בדרך לכותל

פרה אדומה בהר הזיתים

שבת בבוקר. שמש קיצית שולחת קרניים ראשונות וצובעת את ירושלים בזהב. אווירה של הוד וקדושה. יהודים עטופים בטליתות צחורות מקשטים את הרחובות בנקודות של אור. בדרכי לכותל אני חולף על פני גשר המיתרים ופוגש את הרב מנחם בורשטין, ששם את פעמיו כדרכו לתפילת שחרית בישיבת מרכז הרב.
לקראת שבת פרשת חקת אני מזמין את הרב, ידידי הוותיק, להצטרף אליי לסיור מרתק בהר הזיתים, מקום שרפת אפר פרה אדומה. "אבוא בשמחה", הרב מנחם משיב, "וכדאי לך להזמין גם את הרב ד"ר יונתן אדלר, שחקר את המקום המדויק שבו עמד הכוהן על הר הזיתים שעה שהזה את דם הפרה לנוכח קודש הקודשים. הגמרא מתארת כיצד ראה הכוהן בעיניו את הפרוכת האדומה מבעד לשערים הפתוחים – שערי ניקנור, האולם וההיכל".

הרב ד"ר אדלר שולח לי במייל את המאמר שכתב לפני שנים. המשנה במסכת פרה מתארת את הגשר שבנו לכוהן משערי הר הבית להר המשחה (הר הזיתים). הגשר נשען על קשתות רבת שחצצו מפני הקברים. מקום הכנת אפר הפרה וגת של יין טהור הוצבו מעל חלל תת-קרקעי ענקי במרכזו של ההר. חלל זה הפריד גם הוא מטומאת קברי התהום.
ממדידות מדויקות שעשה הרב אדלר מתברר שהאתר המקודש נמצא כיום בחצר המגודרת של כנסיית דומינוס פלוויט, שהשתלטה על השטח הקדוש וניכסה אותו לעצמה. זה ריטואל מקומם ומצער שהשתרש באלפיים שנות גלותנו, ששונאינו מעמידים בתי תִפלוּת של עבודה זרה דווקא במקומות קדושים ליהדות: הר הבית, הר ציון, עיר דוד, הר הזיתים, מערת המכפלה, בית לחם, הר נבו בירדן, הר סנטה קתרינה – המכונה הר סיני – טבריה ועוד.

זה ריטואל מקומם ומצער שהשתרש באלפיים שנות גלותנו, ששונאינו מעמידים בתי תִפלוּת של עבודה זרה דווקא במקומות קדושים ליהדות: הר הבית, הר ציון, עיר דוד, הר הזיתים, מערת המכפלה, בית לחם, הר נבו בירדן, הר סנטה קתרינה – המכונה הר סיני – טבריה ועוד. בחצר הכנסייה נמצאו שרידים של מנזר עתיק בן כ-1,500 שנה. ידוע שמי חטאת של אפר פרה אדומה הוזו בתקופת האמוראים עוד כ-500 שנה אחרי החורבן. גם בור ענקי כרוי שם, וגם גת של יין. הרב אדלר בדק ומצא שהכנסייה אכן בנויה מעל בור רחב. הבור הוא ככל הנראה שריד לאותו חלל עצום שסייע לבודד את הכוהנים והמיטהרים מפני טומאת קברי התהום. הכמרים והנזירים לא אפשרו לרב אדלר להמשיך במחקרו ודחקו בו להסתלק, אך הוא הצליח לשלשל פנס וגילה באלומת האור את גודלו העצום של הבור הנעלם. האם הנזירים יודעים משהו שאנו לא יודעים? קצת על המקום: את ציוניהם הק' של הרב קוק ובנו זצ"ל בחלקת הנביאים בהר הזיתים ודאי זכיתם לפקוד. אם תצעדו מציון הרב קוק 30 צעדים בשביל צפונה תחלפו ליד הקבר של אביה יהושע, בננו היקר. מייד לאחר מכן תצאו בשער הצפוני של בית העלמין ותגיעו לדרך הכוהנים הצרה המתפתלת במורד ההר. פנו בשער שמאלה במורד ומייד ימינה. היכנסו בשער חצר הכנסייה וצעדו כמה צעדים צפונה. הביטו שמאלה ותראו לפניכם את שער הרחמים, ומשמאלו ממש בקו ישר מולכם – כיפת הסלע.

על פי רוב הדעות, כיפת עומאר בנויה מעל אבן ה'צאחרה', הידועה לנו כאבן השתייה שממנה הושתת העולם, שהייתה מוסתרת מאחורי פרוכת קודש הקודשים. לשם צפה הכוהן כשהזה את דם הפרה האדומה. כאן, בדיוק במקום זה, עמד הכוהן. הוא לא עמד בפסגת ההר כדי להיות קרוב למקדש וכדי להצליח לראות את הפרוכת מבעד לשערי המקדש.
הנוצרים בנו את הכנסייה על מקום הטהרה, וחלון מרווח מסומן בשתי וערב משקיף בדיוק מרבי היישר לקודש הקודשים )אשרי מי שלא ייכנס לכנסייה, שהיא עצמה מקום טומאה).

באר המים

הגת העתיקה

חלקת קברים של יהודים יקרים ובה מאות מצבות מנותצות ומושחתות, זכר לפוגרומים של הפורעים הערבים ששלטו בהר הזיתים לפני מלחמת ששת הימים. מעל חלקת קברים זו עבר גשר הקשתות העתיק שעליו פסעו הכוהנים לבית המקדש בלי להיטמא למתים.
מרתק אותי לדמיין את תהליך הטיהור של בני ישראל לכלל ולפרט שנעשה דווקא במקום קדוש זה, כמה צעדים מקברו של אביה שלנו, הטמון ליד ענקי הדורות וקדושי עליון.
כשאני ניצב מול קודש הקודשים אני רועד בכל גופי, מתרגש מהמחשבה שדווקא רחבת מקור טהרת עם ישראל שוכנת בטבורו של בית החיים בהר הזיתים. "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם". זה ממש כאן, מתחת לכפות רגליי. ולמה המקום הזה חשוב כל כך לימינו? הרי יש לנו די צרות מבית ומחוץ, בחירות ואיחודים ואהוד ברק וליברמן ואיראן והפגנות צודקות של בני העדה האתיופית היקרה לנו מאוד…

הרב בורשטין מסביר לי שדווקא עכשיו הר הזיתים נעשה אקטואלי מאוד, כי מגדלים פרה אדומה ברמת הגולן. "כשהפרה האדומה תשרוד ותגיע לגיל שנתיים, אם לא יעלה עליה עול יוכלו פרחי כהונה שגודלו במכוון הרחק מטומאת מתים או גרי צדק מיוחדים להתעסק בהכנת מי החטאת ולהתחיל בהר הזיתים תהליך טהרה בעם ישראל. זה נשמע אולי הזוי ומסובך", אומר הרב בורשטין, "אבל זה מאוד מעשי וניתן לביצוע מתוך בירור הלכתי מעמיק".
אגיד פה דברים קשים מרחשי ליבי. סליחה אם דבריי יזעזעו מי מכם. בימיו האחרונים התראיין הרב חנן פורת זצ"ל ואמר: "המוות אינו חידלון של החיים, כפי שהתרגלנו לחשוב, אלא דווקא תגבור של חיים. כפי שאומר הראי"ה קוק באורות הקודש: "המוות הוא חזיון שווא! טומאתו היא שקרו! (זוכרים את הבור הטהור בחצר הכנסייה הטמאה?) מה שבני אדם קוראים מוות הרי הוא תגבורת החיים ותעצומתם… מתעלים הם הכהנים בקדושתם מהקשבה שקרית זו… לנפש לא יטמא בעמיו". הרי מי חטאת שנעשו בקפידה בהר הזיתים, מול קודש הקודשים, טימאו טהורים וטיהרו טמאי מתים. זהו רמז עבה לחזיון התעתועים של המוות.
מאז שאביה נהרג אנחנו ב'קרן אביה' קיבלנו עלינו להעלות אלפי יהודים להר הזיתים, והצלחנו בכך. בשנים ההן היה ההר מופקר למחבלים ולפורעים ערבים. בשנים האחרונות, בסיוע הרב הלל הורוביץ, עולים רבבות יהודים ויהודיות במהלך השנה כולה להתפלל ולסייר כאן על קברי הצדיקים מול שער הרחמים, ליד מקום טהרת מי חטאת, ליד ציונו הק' של הרב הראשי שלמה גורן זצ"ל, מהמשחררים האמיצים של הר הבית ומערת המכפלה, בדיוק במקום שממנו פיקד רב-אלוף מוטה גור על לוחמי הצנחנים ונתן את הפקודה שתיזכר בע"ה לנצח נצחים: "'היכנסו לשער האריות. נוע, נוע, סוף".
סוף לכיבוש הזרים. סוף לאלפיים שנות כיבוש, סוף לחמסנות ולדורסנות הזרה בכותל המערבי, בהר הזיתים ובהר הצופים. כמעט סוף לשלטון זרים בהר הבית. כמעט סוף לגלות המרה.
שבת של טהרה ושלום מירושלים ת"ו
תודה לרב ד"ר יונתן אדלר, מרצה באוניברסיטת אריאל בנושא ארכאולוגיה והלכה, על מאמרו המרתק ועל השרטוט המדויק של מקום עבודת הכוהנים. המאמר מופיע מעכשיו גם באתר 'גילוי דעת'. תודה לידידי הרב מנחם בורשטין, ראש מכון פוע"ה

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

ספטמבר 14, 2023

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מרץ 15, 2023

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

דצמבר 28, 2022

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים את המצוקים והתבשרנו על פטירתו של זקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים מאיר דרוקמן זצ״ל. הרב נדבק בנגיף הקורונה בפעם השנייה, מצבו הבריאותי לא היה טוב וכחודש לאחר שחגגו לו יום הולדת 90, הרב נלקח מאיתנו ושב לעולם שכולו טוב. למוחרת יום הפטירה, בעיצומו של ׳זאת חנוכה׳, רבבות מעם ישראל יצאו למרכז שפירא ללוות את הרב למנוחת עולמים. נכחו בה רבים מעם ישראל: תלמידים, בוגרים, חברי כנסת, רבנים ועוד. ההלוויה שודרה כמובן גם בכלי התקשורת השונים לטובת אלו שלא הגיעו.
הרב דרוקמן זצ״ל שימש במספר תפקידים ציבוריים חשובים, ביניהם – ראש ישיבת אור עציון, רב היישוב מרכז שפירא, נשיא איגוד ישיבות ההסדר, ויושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. בעברו, בין היתר, כיהן כחבר כנסת ולאחר מכן כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. מי שהכיר את הרב ידע שמדובר באישיות רבת פעלים, מלאה באהבת ישראל, שכל כולה למען העם והמדינה.
וכדי להמחיש דבר זה סיפר הרב שמואל אליהו שפעם שאלו את הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "איך אפשר לאהוב את כל עם ישראל?", והרב ענה: "זה באמת קשה ולא פשוט. אבל אני מצאתי פתרון: אני אוהב את הרב דרוקמן והוא אוהב את כל ישראל".
״סימניות בכל ספר״
הרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקווה וראש ישיבת ׳עטרת נחמיה׳ בתל אביב, הוא אחד מהאנשים שהכירו את הרב ושראה מקרוב את גדולתו. הרב מיכה כיהן כר״מ בישיבת ההסדר אור עציון וזכה לעבוד עם הרב דרוקמן כתשע שנים. שוחחנו עם הרב הלוי כאשר היה בדרכו ללוויית הרב זצ״ל, והרב שיתף אותנו במעט מגדולת הרב רגע לפני שנפרד ממנו במסע הלוויה.
״הקשר שלי עם הרב דרוקמן החל עוד כשהייתי נער, לפני כ-45 שנים, בתל אביב״, משתף הרב מיכה. ״הרב דרוקמן היה מגיע לשלוחה של מכון מאיר בתל אביב להעביר שיעורים. היו מגיעים מספר לא קטן של נערים, ביניהם אני, ואפשר לומר בפה מלא שהרב עיצב את האישיות שלנו. הוא הפיח רוח של תורה ושל אמונה גדולה. אני זוכר שבשיעורים הרב היה עם הרבה מאוד ספרים, ועם סימניות בכל ספר. הוא היה קורא פסקאות מספרים שונים החל מהתנ״ך, דרך מדרשים וכלה בכל ספרי הרב (קוק) זצ״ל, מדייק במילים הכתובות. היה מדהים לראות תלמיד חכם שמוסר שיעורי תורה בכל רחבי הארץ ומפיץ את התורה הגואלת – תורת הרב צבי יהודה זצ״ל״.
כאמור, הרב מיכה הלוי היה ר״מ בישיבת אור עציון, בזמן שהרב דרוקמן היה במקביל גם ראש הישיבה וגם חבר כנסת: ״אפילו בימים עמוסים שהיו לרב מחוץ לישיבה, הוא לא ויתר והיה מגיע להעביר שיעורים רבים בשעות הלילה המאוחרות לכלל תלמידי הישיבה – החל משיעור א ועד שיעורי ח ובוגרי הישיבה שבאו לשיעור פעם בשבוע. לעניות דעתי הרב העביר עשרות שיעורים בשבוע על אף היותו עסוק בצורכי ציבור, ולכן הוא דמות מרכזית בלימוד התורה של התלמידים ולא רק בעיצוב אישיותם״.

״התייחס לכל אדם כאות בתורה״
איך זה לעבוד עם הרב דרוקמן?
״צריך לדעת שפגישה או שיחת טלפון עם הרב יכולה להתקיים בכל שעה מתוך 24 השעות שיש ביממה. ותמיד בשיחה הרב חד ונמצא בעירנות מוחלטת. למרות כל העיסוקים הרבים שהרב עוסק בהם במקביל – כשאתה מדבר איתו על נושא מסוים הוא ממוקד מאוד באותו עניין כאילו זה הדבר היחיד שכרגע קיים. זה לא ייאמן. הרב נותן את אותו מיקוד גם לעיסוק בבעיה של תלמיד מסוים וגם לעיסוק בעניין ציבורי ברומו של עולם. זה מיוחד וייחודי מאוד״.
ממה זה נובע?
״אני חושב שבראש ובראשונה זה נובע מהתפיסה התורנית שבו, מהתורה שלו. דהיינו, הרב דרוקמן חי את הפסקאות באהבת ישראל שכתובים בספר ׳אורות׳. שם כתוב שאהבת ישראל זה מקצוע גדול בתורה. כלומר, ׳ואהבת לרעך כמוך ואידך זיל גמור׳, זה כל התורה כולה. יש שישים ריבוא אותיות בתורה, וכל אחד הוא אות בתורה. הרב דרוקמן התייחס לכל אדם כאות בתורה. וזה בא מתוך תפיסה של תורה, זה ממש לחיות את אותה פסקה ב׳אורות׳. והכול נובע מהיחס לכלל ישראל, כמו שהפסקאות שם ממשיכות ואומרות שהסנגוריה על ישראל לא תסמא את עינינו לראות את מומיה, ואף על פי כן כולך יפה רעייתי ומום אין בך. דהיינו, להגדיר שכל חולשות וחסרונות שיש בחלק מעם ישראל זה מום עובר, אך כאשר מסתכלים על הכלל, אין מום – ׳כולך יפה רעייתי׳. לאור זאת הרב התייחס ואהב כל אחד״.
השנים הרבות במחיצת הרב דרוקמן זצ״ל השאירו אצל הרב מיכה גם זיכרונות רבים. ״הרמי״ם היו מגיעים מטעם הישיבה לבקר את התלמידים בבסיסים כששירתו בצבא, וגם הרב דרוקמן היה מצטרף. זכור לי אישית פעם או פעמיים שכשהייתה אי הבנה בין חייל לבין מפקד לגבי עניין דתי, הרב היה יודע מצד אחד שהמפקד טועה, ומצד שני שצריך לשמוע בקול המפקד. הרב חינך את התלמידים שיש חובה לציית לדברי המפקד ומצד שני בנקודות מסוימות מאוד שאינן מלמדות על הכלל של משמעת למפקד יש לעמוד על שלהם. כמובן, ׳שלהם׳, הכוונה למה שהתורה אומרת.
אני חושב שכל צמרת צה״ל ראתה את הדברים הללו ברב. מה שלהרבה אנשים זה ׳או-או׳, אצל הרב זה היה מורכבות של עולם אחד״.
״המשפחה הייתה שותפה מלאה״
עם הרב הלוי אנחנו משוחחים בזמן הנסיעה ללוייתו של זקן רבני הציונות הדתית, והרב הלוי אמור כי על הרב דרוקמן צריך לומר את הפסוק ״אבד חסיד מן הארץ, וישר באדם אין״ (מיכה ז, ב). ״הפסוק הזה מלווה אותי בדרך. פירושו של דבר שהרב היה בתורתו חסיד גדול. כל תורתו היא חסד עִם עַם ישראל, ועל זה ׳אבד חסיד׳. בתורה הזאת הוא קירב רבים – גם קירוב ממש וגם קירוב שרבים העריכו ולא זלזלו בתורה בזכות הרב, וזה ׳וישר באדם אין׳ – בעיני בני אדם הרב היה אדם ישר״.
הרב דרוקמן כיהן ושימש בהמון תפקידים במהלך שנותיו ופעילותו הציבורית, כיצד אדם אחד יכול לעשות כל כך הרבה? להספיק כל כך הרבה.
״אין לי ספק שמדובר בסייעתא דשמיא עצומה, שהיא מעבר לטבע. אין לי מילה אחרת. כמובן שהסי1ףיעתא דשמיא הזו מגיעה לאדם שכל כולו מסירות נפש לכלל ישראל. לעבוד במשך שעות רבות ביממה ובקושי לעלות לישון על המיטה זה על טבעי. אני חושב שבמשך שנים רבות המושב של הרב ברכב היה על מצב שכיבה והרב היה ישן בדרכים בין מקום למקום (היה לו נהג, מ״ט). בשאר הזמן הרב היה חוזר לביתו, יכול להיות אפילו בשעה שתיים בלילה, והיה לומד תורה, עונה לטלפונים וקובע פגישות״.

ומשפחתיות הייתה נכנסת בלו״ז?
״אני חושב שכן״, משיב הרב הלוי. ״את זה צריך לשאול את בני המשפחה של הרב. זה נכון שאת כל סעודות השבת היה עושה עם הישיבה, והמשפחה הייתה מצטרפת אליו. המשפחה הייתה שותפה מלאה לחיי הציבוריות שלו״.
האם יש נקודת תפנית בחייו של הרב דרוקמן שבה נהייה לרב גדול ומוכר בציונות הדתית? ניתן להצביע על משהו מסוים שהוביל לדבר?
״אני חושב שזה קרה עוד לפני היותו מפורסם כחבר כנסת. לא מדובר בתפנית מסוימת אלא פשוט מעשיו ותורתו הפכו אותו למי שהוא, עוד במסעות לימוד התורה וההתעסקות הכללית בכלל״.
״אותה החיבה״
מתי הייתה הפגישה האחרונה שלך עם הרב?
״הפגישה האחרונה שלי עם הרב הייתה לפני כחודש בהכתרת הרב דרור טוויל, רבה של שדרות. הוא חיבק ונישק אותי, כמו בכל פעם שנכנסתי אליו. החיבה היתרה שהייתה לרב לכל אחד, אמירת השלום שלו מגיעה לצד יחס כל כך גדול. לכל אחד, מילדים ועד לשר גדול בישראל, הייתה אותה החיבה. פשוט מדהים!״.
לסיום אנחנו מבקשים מהרב מיכה לשתף אותנו בזיכרון מיוחד מהרב דרוקמן. ״אני יודע לומר כר״מ, שבמסיבות חנוכה עם כלל תלמידי הישיבה, התלמידים דיברו והשמיעו את דעותיהם וגם היה נהוג לקיים פולמוס דעות בין הר״מים, ואני ממש זוכר שהרב היה קשוב מאוד. בסוף הדיונים, הרב היה אומר מילים בודדות אחרונות, ובתמצית מדויקת הצליח הרב לומר את המסר שרצה להעביר, לאחר כשלוש שעות של הקשבה! לא נתפס!״.
באופן אישי, מה הכי יחסר לרב מיכה מהרב דרוקמן זצ״ל?
״אהבת ישראל המאוד מיוחדת שלו וחיבורו לכלל העם. הרב היה אומן וידע להוביל את כולם באיזון נכון. אני חושב שאיבדנו מנהיג שהצליח לאזן ולחבר את כל הקצוות כולם, ואת הרוח הזו של הרב חייבים להמשיך״.