אין מי שלא שמע על הרב אלישע וישליצקי זצ"ל, מגדולי הרבנים בציונות הדתית, שנפטר בשבוע שעבר ובימים אלו נחשף אט אט המפעל האדיר, שהקים והשריש בחייו בכל רובדי הציבור בארץ. דיברנו עם כמה אנשים שהיו קרובים אליו וניאותו לשתף את קוראי גילוי דעת במעט מגדלותו של האיש המופלא.
הרב אלישע וישליצקי היה ממייסדי הגרעינים התורניים בארץ, מראשי תנועת "אל עמי" ומוסר שיעורים, בין היתר בישיבת מרכז הרב. כמו כן כתב לא מעט ספרים.
את הרב ליאור לביא מאלון שבות, ר"מ בישיבה הגבוהה ברמות וחתן של הרב אלישע זצ"ל, תפסתי שיחה בימי השבעה וביקשתי שיספר לנו קצת על הרב אלישע ופועלו. הוא הכיר את הרב בישיבת מרכז הרב, שבה למד. הרב היה מגיע לישיבה להעביר שיעורים. הם היו קשורים מאוד, ועם הזמן זכה להתחתן עם בתו הבכורה של הרב, הודיה.
על הרב אלישע הוא מספר: "לפני העקירה מגוש קטיף היינו נוסעים עם הרב המון לגוש קטיף. זה היה כמו הבית של הרב. באותה תקופה שכרו לרב רכב בשביל הנסיעות לשיעורים שנתן ברחבי הארץ. כשהחזירו את הרכב לחברת ההשכרה, הבעלים אמר: 'תגידו, מה עשיתם? כמה נסעתם?!' שלושים אלף קילומטרים בשלושה חודשים! אלו היו נסיעותיו הבלתי פוסקות של הרב אלישע ביום ובלילה למען עם ישראל,
בעיר ובספר". הרב ליאור לביא הוא אחיה של חברת הכנסת ציפי חוטובלי. "ההיכרות של הרב אלישע עם ציפי החלה עוד לפני שנבחרה
לכנסת", הוא אומר. "ארבע שנים אחרי שהודיה ואני התחתנו היא נכנסה לכנסת. הרב יעץ לה באותה תקופה בעניינים פוליטיים ועודד אותה. מדי פעם היא הייתה מגיעה אל הרב ורעייתו, ושלושתם היו לומדים יחד. אני חושב שבעיקר סוגיות של תורה ומדינה. הרב גם ערך את החופה של ציפי". "בשנה שהיינו מאורסים הייתי חייל בצה"ל. בערב פורים הרב הגיע בהפתעה במונית למחסום שבו הוצבתי ונתן לי משלוח מנות. הופתעתי מאוד. אני חושב שזה מאפיין ממש את הרב, שפתאום, משום מקום, הוא היה מגיע אליך. אני מגדיר את זה כך: העולם שלנו בנוי מאדם, מקום וזמן. העולם מוגבל בדברים האלה. הרב לא היה תחום בגבולות האלה. ליבו היה פתוח לכולם, כך שמגבלות של זמן, מקום או נפש לא היו לו בכלל". לרב אלישע לא היה לכאורה מקום עבודה רשמי. הוא לא רצה 'להצטמצם' למשהו. כי כשמצטמצמים למשהו זה מעין עיוות מהאמת, ודרישת האמת של הרב הייתה נוקבת כל כך שהוא לא רצה שמשהו יקטלג אותו או ייתן לו הגדרה של תפקיד. "לא מזמן אמר לי מישהו שהגבלות העולם הזה היו קשים לרב כמו ייסורי גיהינום.
למשל, אם אתה כאן, אתה לא יכול להיות שם, או אם אתה אוהב את אלו, אתה לכאורה לא אוהב את האחרים. נוסף על כך הרב היה מייעץ עצות חכמות לאחרים, כי הוא היה מדויק. הוא ידע מה צריך מי שעומד מולו. אפשר פשוט לדבר על הרב שעות".
אכן לא קל לכתוב על רב "בלי גבולות" מתוך גבול של מקום. הסיפורים על הרב לא נגמרים, והרב ליאור משתף אותי בסיפור מיוחד: "הכרנו את הרב וידענו גם מי הוא, אבל לא ידענו עד כמה. הינה סיפור ששמעתי הממחיש את עוצמת רגישותו: הרב העביר שיעור לילדים קטנים בתלמוד תורה. כל הילדים ישבו על הדשא, למעט אחד שעמד. הרב שאל אותו למה הוא עומד, והתלמיד ענה שהוא לא אוהב לשבת על דשא. הרב לא חשב פעמיים, לקח את הסוודר שלו ונתן אותו לילד שישב עליו. הרב בקלות יכול להגיד 'מה אכפת לך, בוא תשב כמו כולם'. אבל לא, הוא היה איתו, הבין את כאבו והבין שקשה לו לשבת על הדשא, ועשה משהו שיעזור לו. סיפור קטן על אדם גדול".
הרב גבי קדוש, רב המועצה האזורית בני שמעון ורב הגרעין התורני בקריית גת, )לשעבר רב גני טל( גם הוא היה בקשר קרוב מאוד עם הרב אלישע זצ"ל. הם הכירו בישיבת מרכז הרב: "דמותו של הרב אלישע בלטה בחום וביחס המיוחד שלו לכל תלמידי הישיבה, וגם אני זכיתי ליחס המיוחד הזה ממנו".
הרב אלישע היה שותף מלא לכל ההתייעצויות, הכינוסים, התפילות והפעילויות ההסברה וחיזוק הרוח בגוש קטיף. הוא היה מחובר לכל שכבות האוכלוסייה וחיזק את כולם בכל הזדמנות, בשעות לא שעות, ביום ובלילה, בשבתות וימים טובים.
"רבים מאנשי גוש קטיף היו בטוחים שמשפחת וישליצקי ממש מתושבי הגוש. לילות שלמים ישב הרב על מדרכות נווה דקלים. זכורני שלמוחרת גירושנו מגני טל ת"ו, נקראנו אשתי ואני לארוז את חפצינו, חיים של עשרים שנה, בכמה שעות ללא ציוד וללא אמצעים. הגענו לבית ריק מחיים. חורבן היישוב החל, ואנו בביתנו נבוכים ובוכים. והינה כמלאך טוב הנשלח ממרום פתח את דלת ביתנו הרב אלישע. 'באתי להיות איתכם', אמר, מחבק ובוכה איתנו יחד, מעודד ונותן כוח.
"גילוי נאות א: אנוכי )הרב אלישע לא
השתמש במילה 'אני'( החבר הטוב ביותר של הרב אלישע זצ"ל. גילוי נאות ב: יש עוד רבבות שחושבים כמוני. מי לא ניגש אליו? למי הרב אלישע לא ניגש? ללימוד, לשיחת נפש, לבקשת סיוע או סתם ללחיצת יד שכמעט והתפרקה מהלחיצה החמה והאוהבת.
"המפגשים עם הרב אלישע תמיד היו מחוברים לתורה, בכל הזדמנות הוא לימד ולמד. המראה הרגיל והטבעי של הרב היה כשהוא מחזיק בידו תנ"ך, גמרא וערמת דפים מצולמים. ניסיתי פעמים מספר להניא אותו מעבודת הפרך של הכנת דפי מקורות מצולמים, של צילום המקור, גזירה, הדבקה וצילום. 'הרב אלישע, היום יש מאגרי מידע במחשב, תוכנות סריקה, ובקלות אפשר להכין דף מקורות', והוא כמובן, בחן ובעוז המיוחדים לו, לא נכנע: 'יש משהו מקורי בצילום המקורות והדפים, לא צריך חיים קלים בתורה'.
"בגרעין מסוים, שהתכנס עם הרב אלישע לפתרון מחלוקת, נכנס הרב והתחיל את דבריו בגערה ובצעקה שלא כדרכו. הוא התחיל לצעוק: 'מי הזמין אותך בכלל? מה אתה עושה פה? צא מכאן! לך מכאן! הנוכחים היו המומים. למי הרב מתכוון? מה הוא רוצה מהם? ואז הוא בנעימותו וחיוכו האוהב אמר: 'צא מכאן, השטן, אתם לא מבינים שהשטן הכניס את המחלוקת לכאן', וכמובן שמכאן דרך הייתה ברורה ומחברת".
הרב היה שולח מאות מסרוני של דברי תורה וחיזוק בימי שישי. "הייתי בטוח שיש לרב איזה תוכנת שליחה מיוחדת של הודעות", אומר הרב גבי, "אך התברר לי שבמכשיר פשוט שלו היה מקפיד דווקא לשלוח לכל אחד ואחד שליחה נפרדת 'כי אני צריך להתחבר אליו'. וכך בדיוק נהג במשלוח המנות המיוחד ששלח עם הברכה המיוחדת שצורפה
אליו. לסיכום אפשר לומר על הרב אלישע 'צדיק באמונתו יחיה [בעצמו] ויחיה [אחרים]".
ישראל גולדברג, מנכ"ל פרסומי ישראל (גילוי נאות: המו"ל של גילוי דעת), הכיר את הרב אלישע מאז למד בישיבת מרכז הרב ובמכון מאיר. הרב היה כמו אח גדול בשבילו. לדברי ישראל, הדבר שהכי אפיין את הרב אלישע הוא ענווה אמיתית, שבזכותה הגיע לאהבת כל נפש יהודית, עם אהבת תורת ארץ ישראל, שבה גילה בקיאות והעמקה עצומה, בסגנונו הייחודי. "כששלח לי מאמר לגילוי דעת, הוא הזכיר לי אין-ספור פעמים שלא להוסיף שום תואר ליד שמו. ואם נפלה טעות, והוזכר תואר לפני שמו, הוא היה מצטער על כך צער עמוק ממש"
לילות שבת היו מוקדשים בבית הרב בעיקר למשפחתו, שכמעט לא פגש במהלך השבוע, אך ישראל מספר: "לפעמים העזנו להתגנב למנה האחרונה
בסעודת שבת אצל משפחת וישליצקי, ותמיד התקבלנו במאור פנים, כי ידוע שהכנסת האורחים אצלם היא בדרכו של אברהם אבינו".
על הקשר ביניהם מספר ישראל: "לרב ולי היה קשר אישי מאוד עמוק. הוא היה מתייעץ איתי כיצד להגדיל ולהעצים את מפעלי הפצת תורת ארץ ישראל. גם כשהיה חולה וסבל מכאבים גדולים ברגליו המשיך להגיע במסירות עצומה לכל פינה בארץ מהגולן ועד אילת לתת שיעור, לחזק, לעודד ולכוון והכל בחום אנושי מיוחד, בקשר אישי, בענווה אמיתית ובמאור פנים שלא ניתן לתאר" "אני מרגיש צורך להתנצל בפני הרב אלישע שלמרות הפצרותיו העזנו להוסיף את התואר 'רב' לפני שמו בכתבה זו".
