עם מופלא

בשבוע שעבר עברתי את אחד הימים המטלטלים בחיי.
אני עדיין לא מעכל את חלק מהדברים שראיתי ושמעתי.
ביום חמישי בצהרים קפצתי יחד עם חברה שהגיעה מניו יורק לבקר פצועים בטיפול נמרץ של בית החולים תל השומר התחלנו את הביקור אצל חבר שבנו נפצע קשה במלחמה ואיבד יד ורגל ועוד פגיעות נוספות ולתת להם גם איזה שי מחברי הקהילה שלה בניו יורק. .
בהמשך ישבנו עם משפחות נוספות ואני אתחיל דווקא בסיפורים של המשפחות הנוספות ואחזור בסוף למשפחתו של חברי.
ישבנו עם הוריה של אליי רופאה מרדימה במקצועה שגרה עם בעלה ובתה בת השנה וחצי בקיבוץ כפר עזה כשהמחבלים הגיעו
וממש שרפו אותם חיים המחבלים זרקו לביתם צמיגים בוערים ובלוני גז.
בתושיה היא שמרה על בתה מהאש עד כמה שיכלה וגם בעלה התמוטט מהשריפה ומהכוויות שהיו לו , היא לקחה את בעלה ואת בתה למקלחת ושטפה אותם כדי להקל על כאבם בהמשך שמה לבתה תרופה נגד כוויות ובדרך אף הניקה את בתה כדי להקל על כאביה.
חיילים פינו אותם מהקיבוץ והם הורדו באזור קיבוץ סעד שם סימנו למסוק של צה״ל לנחות והוא לקח את המשפחה כשהם עלו למסוק היה שם חייל בשם שמואל (מי שמכיר את החייל שיפנה אלי בפרטי משפחתה של אליי מחפשת אותו) שאיבד את רגלו אליי טיפלה בחייל וממש הצילה את חייו עד שהתמוטטה בעצמה.
ישבנו עם הוריה של מישל חיילת שברחה עם חברותיה למיגונית והמחבלים הרגו את כולן כולל וידוי הריגה בראש של כל אחת מהחיילות.
כשחייילנו הגיעו והוציאו את הגופות של החיילות מהמיגונית הם סידרו אותן אחת ליד השניה ואז אחד החיילים אמר שהוא רואה תזוזה של אחת החיילות.
זו הייתה מישל.
החיילים הזמינו אמבולנס ופינו אותה במהירות לבית החולים שם היא שוכבת עד עכשיו.
ולסיום ישבנו עם אימו ואחיו של יונה לוחם בדובדבן שהוא גם חובש יונה קפץ עם הצוות שלו להציל את תושבי הקיבוצים בעוטף.
בשלב מסויים נפצעו כמה מחבריו לצוות הוא טיפל בהם והעלה אותם על אמבולנס .
המחבלים ראו את האמבולנס ופתחו באש לכיוונו של האמבולנס.
יונה שקלט שחבריו עומדים להיפגע מירי המחבלים עמד עם הגב למחבלים ועם השחפץ הקרמי שעל גבו הגן על חבריו הלוחמים ועל האמבולנס ממש בגופו ונפגע קשה מאוד ברגליו….
שאלתי את המשפחות היכן אתם משתכנים.
אז מעבר לחמ״ל המשפחתי שהם הקימו במקום שיש בו מכל טוב מבחינה קולינרית יש גם פזאל 2,000 חלקים ומשחקי קופסא רבים להעביר את הזמן.
ואפילו שירונים של שירי ארץ ישראל ראיתי שם.
המשפחות סיפרו בהתרגשות שיום אחד הגיע מישהו שאמר שיש לו וילה במרכז הארץ שהוא היה אמור להשכיר אותה בימים אלו והוא החליט לא להשכיר ולתת אותה למשפחה של פצוע או פצועה ואחת המשפחות אכן גרה בדירה הזאת.
בהמשך הגיע מישהו נוסף שהציע את הפנטהאוז שלו בקומה ה – 26 למשפחה של פצוע עד מתי שהם צרכים… ואכן אחת המשפחות מתגורר בפנטהאוז הזה.
כמו אמרתי בהתחלה עכשיו אני חוזר למשפחה של החבר המשפחה כולה התפיסה לאירוע והם נמצאים כולם 24/7 סביב בנם ומעודדים ומחזקים את שאר המשפחות שסביבם עם אנרגיה שלא ניתן להסבירה.
הם גם סיפרו על צוות רפואי מופלא ומסור שרק כדי להוציא את בנם ל-10 דקות לשמש הצוות הרפואי עובד כ 45 דקות. גם מקפידים שבפצועי צה״ל ושאר הפצועים מהאירוע ב 7.10 מטפלים רק מנהלי המחלקות.
והבן שלהם למרות מצבו הלא פשוט ולמרות שהוא גם בקושי מדבר ביקש מהרופא שלו שאם יש פצועים שצרכים חיבוק ועזר מבחינה נפשית שיצמיד את מיטתם למיטה שלו והוא כבר ידאג לחזק אותם.
ונזכרתי בהית החולים גם במ״פ שנפצע קשה ולכל הלוחמים בפלוגה שלו שיצאו לאפטר דבר ראשון הגיעו כולם יחד לבקר את המ״פ שלהם ולחזקו לפני שהם הלכו לבני משפחותיהם.
וחשבתי על אמו של יהונתן סמו ז״ל שהגיעה לבית החולים לשמוע את לבו של בנה פועם באדם שהלב הושתל בגופו וחשבתי על כל שאר האנשים שקיבלו חלקים מגופו לאחר שנפטר מהפציעה שלו.
יצאתי עם חברתנו כששנינו הבנו שוב, אבל בצורה ברורה כמה העם שלנו מופלא… וכמה כוחות יש לאנשים סביבנו וכמה גיבורים וגיבורות מתגלים בימים אלו הורים גיבורים וילדים גיבורים וגיבורות.
מאחל לעצמנו כעם שנהיה ראויים לכל ההקרבה הבלתי נתפסת הזאת. ■
Ori88533@gmail.com