פרשת ניצבים תשפ"א

פרשתנו פותחת במילה החריגה 'נצבים': 'אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם'. מה משמעות המילה? הרמב"ן באר את המילה 'נצבים' לא רק כמילה נרדפת למילה 'עומדים' אלא במשמעות של כוננות וזמינות: 'טעם אתם נצבים היום לפני ה' א-להיכם שאתם עומדים ומזומנים לפני השם'. בעל הטורים לקח את המילה נצבים כמילת חוזק ועמידה לעולם, לא עמידה זמנית, אלא נצבות נצחית: 'אתם נצבים (דברים כט, ט)… כי לעולם אני נצב'. לעומתם האור החיים פירש את המילה נצבים מלשון אחראי כמו הפסוק (רות ב ו): 'הנצב על הקוצרים' ומכאן באר האור החיים כי משה רבנו באמירתו זו הכניס את כל ישראל באחריות וערבות משותפת: 'כדי שישתדל כל אחד בעד חבירו'.
עולמנו הוא עולם מורכב ומסובך, אמנם אנו שורדים את סערות העולם ואת תהפוכיו, את השינויים בחיינו ואת כל מערכת החיים התובענית, אך השאיפה מאתנו היא לא רק לשרוד אלא להיות ניצב, בעל עמדה חזקה וחסונה, מי שמסוגל להיות ניצב מול גלי החיים, מול כל תהפוכותיהם הוא הניצב האמיתי. אך יש ניצב ברמה אחרת לגמרי: להיות ניצב מול עצמך, להסתכל על עצמי בעיניים ולומר 'כך בדיוק אני רוצה לראות את עצמי', אני באמת שלם על כל מעשיי ועם תפקידי, משימתי ושליחותי בזה העולם'.
וכעת לסיפור: חבר טוב סיפר לי שנסע במונית. בסוף הנסיעה, לתדהמתו של חברי, בקש הנהג מחיר מופרז, אך חברי התעשת ואמר לנהג, 'אין בעיה אתן לך מה שבקשת, רק יש לי בקשה קטנה אחת, לפני שאתה לוקח את הכסף תסתכל רגע במראה…', נהג המונית אכן הסתכל במראה ומיד נתכרכמו פניו וויתר על כל שכרו… מה קרה לנהג המונית? מה נשתנה? הוא הרגיש, נשמתו הרגישה, מוסרו הפנימי הרגיש שאינו יכול להיות ניצב בפני עצמו. עד כדי כך איבד את עצמו וברגע של אמת התעלה והגיע למדרגה שכשאדם מסוגל להביט על עצמו במראה הוא נמצא במדרגה של להיות ניצב.