פרשת ויחי- וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ

בפרשתנו, במפגש בין יוסף לאביו יעקב, יוסף מגיע עם בניו לבקור חולים אצל אביו יעקב. התורה מתארת לנו את המאמץ הגדול של יעקב אבינו לשבת על המיטה, למרות חוליו: ׳וַיַּגֵּד לְיַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הִנֵּה בִּנְךָ יוֹסֵף בָּא אֵלֶיךָ וַיִּתְחַזֵּק יִשְׂרָאֵל וַיֵּשֶׁב עַל הַמִּטָּה׳. מדוע מתאמץ כל כך יעקב אבינו לשבת על המיטה? מדוע מכבד האב את הבן? מבאר לנו רש״י: ׳ויתחזק ישראל – אמר אע״פ שהוא בני מלך הוא אחלק לו כבוד מכאן שחולקין כבוד למלכות׳.
חידשה לנו התורה שיש חובת כבוד למלך. לא כבוד נימוסי, לא כבוד משום פחד המלך ואף לא כבוד מצד שיקולים תועלתיים, אלא כבוד מצד המלכות שהמלך מייצג. מה הרעיון הטמון בכבוד למלכות ואפילו שיש חילוקי דעות עם המלך עדיין יש לנו חובה לכבדו?
מבאר הרב יהונתן אייבשיץ [יערות דבש ח״א, דרוש ב]: ׳ודע כי ענין מלך לאומה… וחולקים כבוד למלכות אפילו למלכי אומות העולם… והוא כי השפעת המזל לאומה הוא למלך, וממנו יושפע לכל האומה׳. המלך הוא ההנהגה שלנו שנבחרה ע״י רבונו של עולם שדרכו מועברת השפעה לנו ולכל המדינה.
הרב קוק זצ״ל אמר בנאום על מלך בריטניה: ׳נתאספנו פה במקום הקדוש הזה להתפלל, לשאת רנה ותודה לא-ל חי, לשמחת יום ההולדת הגדול והנכבד של הוד מלכותו, אדונינו המלך הגדול ג׳יאורג׳ החמישי מלך בריטניא ירום הודו… ולממלכתו האדירה, רבת המפעל של הצדק, של הטוב… כי אמנם רבה וגדולת ערך היא לנו המצווה הגדולה הזאת להתפלל בשלומה של מלכות שנצטווינו עליה ממצות הנבואה וממצות החכמים גם יחד תמיד׳.
אז אם יש לנו חובה לחלוק כבוד למלך בריטניה, על אחת כמה וכמה חובתנו לחלוק כבוד לראש ממשלה בישראל.
בשולי הדברים: נראה שהשיח הבוטה כלפי אחרים פשה במחזותינו בעה״ר… ו׳כתרופה למכה׳ שתל הקב״ה בעולמנו לענק בדור הקודם, רבי ישראל מאיר הכהן מראדין זצ״ל שכתב את ספרו הנפלא ׳חפץ חיים׳ העוסק בענייני שמירת הלשון וכמעט אי אפשר לו לאדם מישראל שינצל מדיבור אסור אם לא למד ספר זה. ספר שכל כך נחוץ כיום בעידן התקשורת הפתוחה בכל תחומי חיינו להדרכה מה מותר ומה אסור.
כל הדגשת הרוע של השני, כל ההיתפסות לשלילה היא מתעתועי הדמיון שאינה מועילה ורק מזיקה, אולי היא פורקת לרגע את עצביו של המכפיש והמקלל אך הנזק הרוחני, האישי והציבורי שנגרם חמור הוא ביותר, יש בו את הפוטנציאל של חורבן הבית. [ולצערנו במיוחד בתקופת מלחמה שנדמה שהוסר כל רסן מהפה…] חובה עלינו במיוחד בעת מלחמה לאמץ את תפילת שלום המדינה: ׳אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל… וּשְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ. חַזֵּק אֶת יְדֵי מְגִנֵּי אֶרֶץ קָדְשֵׁנוּ, וְהַנְחִילֵם אֱ-לֹהֵינוּ יְשׁוּעָה וַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן תְּעַטְּרֵם, וְנָתַתָּ שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וְשִׂמְחַת עוֹלָם לְיוֹשְׁבֶיהָ..׳. ■