המלחמה כנגד העברת הכספים של האיחוד האירופי לרשות הפלשתינית ולמחבלים בכלא הישראלי הגיעה בפעם הראשונה לפרלמנט האירופי. זה קרה בסוף השבוע שעבר עם כנס שנערך בפרלמנט ונפתח בהדלקת נר זיכרון משותף לזכרה של אסתר הורגן הי"ד, שנרצחה בחודש טבת לפני שנתיים. הורגן הייתה תושבת השומרון וכן אזרחית האיחוד האירופי ונרצחה בפיגוע אכזרי עת יצאה לטייל ביער סמוך לביתה בשומרון.
הכנס התקיים בנוכחות בעלה של אסתר, בנימין הורגן, בנותיה אודליה ואביגיל, ראש מועצת שומרון, יוסי דגן, כעשרה חברי פרלמנט אירופי ושגריר ישראל לאיחוד האירופי, חיים רגב. את הכנס יזם דגן בדרישה לעצירת העברת כספים מהאיחוד האירופי לרשות הפלשתינית ולמחבלים בכלא הישראלי.
דגן אמר בפרלמנט: "כספי מיסים של מאות מיליוני אזרחי האיחוד האירופי משמשים לעידוד רצח של יהודים במדינת ישראל. חצי מיליארד שקלים בשנה מעבירה הרשות הפלשתינית למחבלים בכלא הישראלי. ככל שרצחו יותר, כך יקבלו שכר גבוה יותר. המחבל הנתעב מוחמד כבהא שרצח את אסתר הורגן, מקבל מידיכם, מידי משלם המיסים האירופי 12 אלף שקלים בחודש. פי שישה מהמשכורת הממוצעת ברשות הפלשתינית. אז אני שואל אתכם. לא משתלם לרצוח יהודים? תסתכלו בעיניים של היתומות האלו ותבטיחו שתעשו הכול כדי לעצור את הטירוף".
לאחר שסיפר על רעייתו, בנימין הורגן פנה לנוכחים: "לרשות הפלשתינית יש חוק שאומר שאם אתה נמצא בכלא הישראלי בשל רצח יהודי אתה תקבל ממנה משכורת, שמתוקצבת גם על ידי האיחוד האירופי. אני יודע שרוב חברי הפרלמנט האירופי הם פרו פלשתינים באופן עיוור, צריך לבוא לראות את המציאות בעיניים. ישראלים ופלשתינים חיים יחד, עובדים יחד – בדרכי שלום. חלק מהם עושים את ההפך, ולמרבה הצער אלו דווקא המנהיגים של הרשות הפלשתינית".
בני משפחת הורגן ויוסי דגן בפרלמנט האירופי
חבר הפרלמנט האירופי מטעם הולנד, ברט יאן רויסן, אמר שהוא "בשוק לגלות שהרוצח שלה יקבל במהלך חייו 4 מיליון שקל מהרשות הפלשתינית עבור ביצוע הפשע הנוראי". חברת הפרלמנט, אנה-מישל אסימקופולו, אמרה כי "התבקשנו לסייע לממן את ספרי הלימוד של הפלשתינים, אך אמרנו שלא נעשה זאת עד שכל אותם תכנים אנטישמיים של שנאה יוסרו לאלתר, ואנחנו נמשיך לפעול כך. לזכרה של אסתר אנחנו נמשיך להילחם". חבר הפרלמנט רוברט רוס: "אסתר הורגן נרצחה רק בגלל היותה יהודייה. האיחוד האירופי מעלים עין. כיצד אתם מצפים מהישראלים לעשות שלום עם חברה שמתגמלת טרור?". חבר הפרלמנט, קון מטסו: "אסתר נרצחה באכזריות והמחבל שנלכד ממומן, למשפחתו מוצע כסף, כמה מעוותת יכולה המערכת להיות? הרשות הפלשתינית נותנת כמעט מיליון יורו לרוצח. למעשה הם מעודדים טרור, וזה צריך להיפסק היום". חבר הפרלמנט האירופי, כריסטיאן טרס: "הזדעזעתי לגלות שהכסף שלנו מממן ספרי לימוד שמעודדים ילדים לזרוק אבנים ולהרוג מישהו אחר, וכי זה עוד נחשב אקט של גבורה. זה מטורף. אנחנו קוראים לישראל למצוא פתרון של שלום, אך ביד השנייה האיחוד האירופי מממן ספרי לימוד שמעודדים ילדים לראות בכל יהודי אויב. עלינו להפעיל את כל יכולתנו כדי לעצור את המימון הזה".
"יש ערך מוחלט לבוא בשם קורבנות"
תגובות חברים בפרלמנט האירופי היו נחרצות וחשובות מאין כמותן, אולם הנושא לא פשוט כל כך. ניצנה דרשן-לייטנר (50) היא עורכת דין ישראלית, אשר ייסדה בדצמבר 2002 את ארגון ׳שורת הדין׳ ומכהנת כנשיאתו עד היום. ניצנה מנהלת תביעות עבור מאות נפגעי טרור ברחבי העולם. ספרה ׳הרפון׳, העוסק בכוח משימה של המוסד שתפקידו לעצור העברות כספים של ארגוני טרור, ראה אור באנגלית בסוף 2017, ושלוש שנים מאוחר יותר גם בעברית.
ניצנה, את חושבת שיש השפעה כלשהי על ביקורים דוגמת מה שראינו בשבוע שעבר בפרלמנט האירופי?
"לצערי הרב…", בוררת ניצנה את מילותיה בכאב, "לצערי הרב להתדפק על דלתות לא לנו אין בזה השפעה. אנחנו יודעים על הופעות קודמות של קורבנות טרור בפני מועצת זכויות האדם של האו"ם, בפני העצרת הכללית של האו"ם וגם לפני הפרלמנט האירופי זו לא פעם ראשונה. גופים שהם מוטים חד משמעית כנגד ישראל, שום פריטה על מיתרי הרגש לא תועיל, ואני אומרת את זה בלב כבד". לדבריה זו הסיבה שבשורת הדין מדירים את רגלם מהתדיינויות בבתי משפט ברחבי אירופה, "אנחנו יודעים לאן הרוח נושבת ומה הנטייה שלהם".
"אנחנו כן פונים בשם קורבנות בבית הדין הבינלאומי בהאג, אבל לא בגלל שאנחנו חושבים שייכמרו רחמי בית המשפט על הקורבנות, אלא בגלל שלקורבנות הסכסוך יש זכות להתייצב בהליכים הללו, בניגוד לסתם יועצים משפטיים או מומחים לדין הבינלאומי וכד׳, ואז יש ערך מוחלט לבוא בשם קורבנות ולהעמיד אותם בפני בית הדין".
מה זה בכלל מלחמה כלכלית בטרור?
"המלחמה הכלכלית בטרור מושתתת על העובדה שכל פיגוע טרור מונע מכסף, וכל ארגון טרור עובד אך ורק באמצעות כסף. זה לא אידיאולוגיה ולא תחושות אובדן, זה לא פוליטיקה ומדיניות – זה פשוט כסף. אם תגדע את צינור החמצן שלהם, שהוא הכסף, תגדע את הטרור".
"זה דבר שהוא פשוט מוכח. אנחנו רואים אותו גם במאבקים של ישראל כנגד ארגוני טרור, לפחות המאבקים המוקדמים. למשל המאבק של מאיר דגן עם יחידת צלצל שהוא הקים, יחידה שראתה לנכון להילחם במימון טרור ופשוט רדפה אחרי כספי הטרור. אנחנו רואים את זה אחר כך עם ארצות הברית שכך הכניעה את דאע"ש – אחרי שפגעה להם בשדות הנפט שהיוו את מקור הפרנסה שלהם, ככה הורידו אותם על הרגליים. אנחנו רואים את המלחמה בחיזבאללה שברגע שיש סנקציות על איראן היא לא יכולה לממן את חיזבאללה. אנחנו רואים את זה בהרבה מקומות. בשביל לגדוע את הטרור אתה חייב לגדוע את צינור החמצן שלו, את הכסף".
״הוא פנה אלינו עם היחידה שלו וביקש לשתף פעולה"
בשנת 1996 לאחר בחירתו לתפקיד ראש הממשלה, מינה בנימין נתניהו את מאיר דגן ז"ל לעמוד בראש המטה ללוחמה בטרור, אז הקים דגן כוח משימה לא רשמי שיתמקד במאבק במימון הטרור, ללא ידיעת נתניהו. בגלל שיקולים לא ענייניים כוח המשימה לא הצליח להמריא. כעבור כחמש שנים, ב-2001, לאכזבתם של בכירים במערכת הביטחון, מינה אריאל שרון המנוח וראש הממשלה הנבחר דאז את דגן לעמוד בראש כוח המשימה הפיננסי של המטה לביטחון לאומי.
עו״ד ניצנה דרשן-לייטנר
מתי מאיר דגן פנה אליכם?
"כבר בהתחלה ב-2002. למעשה התחלתי את הפעילות שלי במלחמה במימון טרור כעורכת דין פרטית עם תחילת האינתיפאדה השנייה. התיק הראשון שהגשתי היה תיקו של קורבן הלינץ׳ ברמאללה, ואז הגשתי תביעות נוספות נגד הרשות הפלשתינית, נגד איראן וסוריה בארצות הברית. כעבור שנתיים ב-2002, שיא האינתיפאדה – הפיגועים ב׳דולפינריום׳ בתל אביב בתל אביב עם 28 נרצחים, קפה ׳מומנט׳ בירושלים עם 18 נרצחים, מלון פארק בנתניה 30 נרצחים – דגן ראה שהתביעות שלנו מנצחות בבית המשפט, אז הוא פנה אלינו עם היחידה שלו וביקש לשתף פעולה.
קיבלנו פסקי דין לטובתנו, עיקולים לטובתנו והחלטות חסרות תקדים גם בארץ וגם בארצות הברית, ומאיר דגן אמר ׳בואו נשתף פעולה. אנחנו ניתן לכם את הראיות שאנחנו הצלחנו לגבות במסגרת המבצעים השונים שלנו, ואתם תשתמשו בזה בבית המשפט׳".
מרגע שהחלו לעבוד יחד, עוה"ד דרשן-לייטנר ושותפיה לא יכלו לפעול כעורכי דין פרטיים כי המסה הייתה גדולה מדי, וכך הוקם ארגון שורת הדין. "מאז אנחנו מייצגים מאות נפגעי טרור בהליכים המשפטיים האלה".
ואיך אפשר לאכוף פסק דין של בית משפט בארץ או בארצות הברית?
"בנקים שאתה מגיש נגדם תביעות מתפשרים בתיקים האלה. בנק שיודע שהוא עומד להפסיד לא ייקח סיכון של פסק דין שמכריז עליו כסייען לטרור, משום שאז הוא מאבד את הלגיטימיות שלו לפעול כבנק בינלאומי, הוא חשוף לסנקציות של הקונגרס האמריקאי וכד׳, ולכן בנקים מתפשרים. הרשות הפלשתינית מתפשרת בתיקים גם כאשר היא חושבת שהיא לא יכולה לנצח בהם. יתר הנתבעים – חמאס, סוריה, צפון קוריאה, אשר אינם מגיעים לבית המשפט, כלומר אינם מנהלים את ההליך, אתה מקבל נגדם פסק דין ואז אתם מממש אותו במסגרת ׳עיקולי צד גימל׳, כמו חשבונות בנק שיש להם בבנקים ברחבי העולם, נכסים שיש להם בארצות הברית, הסכמים מסחריים שיש ברשותם ושניתן לעקל. במסגרת התביעות הללו באמת הצלחנו לקבל פסקי דין של שני מיליארד שקל, אבל מתוכם מימשנו קרוב ל-400 מיליון דולר לידי נפגעי הטרור".
"ניצחון אדיר לקורבנות הטרור"
שר האוצר, בצלאל סמוטריץ׳, הנחה לפני כשבועיים את מנהל רשות המיסים להעביר סכום של 138.8 מיליון שקלים מתוך הכספים המוקפאים לפי חוק להקפאת כספים ששילמה הרשות הפלשתינית בזיקה לטרור, לצורך יישום פסק הדין בעניין ליטבק. אותו פסק דין קובע כי הרשות צריכה לשלם למשפחות נפגעי טרור 130 מיליון שקלים, ושר האוצר החליט כי הכספים יועברו אל המשפחות מתוך הכספים המוקפאים.
מספר ימים לאחר מכן, לשכת ההוצאה לפועל בירושלים העבירה 139 מיליוני שקלים לבא כוח משפחות נפגעי טרור, כהמשך לאישור העיקול של סמוטריץ׳. הכסף מיועד למשפחות הנרצחים מאירוע הלינץ׳ ברמאללה, משפחות הפיגוע באוטובוס הילדים בכפר דרום, משפחות פיגוע המדרחוב ברחוב בן יהודה בירושלים ועוד.
סיפורים נועזים על פעילות צבאית נגד טרור יש אינספור. יש כזה דבר גם במסגרת המלחמה הכלכלית בטרור?
"ההחלטה של סמוטריץ׳. התביעה הזאת התחילה בשנת 2000 כפי שכבר אמרתי עם הקורבן הראשון מהלינץ׳ ברמאללה, ואליה התווספו בהמשך 14 אירועי טרור נוספים שניהלנו בגינם מאבקים משפטיים. בסוף ניתן פסק דין בכל 15 הפיגועים האלה שמצא את הרשות הפלשתינית אחראית, וחייב אותה לשלם פיצויים לנפגעי הטרור. הפיצויים נפסקו לשתי פעימות כאשר הפעימה הראשונה הייתה בגובה של 130 מיליון שקל. אז יש לנו פסק דין וצריך למצוא דרך לממש אותו. מדוע? למרות שהרשות הפלשתינית ניהלה את פסק הדין במשך 20 שנה היא לא הייתה מוכנה לשלם את פסק הדין. להפך, הרשות הגישה עליו ערעור לבית המשפט העליון, היא הגישה בקשה לעיכוב ביצוע בכדי למנוע את מאמצי התובעים לממש את פסק הדין שלהם, דבר שהוא לא אפשרי כי פסק דין כספי אינו מעוכב לפי הדין הישראלי. לכן לא נותר בידי התובעים אלא להטיל עיקול על כספי הרשות הפלשתינית שנמצאים בידי ממשלת ישראל. אלה כספי המיסים שמשרד האוצר גובה עבור הרשות הפלשתינית ומעבירם מדי חודש בחודשו לידיה".
דרשן-לייטנר אומרת כי בשלב הזה הוטל עיקול על חצי מיליארד שקל על הרשות – שהוטל עוד כשניתן פסק הדין בעניין האחריות, ומדינת ישראל היא זו שסירבה להעביר את הכסף. "זה הזוי. כלומר יש עיקול, הרשות הפלשתינית הפסידה, פסק הדין אינו מעוכב – אתם חייבים להעביר את הכסף. ואכן ניתן צו מלשכת ההוצאה לפועל למשרד האוצר, לשר האוצר, להעביר את הכסף ולקזז אותו מכספי המיסים. מדינת ישראל סירבה. שר האוצר אביגדור ליברמן ושר הביטחון בני גנץ סירבו להעביר את הכסף. אז ההחלטה של סמוטריץ׳ מייד עם כניסתו לתפקיד להעביר את הכסף היא החלטה מצד אחד מתבקשת, ומצד שני חייבים לו תודה כי גם הוא יכול היה לסרב ולהקפיא את הכספים ולא להעביר אותם. ניצחון אדיר לקורבנות הטרור ולמשפחותיהם".
ומה עם הרשתות החברתיות?
"המלחמה במדיה החברתית. אומנם המדיה החברתית אינה מעבירה כספים לארגוני הטרור, אבל תומכת בהם במתן שירותי מדיה חברתית לארגוני טרור כמו חמאס, דאע"ש, חיזבאללה. לארגונים הללו יש דפי פייסבוק, יש חשבונות בטוויטר, יש ערוצי וידאו שהם מנהלים בפומבי ובניגוד לדין. הרי הדין גם בארצות הברית וגם בארץ אוסר על כל מאן דהוא לתת שירותים או לתת סיוע מכל מין וסוג שהוא לארגון טרור מוכרז, והארגונים הללו הם ארגוני טרור מוכרזים, והינה הדברים הללו נעשים בריש גלי".
"כשאנחנו תבענו את הרשתות החברתיות בשם קורבנות טרור ישראלים ואמריקאים שנפגעו באינתיפאדה סכינים, תחילת 2015, באה הרשת החברתית והתגוננה בכך שיש לה חסינות לפי הדין בארצות הברית". לייטנר מסבירה כי סעיף 230 לחוק ההגינות בתקשורת מעניק חסינות למדיה החברתית מתוכן שמועלה על ידי צד שלישי. מדובר בחוק שהקונגרס חוקק בראשית ימי האינטרנט כדי להשאיר אותו פתוח וללא גבולות. "לכן הפסדנו בתביעות הללו כי בתי המשפט היו מפרשים את החוק באופן שבאמת מעניק חסינות מוחלטת למדיה החברתית.
באוקטובר לפני שלושה חודשים הגענו לבית המשפט העליון של ארצות הברית, השופטים הסכימו בפעם הראשונה מאז הקמת האינטרנט לדון בחסינות הזאת ולפרש אותה אחרת, לפרש אותה ככזו שאינה מוענקת למדיה חברתית במקרים של טרור. גם זו החלטה שהיא אבן דרך במאבק הזה".
