הברית על ארץ ישראל, שכורת הקב"ה עם אברהם אבינו בפרשתנו, תמוהה ומשונה. המון אימה, חשכה, אש ודם, תפאורה לא נעימה למעמד שכזה: 'וַיֹּאמַר אֲד-ֹנָי ה' בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ וְתֹר וְגוֹזָל… וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה נֹפֶלֶת עָלָיו… וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת'.
ברית שמרכיביה הם עיט, פגרים, עלטה, תנור עשן, ולפיד אש. וכי אי אפשר היה לצפות בארוע מרומם ומשמעותי כזה לסמלים יותר נעימים ומשמחים? שושנים ופרחים עם מוזיקת רקע של השיר 'הבטחתם יונה עלה של זית' [לא ממש…] או 'לך אתן את הארץ הזאת…'?
מה משמעותה של ברית בכלל? וכן מה משמעות 'ברית' בין רבונו של עולם לבשר ודם? אפשר ללמוד מדברי ספר העקרים (מאמר ד', מה): 'ברית יאמר על איזה קיום או שבועה ודבר קיים הנעשה בין שני כורתי ברית לקשר האהבה בין שניהם ויעשו להם איזה אות שיהיה קיומו מורה על הברית… וכן נמצא כשכרת השם עם אברהם לברית אמר לו קחה לי עגלה… והטעם לפעל הזה בכריתת הברית הוא שכריתת הברית הוא קשר קיים בין שני אנשים כורתי הברית כדי לקשר ולדבק האהבה ביניהם עד שיהיו שניהם כאלו הם גוף אחד …ומזה יתחייב כי כאשר ירגיש האחד איזה נזק או צער בא על חבירו בעל בריתו שיכניס עצמו בדוחק להצילו כמו שיכניס עצמו בסכנה בעד עצמו'.
הרמב"ן כאשר מבאר את הכלל של 'מעשה אבות סימן לבנים' מביא כדוגמא את ברית בין הבתרים: 'והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו – דרשו בו רמז לשעבוד ארבע מלכויות'…
הברית בכלל ודווקא באופן זה מלמדת אותנו את גודל ההבטחה של ריבונו של עולם את ארץ ישראל לעם ישראל, בכל מצב ובכל זמן, גם באופן של תנור אש ותימרות עשן ועיט בין הפגרים, גם במצבים של חלילה מלחמות, פיגועים, טילים וכטב"מים… תמיד ריבונו של עולם עומד בין הבתרים ומגן על ההבטחה לעמו שעומדת לנצח. אך גם לנו יש תפקיד בברית הזו. נלמד מאברהם אבינו: 'והאמין בה' ויחשבה לו צדקה' מסביר רש"י: 'ויחשבה לו צדקה – הקב"ה חשבה לאברם לזכות ולצדקה על האמונה שהאמין בו'. גם לעת כזאת ובכל זמן לא זנח ולא יזנח ריבונו של עולם את הברית עמנו ומעמיד עצמו בין הבתרים לגודל אמונתנו בברית על הארץ. ■
