת של הסרט היא עדותה של קטרינה סנש, אימה של חנה. קטעי עדותה חושפים חלקים בדמותה של הצנחנית שאיש לא הכיר, מילדותה דרך שנות התבגרותה ועד פרידתה הסופית מאימה בכלא בהונגריה. לרגל יום פטירתה ה-78 הבאנו בפניכם קטעי עדות אלה, המציגים באור אחר את דמות הגיבורה – אור אנושי ונוגע ללב.
ילדות והתבגרות – השיר הראשון
חנה נולדה בשנת 1921, בבודפשט, הונגריה. אביה בילא היה סופר, עיתונאי ומחזאי ידוע, ואמה קטרינה – פסנתרנית. אחיה גיורא היה גדול ממנה בשנה אחת בלבד, והאם מתארת ילדות שמחה ומאושרת, חיי משפחה רגילים בחברה היהודית המתבוללת בבודפשט. אולם בהיות חנה בת שש נפטר אביה מהתקף לב.
בנקודת הזמן הזו החלה חנה לכתוב שירים, והיות ושליטתה בעט ודיו הייתה חסרה, כיאה לילדה בכיתה א׳ – הכתיבה את שיריה לסבתה פיני, שכתבה אותם בכתב יד יפה ומסודר. לאחר מות אביה כתבה חנה שיר על השוני בינה ובין ילדים אחרים: ״מי אתם, ילדים מאושרים? הייתי רוצה להיות איתכם, לצחוק בחדווה איתכם..״.
בהגיעה לגיל 13 החלה כותבת יומן, ובו ציינה את מחשבותיה, מרגשות כעס על אחיה גיורא שהעז וקרא את יומנה, ועד הרהורים פילוסופיים אודות החיים והמוות. בין היתר כתבה בעת עליית המשפחה לקברו של האב כי ״אין בכך עניין, הוא תמיד איתי״.
מלבד הכתיבה אהבה חנה את אומנות הצילום, והייתה מצלמת רבות. במצלמתה תיעדה את חייה בבודפשט ולאחר מכן בארץ ישראל. בהיותה בת 15 צילמה את עצמה בצילום עצמי – ׳סלפי׳. בהמשך שלחה לאימה תמונות מהווי חייה בארץ ישראל.

כרזת הסרט "אשרי הגפרור – חייה ומותה של חנה סנש",
מאת הבמאית רוברטה גרוסמן

חנה סנש בצילום עצמי – 'סלפי', בודפשט, הונגריה

[elementor-element…
ימים נוראים בחיק הנאצים

ימים נוראים בחיק הנאצים

היה זה יום חמישי, י"ג בתשרי תש"ו, שלושה ימים לאחר…
הצוואה של אלעזר

הצוואה של אלעזר

לפני 20 שנה אירע הפיגוע הקשה בין זיף לכרמל בדרום…
3 שנים לרצח רנה הי"ד

3 שנים לרצח רנה הי"ד

כמעט שלוש שנים חלפו מאז אותו בוקר יום שישי בו…
כך ניצלו חיי

כך ניצלו חיי

מלחמת לבנון הראשונה, או בשמה הרשמי בתחילתה: 'מבצע שלום הגליל',…
מורשת קרב

מורשת קרב

“הצלחנו להפוך את עמותת “גבעת התחמושת” לעמותה ממשלתית. עד לפני…
15 שנה אחרי

15 שנה אחרי

במהלך מלחמת לבנון השנייה נפל רס״ן בנג’י הילמן ז״ל כחודש…