פרשת וילך תשפ"ב

כבר כמעט ארבעים יום שהפיוט בסליחות 'בן אדם מה לך נרדם קום קרא בתחנונים… עמוד כגבר והתגבר על חטאים…' מהדהד באזני, מה כל כך קשה להתגבר על חטאים? לבקש סליחה? להתפייס עם החבר? זה לא קשה, זה קשה מאוד… זו קריעת ים סוף לבקש סליחה, להכיר בטעותי. המשמעות של בקשת סליחה היא שאני 'המושלם' צריך להודות בטעותי. 'אני טעיתי', צמד מילים בלתי נתפס, כיצד יתכן שטעיתי… מילא לבקש סליחה מריבונו של עולם באופן שאף אחד לא יודע על מה בקשתי סליחה, עוד אני מוכן, אך לבקש סליחה מהחבר שלי, זה דורש המון ענווה והתבטלות כלפי חברי בן גילי או אפילו קטן ממני, ממנו אבקש סליחה? זה כבר מוגזם…
לא לחינם חכמים גילו לנו שיום הכיפורים מכפר על עבירות שבין אדם למקום [אלוקים] אך אינו מכפר על עבירות שבין אדם לחברו עד שירצה [יפייס] את חברו. כי באמת לעמוד לפני רבונו של עולם ולבקש סליחה זו אמנם משימה לא קלה, אך לעמוד לפני חברי ולבקש סליחה זו משימה מורכבת וקשה הדורשת המון התבטלות והמון ענווה.
דווקא אווירת הימים הנוראים, חגי תשרי, היא זו שפותחת פתח בלבנו לפתיחת דף חדש, למחילה ולסליחה, ראש השנה וימי הסליחות כבר מאחורינו, וממש עומדים רגע לפני יום הכיפורים, לפני תפילת הנעילה, בזמנים אלו אנו מקבלים כח פנימי המסוגל להוציא מפינו את המילים: 'סליחה טעיתי'. כמה קשה אך מאידך כמה פשוט… עמוד כגבר\ת ובקש\י סליחה, מחבר, מהעובד, מבעל הבית, מההורים, מהילדים ומבני הזוג, מהרב ומהתלמיד. זה הזמן! כתיבה וחתימה טובה.