שירת ״למה עזבתני?״ בפתיחה החגיגית…

לאחרונה הוזכר הרב משה אביגדור עמיאל בכותרות, וזו הזדמנות לכתוב משהו על גאון נשכח זה, שמישיבתו צמחו תלמידי חכמים מופלגים ואנשי עשיה דגולים בכל התחומים. הוא נפטר בנסיבות טראגיות של מחלוקת וקנאות, כבר בשנת תש״ה, לפני 78 שנים, כך שלא שמעתי הרבה עדויות חיות לגביו.
בעבר הלכתי לפגוש שניים מתלמידיו הקרובים, הרב יהודה זרחיה סגל זצ״ל, שהיה רבה של קרית שלום בת״א, ורבי אליעזר קוגל זצ״ל, ראש ישיבת ״שבות עמי״. וכך סיפר לי רבי אליעזר, שנפטר לאחרונה בשיבה טובה, על זכרונו מפתיחת הישיבה, לפני 84 שנים: ׳הרב עמיאל כאב מאד את נטישת קיום המצוות ע״י רבים מבני הנוער הדתי בתל-אביב ובארץ כולה, ולכן השקיע את מרצו הרב בחינוך. הישיבה שייסד כונתה ״ישיבת הרב עמיאל״, ואחר כך נקראה – ״ישיבת הישוב החדש״. אני זוכר את כינוס הפתיחה שהתקיים בביתו בשנת תרצ״ח, עם נאומים, ועם שירה. במיוחד זכורה לי שירת ״א-לי א-לי למה עזבתני״ בעוצמה ובדביקות רבה. בהתחלה הרב עמיאל לימד אותנו מסכת יבמות. הוא היה מתלמידיו הוותיקים של ר׳ שמעון שקאפ, ושיעוריו בעניין ״זיקה״ היו בעמקות נדירה. מכיוון שהיה גם רב העיר, ועולה היה מוטל על כתפיו, הוא מינה את רבי ראובן טרופ, בנו של רבי נפתלי (ראש ישיבת ראדין של ה׳חפץ חיים׳), לראש ישיבה קבוע, כשהוא עצמו המשיך למסור שיעורים מדי פעם. גם לרב ראובן טרופ, שהיה בעל אהבת תורה נדירה, היה חשוב לבנות אותנו בלמדנות, בעיון ובסברא. הוא היה מקשה קושיות של היגיון, שלא דורשות ידע רחב, ונותן לנו לחשוב. אני זוכר שהיו ימים שהייתי שקוע לגמרי בניסיון לתרץ את הקושיא, גם בלילות, ואני עדיין זוכר חלק מהשאלות׳ (סיפר שכתבן בזמנו, ואמר לי כמה מהן. פעם כשהצעתי לו לעורכן כספר, אמר שכבר שנים אינו מוצא את המחברת. ושמא תמצא כעת? מ.ד.).
הרב יהודה זרחיה סגל, שהיה רבה של שכונת קרית שלום בתל אביב, תלמידם של החזו״א ור׳ איסר זלמן מלצר, ומצאצאי החיד״א, כתב על הרב עמיאל מאמר בשנתון ״שנה בשנה״ תשמ״ט. הוא תיאר מסירות מופלגת לתלמידיו, יחד עם היותו איש שקוע לגמרי במחשבה ויצירה, יום ולילה. בלכתו ברחוב היה לפעמים נעצר לפתע, מוציא נייר ועט וכותב. הוא סיפר שאחרי פטירת הרב עמיאל, כשחיפשו רב לת״א, ביקש ממנו ר׳ איסר זלמן (זקן ראשי הישיבות, בעל ״אבן האזל״), שיציע את רבי יחזקאל אברמסקי, גאון מפורסם, שהיה אז אב״ד בלונדון, ואח״כ נשיא ועד הישיבות וחבר ׳מועצת גדולי התורה׳. וכך אמר לו רא״ז: ״תאמר להם שהוא גדול בתורה ובהוראה, דרשן נפלא, בעל שיעור קומה לא רגיל, כמו הרב עמיאל זצ״ל. אמנם אין לו העמקות והמהירות של הרב עמיאל, אין לו את ההיקף הנפלא של הרב עמיאל…אבל מכיוון שיש בו נתונים כה קרובים כמו למרן הגרמ״א…ומנהיג נבון ובעל מידות טובות, ראוי הוא להנהיג את תל-אביב״.
מסתבר שבמינויו של הרב עמיאל היה אף הרב קוק מעורב, בערוב ימיו. ש״ז שרגאי מגלה באחת מאגרותיו, שוועדת הבחירות התלבטה בסוף בין שני מועמדים, והחליטה לשאול את הרב קוק. הרב קוק ביקש לראות את המכתבים שבהם הגישו את מועמדותם. אחד שאל שם על השכר ועל הדירה שיקבל, והשני, הרב עמיאל, שהיה אז רב באנטוורפן, כתב שם: ״…ואני משתוקק זה שנים להתיישב בארץ״. זה הכריע את הכף.