יהדות עכשיו

עשה לך רב וקנה לך חיבור

אין מי שלא שמע על הרב אלישע וישליצקי זצ"ל, מגדולי הרבנים בציונות הדתית, שנפטר בשבוע שעבר ובימים אלו נחשף אט אט המפעל האדיר, שהקים והשריש בחייו בכל רובדי הציבור בארץ. דיברנו עם כמה אנשים שהיו קרובים אליו וניאותו לשתף את קוראי גילוי דעת במעט מגדלותו של האיש המופלא.

הרב אלישע וישליצקי היה ממייסדי הגרעינים התורניים בארץ, מראשי תנועת "אל עמי" ומוסר שיעורים, בין היתר בישיבת מרכז הרב. כמו כן כתב לא מעט ספרים.

את הרב ליאור לביא מאלון שבות, ר"מ בישיבה הגבוהה ברמות וחתן של הרב אלישע זצ"ל, תפסתי שיחה בימי השבעה וביקשתי שיספר לנו קצת על הרב אלישע ופועלו. הוא הכיר את הרב בישיבת מרכז הרב, שבה למד. הרב היה מגיע לישיבה להעביר שיעורים. הם היו קשורים מאוד, ועם הזמן זכה להתחתן עם בתו הבכורה של הרב, הודיה.

על הרב אלישע הוא מספר: "לפני העקירה מגוש קטיף היינו נוסעים עם הרב המון לגוש קטיף. זה היה כמו הבית של הרב. באותה תקופה שכרו לרב רכב בשביל הנסיעות לשיעורים שנתן ברחבי הארץ. כשהחזירו את הרכב לחברת ההשכרה, הבעלים אמר: 'תגידו, מה עשיתם? כמה נסעתם?!' שלושים אלף קילומטרים בשלושה חודשים! אלו היו נסיעותיו הבלתי פוסקות של הרב אלישע ביום ובלילה למען עם ישראל,
בעיר ובספר". הרב ליאור לביא הוא אחיה של חברת הכנסת ציפי חוטובלי. "ההיכרות של הרב אלישע עם ציפי החלה עוד לפני שנבחרה
לכנסת", הוא אומר. "ארבע שנים אחרי שהודיה ואני התחתנו היא נכנסה לכנסת. הרב יעץ לה באותה תקופה בעניינים פוליטיים ועודד אותה. מדי פעם היא הייתה מגיעה אל הרב ורעייתו, ושלושתם היו לומדים יחד. אני חושב שבעיקר סוגיות של תורה ומדינה. הרב גם ערך את החופה של ציפי". "בשנה שהיינו מאורסים הייתי חייל בצה"ל. בערב פורים הרב הגיע בהפתעה במונית למחסום שבו הוצבתי ונתן לי משלוח מנות. הופתעתי מאוד. אני חושב שזה מאפיין ממש את הרב, שפתאום, משום מקום, הוא היה מגיע אליך. אני מגדיר את זה כך: העולם שלנו בנוי מאדם, מקום וזמן. העולם מוגבל בדברים האלה. הרב לא היה תחום בגבולות האלה. ליבו היה פתוח לכולם, כך שמגבלות של זמן, מקום או נפש לא היו לו בכלל". לרב אלישע לא היה לכאורה מקום עבודה רשמי. הוא לא רצה 'להצטמצם' למשהו. כי כשמצטמצמים למשהו זה מעין עיוות מהאמת, ודרישת האמת של הרב הייתה נוקבת כל כך שהוא לא רצה שמשהו יקטלג אותו או ייתן לו הגדרה של תפקיד. "לא מזמן אמר לי מישהו שהגבלות העולם הזה היו קשים לרב כמו ייסורי גיהינום.
למשל, אם אתה כאן, אתה לא יכול להיות שם, או אם אתה אוהב את אלו, אתה לכאורה לא אוהב את האחרים. נוסף על כך הרב היה מייעץ עצות חכמות לאחרים, כי הוא היה מדויק. הוא ידע מה צריך מי שעומד מולו. אפשר פשוט לדבר על הרב שעות".

אכן לא קל לכתוב על רב "בלי גבולות" מתוך גבול של מקום. הסיפורים על הרב לא נגמרים, והרב ליאור משתף אותי בסיפור מיוחד: "הכרנו את הרב וידענו גם מי הוא, אבל לא ידענו עד כמה. הינה סיפור ששמעתי הממחיש את עוצמת רגישותו: הרב העביר שיעור לילדים קטנים בתלמוד תורה. כל הילדים ישבו על הדשא, למעט אחד שעמד. הרב שאל אותו למה הוא עומד, והתלמיד ענה שהוא לא אוהב לשבת על דשא. הרב לא חשב פעמיים, לקח את הסוודר שלו ונתן אותו לילד שישב עליו. הרב בקלות יכול להגיד 'מה אכפת לך, בוא תשב כמו כולם'. אבל לא, הוא היה איתו, הבין את כאבו והבין שקשה לו לשבת על הדשא, ועשה משהו שיעזור לו. סיפור קטן על אדם גדול".

הרב גבי קדוש, רב המועצה האזורית בני שמעון ורב הגרעין התורני בקריית גת, )לשעבר רב גני טל( גם הוא היה בקשר קרוב מאוד עם הרב אלישע זצ"ל. הם הכירו בישיבת מרכז הרב: "דמותו של הרב אלישע בלטה בחום וביחס המיוחד שלו לכל תלמידי הישיבה, וגם אני זכיתי ליחס המיוחד הזה ממנו".

הרב אלישע היה שותף מלא לכל ההתייעצויות, הכינוסים, התפילות והפעילויות ההסברה וחיזוק הרוח בגוש קטיף. הוא היה מחובר לכל שכבות האוכלוסייה וחיזק את כולם בכל הזדמנות, בשעות לא שעות, ביום ובלילה, בשבתות וימים טובים.

"רבים מאנשי גוש קטיף היו בטוחים שמשפחת וישליצקי ממש מתושבי הגוש. לילות שלמים ישב הרב על מדרכות נווה דקלים. זכורני שלמוחרת גירושנו מגני טל ת"ו, נקראנו אשתי ואני לארוז את חפצינו, חיים של עשרים שנה, בכמה שעות ללא ציוד וללא אמצעים. הגענו לבית ריק מחיים. חורבן היישוב החל, ואנו בביתנו נבוכים ובוכים. והינה כמלאך טוב הנשלח ממרום פתח את דלת ביתנו הרב אלישע. 'באתי להיות איתכם', אמר, מחבק ובוכה איתנו יחד, מעודד ונותן כוח.

"גילוי נאות א: אנוכי )הרב אלישע לא
השתמש במילה 'אני'( החבר הטוב ביותר של הרב אלישע זצ"ל. גילוי נאות ב: יש עוד רבבות שחושבים כמוני. מי לא ניגש אליו? למי הרב אלישע לא ניגש? ללימוד, לשיחת נפש, לבקשת סיוע או סתם ללחיצת יד שכמעט והתפרקה מהלחיצה החמה והאוהבת.

"המפגשים עם הרב אלישע תמיד היו מחוברים לתורה, בכל הזדמנות הוא לימד ולמד. המראה הרגיל והטבעי של הרב היה כשהוא מחזיק בידו תנ"ך, גמרא וערמת דפים מצולמים. ניסיתי פעמים מספר להניא אותו מעבודת הפרך של הכנת דפי מקורות מצולמים, של צילום המקור, גזירה, הדבקה וצילום. 'הרב אלישע, היום יש מאגרי מידע במחשב, תוכנות סריקה, ובקלות אפשר להכין דף מקורות', והוא כמובן, בחן ובעוז המיוחדים לו, לא נכנע: 'יש משהו מקורי בצילום המקורות והדפים, לא צריך חיים קלים בתורה'.

"בגרעין מסוים, שהתכנס עם הרב אלישע לפתרון מחלוקת, נכנס הרב והתחיל את דבריו בגערה ובצעקה שלא כדרכו. הוא התחיל לצעוק: 'מי הזמין אותך בכלל? מה אתה עושה פה? צא מכאן! לך מכאן! הנוכחים היו המומים. למי הרב מתכוון? מה הוא רוצה מהם? ואז הוא בנעימותו וחיוכו האוהב אמר: 'צא מכאן, השטן, אתם לא מבינים שהשטן הכניס את המחלוקת לכאן', וכמובן שמכאן דרך הייתה ברורה ומחברת".

הרב היה שולח מאות מסרוני של דברי תורה וחיזוק בימי שישי. "הייתי בטוח שיש לרב איזה תוכנת שליחה מיוחדת של הודעות", אומר הרב גבי, "אך התברר לי שבמכשיר פשוט שלו היה מקפיד דווקא לשלוח לכל אחד ואחד שליחה נפרדת 'כי אני צריך להתחבר אליו'. וכך בדיוק נהג במשלוח המנות המיוחד ששלח עם הברכה המיוחדת שצורפה
אליו. לסיכום אפשר לומר על הרב אלישע 'צדיק באמונתו יחיה [בעצמו] ויחיה [אחרים]".

ישראל גולדברג, מנכ"ל פרסומי ישראל (גילוי נאות: המו"ל של גילוי דעת), הכיר את הרב אלישע מאז למד בישיבת מרכז הרב ובמכון מאיר. הרב היה כמו אח גדול בשבילו. לדברי ישראל, הדבר שהכי אפיין את הרב אלישע הוא ענווה אמיתית, שבזכותה הגיע לאהבת כל נפש יהודית, עם אהבת תורת ארץ ישראל, שבה גילה בקיאות והעמקה עצומה, בסגנונו הייחודי. "כששלח לי מאמר לגילוי דעת, הוא הזכיר לי אין-ספור פעמים שלא להוסיף שום תואר ליד שמו. ואם נפלה טעות, והוזכר תואר לפני שמו, הוא היה מצטער על כך צער עמוק ממש"

לילות שבת היו מוקדשים בבית הרב בעיקר למשפחתו, שכמעט לא פגש במהלך השבוע, אך ישראל מספר: "לפעמים העזנו להתגנב למנה האחרונה
בסעודת שבת אצל משפחת וישליצקי, ותמיד התקבלנו במאור פנים, כי ידוע שהכנסת האורחים אצלם היא בדרכו של אברהם אבינו".

על הקשר ביניהם מספר ישראל: "לרב ולי היה קשר אישי מאוד עמוק. הוא היה מתייעץ איתי כיצד להגדיל ולהעצים את מפעלי הפצת תורת ארץ ישראל. גם כשהיה חולה וסבל מכאבים גדולים ברגליו המשיך להגיע במסירות עצומה לכל פינה בארץ מהגולן ועד אילת לתת שיעור, לחזק, לעודד ולכוון והכל בחום אנושי מיוחד, בקשר אישי, בענווה אמיתית ובמאור פנים שלא ניתן לתאר" "אני מרגיש צורך להתנצל בפני הרב אלישע שלמרות הפצרותיו העזנו להוסיף את התואר 'רב' לפני שמו בכתבה זו".

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

ספטמבר 14, 2023

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מרץ 15, 2023

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

דצמבר 28, 2022

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים את המצוקים והתבשרנו על פטירתו של זקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים מאיר דרוקמן זצ״ל. הרב נדבק בנגיף הקורונה בפעם השנייה, מצבו הבריאותי לא היה טוב וכחודש לאחר שחגגו לו יום הולדת 90, הרב נלקח מאיתנו ושב לעולם שכולו טוב. למוחרת יום הפטירה, בעיצומו של ׳זאת חנוכה׳, רבבות מעם ישראל יצאו למרכז שפירא ללוות את הרב למנוחת עולמים. נכחו בה רבים מעם ישראל: תלמידים, בוגרים, חברי כנסת, רבנים ועוד. ההלוויה שודרה כמובן גם בכלי התקשורת השונים לטובת אלו שלא הגיעו.
הרב דרוקמן זצ״ל שימש במספר תפקידים ציבוריים חשובים, ביניהם – ראש ישיבת אור עציון, רב היישוב מרכז שפירא, נשיא איגוד ישיבות ההסדר, ויושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. בעברו, בין היתר, כיהן כחבר כנסת ולאחר מכן כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. מי שהכיר את הרב ידע שמדובר באישיות רבת פעלים, מלאה באהבת ישראל, שכל כולה למען העם והמדינה.
וכדי להמחיש דבר זה סיפר הרב שמואל אליהו שפעם שאלו את הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "איך אפשר לאהוב את כל עם ישראל?", והרב ענה: "זה באמת קשה ולא פשוט. אבל אני מצאתי פתרון: אני אוהב את הרב דרוקמן והוא אוהב את כל ישראל".
״סימניות בכל ספר״
הרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקווה וראש ישיבת ׳עטרת נחמיה׳ בתל אביב, הוא אחד מהאנשים שהכירו את הרב ושראה מקרוב את גדולתו. הרב מיכה כיהן כר״מ בישיבת ההסדר אור עציון וזכה לעבוד עם הרב דרוקמן כתשע שנים. שוחחנו עם הרב הלוי כאשר היה בדרכו ללוויית הרב זצ״ל, והרב שיתף אותנו במעט מגדולת הרב רגע לפני שנפרד ממנו במסע הלוויה.
״הקשר שלי עם הרב דרוקמן החל עוד כשהייתי נער, לפני כ-45 שנים, בתל אביב״, משתף הרב מיכה. ״הרב דרוקמן היה מגיע לשלוחה של מכון מאיר בתל אביב להעביר שיעורים. היו מגיעים מספר לא קטן של נערים, ביניהם אני, ואפשר לומר בפה מלא שהרב עיצב את האישיות שלנו. הוא הפיח רוח של תורה ושל אמונה גדולה. אני זוכר שבשיעורים הרב היה עם הרבה מאוד ספרים, ועם סימניות בכל ספר. הוא היה קורא פסקאות מספרים שונים החל מהתנ״ך, דרך מדרשים וכלה בכל ספרי הרב (קוק) זצ״ל, מדייק במילים הכתובות. היה מדהים לראות תלמיד חכם שמוסר שיעורי תורה בכל רחבי הארץ ומפיץ את התורה הגואלת – תורת הרב צבי יהודה זצ״ל״.
כאמור, הרב מיכה הלוי היה ר״מ בישיבת אור עציון, בזמן שהרב דרוקמן היה במקביל גם ראש הישיבה וגם חבר כנסת: ״אפילו בימים עמוסים שהיו לרב מחוץ לישיבה, הוא לא ויתר והיה מגיע להעביר שיעורים רבים בשעות הלילה המאוחרות לכלל תלמידי הישיבה – החל משיעור א ועד שיעורי ח ובוגרי הישיבה שבאו לשיעור פעם בשבוע. לעניות דעתי הרב העביר עשרות שיעורים בשבוע על אף היותו עסוק בצורכי ציבור, ולכן הוא דמות מרכזית בלימוד התורה של התלמידים ולא רק בעיצוב אישיותם״.

״התייחס לכל אדם כאות בתורה״
איך זה לעבוד עם הרב דרוקמן?
״צריך לדעת שפגישה או שיחת טלפון עם הרב יכולה להתקיים בכל שעה מתוך 24 השעות שיש ביממה. ותמיד בשיחה הרב חד ונמצא בעירנות מוחלטת. למרות כל העיסוקים הרבים שהרב עוסק בהם במקביל – כשאתה מדבר איתו על נושא מסוים הוא ממוקד מאוד באותו עניין כאילו זה הדבר היחיד שכרגע קיים. זה לא ייאמן. הרב נותן את אותו מיקוד גם לעיסוק בבעיה של תלמיד מסוים וגם לעיסוק בעניין ציבורי ברומו של עולם. זה מיוחד וייחודי מאוד״.
ממה זה נובע?
״אני חושב שבראש ובראשונה זה נובע מהתפיסה התורנית שבו, מהתורה שלו. דהיינו, הרב דרוקמן חי את הפסקאות באהבת ישראל שכתובים בספר ׳אורות׳. שם כתוב שאהבת ישראל זה מקצוע גדול בתורה. כלומר, ׳ואהבת לרעך כמוך ואידך זיל גמור׳, זה כל התורה כולה. יש שישים ריבוא אותיות בתורה, וכל אחד הוא אות בתורה. הרב דרוקמן התייחס לכל אדם כאות בתורה. וזה בא מתוך תפיסה של תורה, זה ממש לחיות את אותה פסקה ב׳אורות׳. והכול נובע מהיחס לכלל ישראל, כמו שהפסקאות שם ממשיכות ואומרות שהסנגוריה על ישראל לא תסמא את עינינו לראות את מומיה, ואף על פי כן כולך יפה רעייתי ומום אין בך. דהיינו, להגדיר שכל חולשות וחסרונות שיש בחלק מעם ישראל זה מום עובר, אך כאשר מסתכלים על הכלל, אין מום – ׳כולך יפה רעייתי׳. לאור זאת הרב התייחס ואהב כל אחד״.
השנים הרבות במחיצת הרב דרוקמן זצ״ל השאירו אצל הרב מיכה גם זיכרונות רבים. ״הרמי״ם היו מגיעים מטעם הישיבה לבקר את התלמידים בבסיסים כששירתו בצבא, וגם הרב דרוקמן היה מצטרף. זכור לי אישית פעם או פעמיים שכשהייתה אי הבנה בין חייל לבין מפקד לגבי עניין דתי, הרב היה יודע מצד אחד שהמפקד טועה, ומצד שני שצריך לשמוע בקול המפקד. הרב חינך את התלמידים שיש חובה לציית לדברי המפקד ומצד שני בנקודות מסוימות מאוד שאינן מלמדות על הכלל של משמעת למפקד יש לעמוד על שלהם. כמובן, ׳שלהם׳, הכוונה למה שהתורה אומרת.
אני חושב שכל צמרת צה״ל ראתה את הדברים הללו ברב. מה שלהרבה אנשים זה ׳או-או׳, אצל הרב זה היה מורכבות של עולם אחד״.
״המשפחה הייתה שותפה מלאה״
עם הרב הלוי אנחנו משוחחים בזמן הנסיעה ללוייתו של זקן רבני הציונות הדתית, והרב הלוי אמור כי על הרב דרוקמן צריך לומר את הפסוק ״אבד חסיד מן הארץ, וישר באדם אין״ (מיכה ז, ב). ״הפסוק הזה מלווה אותי בדרך. פירושו של דבר שהרב היה בתורתו חסיד גדול. כל תורתו היא חסד עִם עַם ישראל, ועל זה ׳אבד חסיד׳. בתורה הזאת הוא קירב רבים – גם קירוב ממש וגם קירוב שרבים העריכו ולא זלזלו בתורה בזכות הרב, וזה ׳וישר באדם אין׳ – בעיני בני אדם הרב היה אדם ישר״.
הרב דרוקמן כיהן ושימש בהמון תפקידים במהלך שנותיו ופעילותו הציבורית, כיצד אדם אחד יכול לעשות כל כך הרבה? להספיק כל כך הרבה.
״אין לי ספק שמדובר בסייעתא דשמיא עצומה, שהיא מעבר לטבע. אין לי מילה אחרת. כמובן שהסי1ףיעתא דשמיא הזו מגיעה לאדם שכל כולו מסירות נפש לכלל ישראל. לעבוד במשך שעות רבות ביממה ובקושי לעלות לישון על המיטה זה על טבעי. אני חושב שבמשך שנים רבות המושב של הרב ברכב היה על מצב שכיבה והרב היה ישן בדרכים בין מקום למקום (היה לו נהג, מ״ט). בשאר הזמן הרב היה חוזר לביתו, יכול להיות אפילו בשעה שתיים בלילה, והיה לומד תורה, עונה לטלפונים וקובע פגישות״.

ומשפחתיות הייתה נכנסת בלו״ז?
״אני חושב שכן״, משיב הרב הלוי. ״את זה צריך לשאול את בני המשפחה של הרב. זה נכון שאת כל סעודות השבת היה עושה עם הישיבה, והמשפחה הייתה מצטרפת אליו. המשפחה הייתה שותפה מלאה לחיי הציבוריות שלו״.
האם יש נקודת תפנית בחייו של הרב דרוקמן שבה נהייה לרב גדול ומוכר בציונות הדתית? ניתן להצביע על משהו מסוים שהוביל לדבר?
״אני חושב שזה קרה עוד לפני היותו מפורסם כחבר כנסת. לא מדובר בתפנית מסוימת אלא פשוט מעשיו ותורתו הפכו אותו למי שהוא, עוד במסעות לימוד התורה וההתעסקות הכללית בכלל״.
״אותה החיבה״
מתי הייתה הפגישה האחרונה שלך עם הרב?
״הפגישה האחרונה שלי עם הרב הייתה לפני כחודש בהכתרת הרב דרור טוויל, רבה של שדרות. הוא חיבק ונישק אותי, כמו בכל פעם שנכנסתי אליו. החיבה היתרה שהייתה לרב לכל אחד, אמירת השלום שלו מגיעה לצד יחס כל כך גדול. לכל אחד, מילדים ועד לשר גדול בישראל, הייתה אותה החיבה. פשוט מדהים!״.
לסיום אנחנו מבקשים מהרב מיכה לשתף אותנו בזיכרון מיוחד מהרב דרוקמן. ״אני יודע לומר כר״מ, שבמסיבות חנוכה עם כלל תלמידי הישיבה, התלמידים דיברו והשמיעו את דעותיהם וגם היה נהוג לקיים פולמוס דעות בין הר״מים, ואני ממש זוכר שהרב היה קשוב מאוד. בסוף הדיונים, הרב היה אומר מילים בודדות אחרונות, ובתמצית מדויקת הצליח הרב לומר את המסר שרצה להעביר, לאחר כשלוש שעות של הקשבה! לא נתפס!״.
באופן אישי, מה הכי יחסר לרב מיכה מהרב דרוקמן זצ״ל?
״אהבת ישראל המאוד מיוחדת שלו וחיבורו לכלל העם. הרב היה אומן וידע להוביל את כולם באיזון נכון. אני חושב שאיבדנו מנהיג שהצליח לאזן ולחבר את כל הקצוות כולם, ואת הרוח הזו של הרב חייבים להמשיך״.