רק שבוע ימים עבר מאז הניסים הגדולים שבני ישראל חוו ביציאתם ממצרים והנה כעת הם נמצאים במשבר גדול, עומדים עם שלם מול הים כאשר רואים הם מרחוק את אדוניהם-משעבדיהם, המצרים רודפים אחריהם, מה יהיה? זאת השאלה המחלישה בכל פעם שיש קושי… אך יש לדעת ולהאמין שכל קושי פרטי או לאומי הוא אתגר שאמור לרומם אותנו. עם ישראל שעל הים אמור להגיע למדרגות גבוהות, ובמיוחד אמור הוא לקבל אחריות ועצמאות על חייו בדרך לכניסתו לארץ ישראל. דווקא בתחילת המהלך של ארבעים שנה במדבר, העם מתנסה בנסיון גדול בכדי לחשלו ולהגביהו ולתת לו כוחות ועצמאות להמשך הדרך ותוך כדי נסיון גם ללמדנו כיצד ועל מה להתפלל. שהרי משה רבנו מתוך מצוקה נוראה מתפלל וה׳ עונה לו: ׳מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו׳, ׳לא עת תפילה כעת׳, מדוע? הרי זו בדיוק תפילת\שאלת משה רבנו: אין לאיפה לסוע… ומה הקב״ה מצפה ממשה בזמן של חוסר אונים מוחלט על הים?
בספר הברית [פר׳ בשלח] לימד אותנו עקרון חשוב בישועת ה׳ את עם ישראל: ׳הענין כי בכל ישועתו יתברך יצטרך אתערותא מלתתא מצד המקבל, שיהיה לו האמונה והראות מעשה לאמונתו והכנה לקבל הישועה… וז״ש מה תצעק אלי, הלא אני מוכן ומזומן להראות נפלאותי וישועתי למו והדבר תולה [תלוי] רק בהם ע״כ דבר אל בני ישראל ויסעו ואז הישועה קרובה לבוא׳.
הקב״ה אומר למשה, אני מאוד מעונין לגאול את ישראל, אך גאולה לא יכולה להיות פאסיבית היא מחייבת את הנגאל לפעול ולעשות ולכן מבקש ה׳: תסעו! אל תתקעו! אל תהיו במצב פאסיבי של חוסר אונים… ואז מובטח ש׳הישועה קרובה לבוא׳.
מבחן האמונה הוא לדעת שיש מעלינו רבון המנהיג את העולם, מבחן האמונה הוא מבחן כפול. מצד אחד לדעת שהכל מה׳ יתברך אך מצד שני זה לא פותר אותנו מלהשתדל ולהתאמץ וכך ראוי שנעשה, אך צריכים לדעת שמי שבאמת מנהיג אותנו זה רבונו של עולם.
כעת לסיפור: מובא בשם הרבי ר׳ בונם זצ״ל. פעם אחת בא אליו סוחר בעצי הסקה, ואמר לו שהקרח והגשם מזיקים לעסקיו, ומבקש הוא מהרבי שיתפלל עבורו שלא יהיה גשם. עוד זה יוצא, נכנס לרבי סוחר במעילי פרווה ואמר לו שאם יהיה מזג אוויר חם, הדבר יזיק לעסקיו ומבקש הוא מהרבי שיתפלל עבורו שיהיה גשם. פתח ואמר להם הרבי: ׳אין לנו רשות, כי אם להתפלל לאלוקים שיושיע את ישראל. אבל ליתן עצות וסיבות להשם יתברך איך להושיע – לכך אין לנו רשות, כי השי״ת הוא המסבב כל הסבות…׳. כך פירש ר׳ בונים את הפסוק: ׳מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו׳… אמר, שהענין הוא כי בעת שבאו ישראל ועמדו על הים, וראו שמצרים רודפים אחריהם, אז כל אחד ואחד צעק וביקש מה שבלבו. אחד צעק שה׳ ימית את המצרים בדבר, והשני התפלל שיפול עליהם אבני אלגביש וברד, וכל אחד ביקש מה שהוא אחר. ועל זה השיב הקב״ה למשה, ׳מה תצעק׳ – אלי׳?, לשון בתמיה, לי אתם אומרים מה לעשות? אתם רוצים לתת לי עצות וסבות איך להושיע אתכם! – זאת אין לכם רשות – רק דבר אל בני ישראל ויסעו׳.
בשולי הדברים: מלחמה היא תמיד עת מבוכה אך גם עת אתגר והתקדמות, במקום לעסוק בעיצות לצבא ולראשי המדינה לעשות כך ולא לעשות כך… [הרי יש לנו 9 מליון שרי בטחון ורמטכ״לים…] נתמקד במשימותנו ׳לסוע׳, להאמין, להתפלל ולהשתדל לעשות רק טוב ומי שדואג לסוחר בעצי ההסקה ידאג לסוחר במעילי הפרווה ומי שהושיע אותנו במשך כל הדורות יושיע אותנו גם בדורנו זה. ׳ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו׳. ■
