מסורת בידינו כפי שכתוב במגילת אסתר, שפורים אירע 'בשנים עשר חודש, הוא חודש אדר…' אם כן, מדוע איננו קוראים את המגילה בחודש אדר ראשון? הרי חודש אדר ב' הוא חודש שלושה עשר! למה לחכות, הרי הגיע הזמן?
הגמרא אינה מתעלמת מהממד ההיסטורי, על פיו אכן מתאים יותר לקרוא באדר הראשון. אלא שמסבירה הגמרא את ההלכה על פי סיבה הקשורה למהות החג: 'להסמיך גאולה לגאולה'. חז"ל יצרו רצף גאולות – פורים ופסח. פורים הוא מבוא ופסח הוא פריצה.
אנו חיים בתקופה של המון נסים, אבל נסתרים, ללא קול נבואה או מראות כמו קריעת ים סוף. חז"ל הבינו שאירועים כמו פסח אינם בקשת החוויות שלנו ואינם מהווים תבנית של ציפייה לגאולה בשבילנו. אנו זקוקים להכנה הרוחנית שפורים מחולל בנפשנו, כדי להרגיש עד כמה הקב"ה מחולל את ההיסטוריה מאחורי הקלעים. כך נוכל להעריך כמה ידו מגנה עלינו וסוללת דרך לישועה מתוך הארמון המושחת של אחשוורוש בעצמו. דרך מגילת אסתר אנו מסוגלים לראות איך בתוך כל הפוליטיקה הפרסית ההולכת ומסתבכת, הקב"ה טומן תרופה לפני שאנו נקראים להתמודדות. הברכה הא-לוקית שקטה אמנם, אבל מחוללת התרחשויות.
קריאת המגילה בפורים אינה בעיקרה זיכרון היסטורי של מאורעות העבר, ולכן חז"ל לא נצמדו לממד זה בקביעת מועד הקריאה אלא איחרוהו לאדר שני. חז"ל רצו שפורים יכין את המבט האמוני שלנו לקראת מהדורת החדשות הבאה, ולקראת הגאולה הבאה. המון אירועים דרמטיים ועלומים מתרחשים לנגד עינינו. לאור גאולת הפורים נתעורר לחפש בהם את היד הא-לוקית.
הסבר נוסף ושונה לחלוטין לפשר דחיית הקריאה לאדר השני, מובא גם הוא בגמרא. לצורך כך, דורשת הגמרא את הפסוק "ותכתוב אסתר המלכה… לקיים את איגרת הפורים הזאת השנית". מסביר רש"י: 'השנית: בחודש השני'.
אך מה הקשר בין דחיית הקריאה לבין הפסוק? על כך מובאת מימרה של רב שמואל בר יהודה: 'שלחה להם אסתר לחכמים: קבעוני לדורות. שלחו לה: קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות'. המלחמה נגד אויבי היהודים והניצחון עליהם היו עלולים ליצור מתיחות. ואכן תהליך הקביעה היה מורכב ואיטי: 'תחילה קבעוה בשושן, ולבסוף בכל העולם כולו'. החכמים חששו להתנכלויות נוספות מצד 'שכנים' גויים גם לאחר הניצחון היהודי. רק אחרי היסוסים ממושכים הם נענו לדרישת אסתר.
גם הניצחון לא העניק לעם ישראל תחושת ביטחון. עם ישראל נותר בגולה נתון לחסדיו של מלך זר. רק אחרי שאסתר מודיעה לחכמים ש'כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס' – כבר יש הסכמה מהגויים, רק אז נענו לה חכמים. לפי זה, סיפור המגילה אינו סיפור של גאולה, גם לא בסופו, אלא סיפור קשה על המצוקות והסכנות שבקיום היהודי בגולה. המגילה, יותר מאשר היא שיר הלל על הצלת עם ישראל, היא זעקה אילמת ותפילה לגאולה שלמה של מלכות ישראל בארץ ישראל.
על פי תשובה זו, פורים אינו חג שיש לקבוע מיד בהזדמנות הראשונה. לקח לנו זמן לעכל את גודל ההשגחה. היינו צריכים לאמוד סכנות, קצת חששנו מהזירה הבינלאומית וזה טבעי. גם אם זה לוקח חודש נוסף, נחכה, נתלבט ונתגבר עד קריאת המגילה. כשמגיעה איגרת הפורים 'השנית' דברים זזים בנפשנו, ומכאן למדו חז"ל רמז לאדר שני. בגבורה נקרא את המגילה, נהיה ערוכים להתפלל ולהתאמץ כדי להתקדם לגאולה. שני פנים לה למגילה: מחד היא הלל ושמחה על ההצלה המקומית, ומאידך היא תפילה בתקופה של חוסר ודאות פנימית ולאומית, תפילה לגאולה השלמה שתגיע ערך:
