פתיחת שנת הלימודים בשקט תעשייתי מהווה בשורה רעה למערכת החינוך הישראלית. ארגוני העובדים בראשות רן ארז ויפה בן דוד ממשיכים להחזיק מדינה שלמה כבת ערובה ולתגמל בינוניות. הגיע הזמן להתנגשות חזיתית שתפרק את המונופול הזה ותעביר את הכוח להורים ולשוק החופשי
האחד בספטמבר עבר בשלום, ואני מגנה את השקט התעשייתי הזה. במציאות מתוקנת, שר החינוך יואב קיש והממשלה כולה היו חייבים ליזום ולייצר התנגשות חזיתית, מאבק ציבורי לא מתפשר, מול ארגוני המורים. השאיפה לשקט, משמעותה שאנחנו משלימים בהכנעה עם מציאות מעוותת. מדינה שלמה מוחזקת בשבי בידי גילדות מקצועיות שנוסדו בתחילת המאה הקודמת וקפאו בזמן.
לא נוכל לצאת לחרות מתחת ידם של אותם ארגונים ללא התנגשות יזומה. לא לברוח אל השקט אלא להראות להנהגת הוועדים בדיוק אצל מי הם עובדים. הארגונים הללו עובדים אצל אזרחי ישראל, הגיע הזמן לשבור את המונופול הממשלתי שמגן עליהם.
כאשר אין שום מחיר אישי
כדי להבין את הקטסטרופה המוסדית הנוכחית, נסתכל על העולם במשקפיים של תומס סואל. סואל קובע פעם אחר פעם שארגונים צוברים כוח הרסני כאשר מוענקת להם היכולת לקבל החלטות ולגרום נזק כבד מבלי לשאת בשום מחיר אישי או אחריות מוסדית. תדמיינו נהג פרוע שנוסע על הכביש, מתנגש בכוונה וביודעין ברכבים אחרים, והמערכת המשפטית פוטרת אותו מכל חבות נזיקית על הפגיעה שהוא יצר. לכל היותר, בית המשפט יוציא נגדו צו מניעה שיאסור עליו לדרוס מכוניות נוספות. כך בדיוק פועלים רן ארז, יפה בן דוד ופנחס עידן. הם הורסים חינוך של דורות שלמים, חוסמים את נתב"ג כשמתחשק להם, מעכבים רפורמות קריטיות וגורמים נזקים כלכליים של מיליארדים. כולם זוכים לחסינות מוחלטת. התמריץ שלהם להמשיך להרוס ולסחוט נשאר יציב, פעלתני וחזק מתמיד.
מטרת משרד החינוך היא ללמד את ילדי ישראל, להעניק להם מיומנויות לשוק העבודה המודרני ולהעביר אותם תהליך פדגוגי משמעותי. מטרת ארגוני המורים ממוקדת אך ורק בשימור תנאי ההעסקה של חבריהם המאוגדים. התנגשות האינטרסים הזו מתנהלת על גבם של התלמידים ועל חשבון העתיד הכלכלי של כולנו. מורים שחוקים, עייפים, שכבר איבדו כל תשוקה למקצוע החינוך, יושבים בתוך כלוב של זהב. המנגנון הבלעדי שמגן עליהם מפני פיטורים מוצדקים הוא הווטו המוחלט של ההסתדרות וארגון המורים. מורים אלה מעבירים לתלמידים מסר חינוכי קלוקל של בינוניות, שחיקה והישרדות בחסות הקביעות. התלמידים פוגשים מדי בוקר פקידי הוראה נטולי חזון, המקבעים את חוסר המוטיבציה ומונעים כל סיכוי לצמיחה אמיתית ומצוינות. ניתוק מגע בין אותם מורים לבין תלמידי ישראל יקפיץ את רמת החינוך.
איכותי? אל תבוא
הפשע הגדול ביותר של המערכת המוסדית הוא החסימה המכוונת של כוח אדם איכותי. מורים מצטיינים ומוכשרים מעוניינים לעבוד בחוזים אישיים. הם דורשים העסקה גמישה, מבקשים לעבוד בהיקף של מאה ושלושים אחוזי משרה או לשלב את ההוראה עם קריירה מקבילה בשוק החופשי. המנגנון המאוגד סוגר בפניהם את הדלת. הוא מחייב אותם להיכנע לטבלת שכר אחידה וקשיחה. חופש העיסוק שלהם נדרס תחת עריצות הוועדים השואפים לשמר את השליטה המוחלטת בתנאי השוק. מורה מצטיין המבקש להגדיל את היקף משרתו נתקל בחומה אטומה המונעת ממנו לממש את הפוטנציאל המקצועי והכלכלי שלו.
במדינות מתוקנות, השכר נקבע אך ורק לפי הפריון והערך המוסף שהעובד מייצר, ולא לפי מידת הנזק שהוא מאיים לגרום אם לא ייענו דרישותיו. הדרך הבלעדית של כל ארגון עובדים ממשלתי להעלות את שכר המאוגדים אצלו היא שימוש בכוח סחיטה ויכולת לגרום נזק. פנחס עידן נהנה משכר עצום בזכות היכולת שלו להוריד את השאלטר של מדינת ישראל תוך דקות. מורה בודד נעדר כוח השבתה לאומי שכזה, ולכן ארגוני המורים מאמצים אסטרטגיה של השבתת המערכת כולה כדי לגבות דמי פרוטקשן מכיסו של משלם המסים הישראלי.
מערכת התמריצים הנוכחית מתגמלת פרמטר אחד ויחיד: ותק. ישיבה בחדר המורים. פיתוח כריזמה, השקעה במערכי שיעור חדשניים והצטיינות פדגוגית מתגלים כחסרי ערך לחלוטין מול טבלת הפז"ם. הדרך להתקדם ולהעלות משכורת היא לצבור שנות ותק ולקבל קביעות. המערכת הריכוזית הזו מתגמלת בינוניות באופן מובנה ומענישה ישירות את מי שמנסה לרוץ קדימה. הפוליטיקאים משתפים פעולה עם המנגנון הזה ומקריבים את יכולת ההשתכרות העתידית של הילדים שלנו. הניתוק בין התגמול לבין הפריון מחריב את החלקות הטובות שעוד נותרו בבתי הספר הממלכתיים. ההפקרות המוסדית הזו מהדהדת בכל המערכות הציבוריות.
האם יש פתרון
הפתרון היחיד הנדרש כעת הוא החלת מודל טהור של שוק חופשי, פירוק של מונופול משרד החינוך ומעבר למודל שוברים המעביר את כוח הבחירה לידי ההורים. תחרות אמיתית תחייב את בתי הספר לרדוף אחרי מצוינות, למשוך כוח אדם איכותי ולספק תוצאות מוכחות בשטח. המדינה נדרשת לעודד הקמת בתי ספר עצמאיים ולייצר תחרות אגרסיבית על כל תלמיד.
המדינה מחויבת לחוקק איסור מוחלט על שביתות במערכות ציבוריות קריטיות ולהחיל מנגנון בוררות חובה. חשוב מכך, יש לחשוף את ועדי העובדים לתביעות נזיקין אישיות כבדות על כל נזק פוליטי וכלכלי שהם גורמים. רק כשהם ישלמו את המחיר מכיסם הפרטי, המערכת תתחיל להבריא ולשרת את הציבור נאמנה.
כל פוליטיקאי שמדבר על רפורמות ללא פירוק הריכוזיות ושבירת כוחם של ארגוני המורים מוכר לציבור אשליות ריקות ומסייע למערכת להסתיר את תעודת העניות שלה. ■
לתגובות: Tamir@mashma.net
