נעם פתחי

פלשתינים: מקסימום אגדת עם

נעם פתחי מחזיק ספר תורה

השבוע סערה הארץ, ולא מעוד יום במסע לעבר הרפורמה המשפטית (אם תהיה). זה היה אחרי נאום של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' שבו הכריז שאין דבר כזה 'עם פלשתיני'. שר בכיר מהימין הקיצוני שמבטל "עם" בכזו קלות, ועוד בנאום רשמי? יש ממה לעשות סערה.
לא נפריע את מנוחת השבת שלכם עם השאלה האם היה זה חכם מצד נבחר ציבור להתגרות בפלשתינים ובממלכה הירדנית, אם זו העת לייצר עוד מהומה שתהפוך לכותרות שיהפכו לגינויים ואפילו לביקור משלחות. לא נשאל אפילו אם אמירה כזו צריכה לבוא אחרי שוך הסערה "צריך לשרוף את חווארה", שלוותה בהתנצלות.
כאמור, לא ניכנס לזה. אתם יודעים מה? אפילו לא נבחן לעומק את הטענה שהפלשתינים אינם באמת עם מכל הסיבות הידועות: כי עד לפני כמה עשרות שנים, תקופה זניחה בחיים של עם, הם בעצמם מעולם לא הגדירו את עצמם שכאלה. גם אם פיזית יש קבוצה שקוראת לעצמה "פלשתינים" ויש לה "רשות פלשתינית" – מדובר בערבים שהגיעו כמהגרי עבודה בחמולות מסוריה, מירדן ומשאר מדינות האזור. לא בדיוק סיפור של עם. לא נרחיב בעניין כי אני רוצה לקחת אתכם למקום הרבה יותר קליל. לפני כן, רק נסכים שלעם אמיתי שאינו מומצא יש כמה 'מבחנים' שבהם הוא אמור לעמוד: מורשת, סמלים, ספרים, סופרים, דגל, המנון, אנשי תרבות ותרבות שהיא מעבר להסתה לרצח. במילים אחרות: משהו עם משקל עממי סגולי של מעבר לשאיפה לזרוק את העם שלנו שיושב בארצו ולא רק שעומד בכל המבחנים, כנראה גם המציא אותם.
אבל כאמור, לא ניכנס לבחינות קבלת התואר 'עם'. יותר נחמד לרדת כמה קומות למטה, להיכן שמצוי הארכיון, והארכיון לא שוכח והוא מלא בהתבטאויות ובהודאות של מנהיגים שקבעו שאין באמת דבר כזה 'עם פלשתיני'.
כדי לפתוח את התיאבון לפני הדבר האמיתי, גשו איתי אל המדף של ראש ממשלת ישראל לשעבר, הגברת גולדה מאיר, שם תוכלו למצוא אותה מסבירה זמן קצר אחרי שמותגו הפלשתינים כעם: "אין דבר כזה פלשתינים, יש יהודים וערבים" (הקטע המלא ב-Youtube) ומסבירה ברחל ביתך הקטנה למה הכל זה מיתוג פוליטי. אבל למה שנקשיב לסמוטריץ' וגולדה הקיצוניים?
במדף אחר בארכיון אני מזמין אתכם להקשיב לפלשתינים עצמם. ח"כ עזמי בשארה, מי שבוודאי היה שמח לגזור קופון מכיבוש עם אמיתי, הודה בעצמו. הוא התארח בתוכניתו של ירון לונדון (הקטע נמצא גם כן ב-Youtube), ישב בנינוחות בין כמה אורחים יהודים ו'זימר' כמו שאומרים "אני לא חושב שיש דבר כזה עם פלשתינאי" ואז חיזק את דבריו, "אני לא חושב שיש אומה פלשתינית בכלל". לונדון וידא שהוא שומע נכון, "אתה לא חושב שיש אומה פלשתינית?" וקיבל הסבר: "אני חושב שיש אומה ערבית, תמיד חשבתי ככה ולא שיניתי את דעתי. אני לא חושב שיש Palestinian nation, אני חושב שזו המצאה קולוניאלית. מתי היו פלשתינים? מאיפה זה?". באולפן פרצה תמיהה ובשארה המשיך לחשוף את התרמית. "אני חושב שיש אומה ערבית… פלסטין עד לסוף המאה ה-19 היתה דרום סוריה הגדולה". אתם הבנתם? המנהיגים ונבחרי הציבור של ה'עם הפלשתיני' מודים בשלוות נפש שמדובר במיתוג של חמולות והגדרתן כ'עם' לצרכים פוליטיים. אז במה בדיוק סמוטריץ' טעה?
העם הפלשתיני הוא אגדה שלא היתה מתקבלת אפילו בתור אגדת עם. אגדות עם הן סיפורי פולקלור נפוצים, אשר דרך הפצתן היא לרוב מפה לאוזן. לפני 75 שנה אף אחד מהפלשתינים לא העביר מפה לאוזן את העובדה שהוא מרגיש 'עם'. הקלות שבה "פתאום קם אדם בבוקר ומחליט שהוא עם ומתחיל ללכת" יכולה לעבוד בשירים של שלמה ארצי, לא בהיסטוריית העמים. סמוטריץ' צדק: אין עם פלשתיני, מדובר במקסימום באגדה. ■

למידע, להצטרפות ולעדכונים:
דוא״ל: miflegetnoam@gmail.com | אתר: https://noamparty.org.il/

עוד במדור זה

בר המשכן, שילה

בר המשכן, שילה

אנחנו מתחילים את החיים שלנו בתוך כיתות סגורות, שלא תמיד נוסכות בנו את הביטחון שאנו זקוקים לו. שם הכל נמדד בציונים ובתוצאות, שלרוב לא תואמות את רזי החיים עצמם. מלמדים אותנו שם משוואות טריגונומטריות ואת השפה האנגלית, ועוד כל מיני חוקים אזרחיים וחוקים בלשון, בזמן שהלב שלנו נותר מאחור. על אהבה ורגשות נוספים אנחנו לא לומדים שם, על כלכלה נבונה, על ההתנהלות בעולם גדול ודורשני, על לאגור מוטיבציה לקום בבוקר גם כשאין כח – על כל אלה אנחנו לא לומדים, ובטח שלא נבחנים. כותב שורות אלה משתייך לקבוצה שטוענת שהגיע הזמן לעשות שינוי. אנחנו בשנת תשפ”ד כבר, ואין סיבה שמערכת החינוך לא תציב לעצמה מטרות עדכניות יותר. הראשונה שבהן – האמונה של הנער בעצמו. ולא רק כקלישאה שמודבקת על לוחות המודעות בבית הספר, אלא כהתנהלות של ממש. שינוי כזה שיגרום למתחנכים לצאת לחיים ולהאמין ביכולותיהם, לממש את שהם מסוגלים וראויים לו, להוציא לפועל את כוחות חייהם. אז בוודאי יהיה לנו יותר מקומות כמו ‘בר המשכן’.

בר המשכן הוא מקום חינני במרכז המסחרי של שילה, שהוקם לפני כשנה וחצי. אליה לוי, במקור מראש העין, כיום נשוי למתנחלת משבות רחל, הוא הבעלים של הבר-מסעדה, והוא רק בן 25. לצידו עומדת משפחה של אחים מנהלי ברים, והוא בעל מוטיבציה גבוהה וקול של נער פלא, כשהוא מזמר. כל אלה ביחד הביאו את אליה להקים את המקום, להשקיע בו את נשמתו, ולהתעקש עליו גם כשהמיקום לא כ”כ צלח – ולהעביר אותו למיקום החדש. כי כשאליה מאמין בעצמו אין איש שיעמוד בדרכו.

את כל אלה לא ידענו כשהגענו, שלושה מאחיי ואני, לבלות בבר הנחמד. חנינו באחת החנויות שבאזור, השתאינו מגודלו של המרכז המסחרי ומאפשרויות הרכישה הקיימות בו – החל מקרמיקות וחומרי בנייה ועד גלידריה וסופר, ונכנסנו למתחם. לצד במה להופעות שמקיימות במקום ונותנות אפשרות ליוצרים צעירים, מתחום הסטנדאפ, המוזיקה וכדו’ ותפסנו לנו את אחד הספסלים במקומות הישיבה שבחוץ, במקום שבו הבריזה פוגשת את האווירה.

אחרי כמה חיוכים ומילים עם הבחור הצעיר והנמרץ, התחילו לזרום אלינו לשולחן המנות. לפתיחה קיבלנו צ’יפס בטטה עשוי היטב (26 ₪), כרוביות שמנמנות – בציפוי פריך לצד צ’ילי מתקתק (35 ₪) ופופקו עוף משובח שמתיימר לחקות את מנת הדגל של KFC, בהצלחה גדולה. בקטגוריית ‘צמאה נפשי ויאללה אוכל’ עמדו לפנינו שתי אפשרויות. כמובן שבחרנו בשתיהן. הראשונה והמוצלחת היא ‘קריספי צ’יקן’ שמורכבת מרצועות פילה עוף בציפוי קריספי (בליווי רוטבי הבית כמובן) על לחמנייה טריה עם ירקות רעננים, ותוספת של צ’יפס או טבעות בצל, שלגמרי עושה את העבודה, וכל זה רק ב-55 ₪. האפשרות השנייה, והמוצלחת עוד יותר היא – סלופי ג’ו, כלומר – סנדוויץ’ אסאדו מפורק ברוטב מתקתק גם כן בליווי רטבי הבית, גם כן בלחמנייה טרייה, גם כן עם ירקות רעננים וגם כן עם תוספת של צ’יפס או טבעות בצל, ב-62 ₪. חשוב לומר, בר, כשמו כן הוא, מכיל גם משקאות אלכוהולים, אותם ראוי לצרוך במידה הנכונה. בבר המשכן תוכלו למצוא את שחשקה נפשכם, החל מבירות פשוטות ועד שוטים של משקאות חריפים טובים ואיכותיים וקוקטיילים מובחרים כפי רוחכם. 

בקיצור: עם תפריט חדש בקרוב, והרוח החדשה והקלילה המפעמת בהתיישבות הצעירה, נראה שעדיין לא מאוחר בכלל לפנות לעצמכם ערב בקרוב, וליהנות משפע של אפשרויות בבר המשכן. ■

לחם וגבינה

לחם וגבינה

מסעדה חדשה עם עיצוב מרהיב, שירות אדיב, ויכולות קולינריות פנומנליות,…
משב – פוד טראקס

משב – פוד טראקס

זה לא סוד שבתוך כותבי המדור יש אחד שחובב במיוחד…
גשם של שלום

גשם של שלום

גם מי שלא גר ביהודה ושומרון יכול לחזק את ההתיישבות.…
מעבר להרים

מעבר להרים

אומנם מדור אוכל, אבל מותר לפעמים לגוון ולפתוח בדמיון מודרך…
מחליק בגרון

מחליק בגרון

לא בטוח שהקורא הממוצע יודע להעריך את סדר הגודל של…
ללקק את האצבעות

ללקק את האצבעות

עברו כבר כמה אלפי שנים מאז יצאנו ממצרים ומאז בכל…
דגים רבותיי, דגים

דגים רבותיי, דגים

אם תכתבו בגוגל חיפוש את המילים ׳מסעדת דגים׳, תמצאו בעיקר…
גורמה בבית מלון

גורמה בבית מלון

הכל יודעים שאוכל הוא כבר מזמן לא רק מזון. הסעודה…
בואו לבשל איתי

בואו לבשל איתי

בינינו, זה לא באמת אפשרי ללכת בכל שבוע למסעדה. זאת…
גורמהדרין - פינת חמד:

גורמהדרין - פינת חמד:

אם אתם מהאנשים שקנו כפכפי קרוקס אחרי שזה כבר היה…
חוגגים פסח בבן עמי

חוגגים פסח בבן עמי

אפתח בגילוי נאות: את מסעדת בן עמי אני מכיר מהקרביים…
'גורמהדרין' – המומלצים שלנו

'גורמהדרין' – המומלצים שלנו

בוא האביב וחג הפסח עשו לנו חשק עז לרענן את…
בשורה בחלה: המבשר

בשורה בחלה: המבשר

במרכז המסחרי של אפרת דרום בילתי רבות בימי נערותי. אחרי…
שחור-לבן וצבעוני: סולו קרנה

שחור-לבן וצבעוני: סולו קרנה

״כאן, ממש על הקרקע הזו״, כך על פי העמוד הראשון…
טאבום

טאבום

בתקופה האחרונה יש טרנד שצץ בכל פינה – הפודטראק, ואם…