התישבות

״ההתעוררות הציבורית בכוחה לתת כח לממשלת ישראל מול אומות העולם״

לקראת צעדת אביתר בפסח הקרוב, יצאנו לשוחח עם משפחות גרעיני ההתיישבות של תנועת נחלה, על ההתעוררות הציבורית להקמת יישובים חדשים

חצי שנה עברה מאז המבצע של תנועת נחלה וגרעיני ההתיישבות בקיץ האחרון, בקריאה לחזור להקים יישובים חדשים ביהודה ושומרון, בנגב ובגליל. כ-10,000 משפחות ובני נוער השתתפו אז במבצע שנערך בעשר נקודות שונות ביהודה ושומרון ובגליל, ומאז קם גרעין משפחות גם בנגב.
לקראת צעדת אביתר שעתידה להתקיים בפסח הקרוב, שוחחנו עם משפחות הגרעינים השונים כדי לשמוע על העבודה מאז העליות של כ"א תמוז, לאן הם שואפים להתקדם, ומה הקשר בין גרעין בגליל, במערב בנימין או בגוש עציון, לבין אביתר.
אם לא נקח אחריות זה פשוט לא יקרה
טליה פרקש גרה נריה ולוחת חלק בגרעין 'גופנה' שבמערב בנימין: "אני ויוני בעלי, יחד עם חמשת ילדינו, הצטרפנו לגרעין שקם לפני קרוב לשנה, במטרה להקים יישוב חדש במערב בנימין. הבניה הערבית הלא חוקית המאסיבית מסביב, יחד עם ההבנה שיותר מ-20 שנה לא קמים יישובים חדשים ביהודה ושומרון, גרמו לנו להבין שאם לא ניקח אחריות על הפרויקט הזה, הוא פשוט לא יקרה".
מה הגרעין עושה בשביל זה?
"המטרה של הגרעין שלנו, היא לעורר את תושבי מערב בנימין לראות את המצב בשטח, לחבר אותם לקריאה לחזור להקים יישובים חדשים בכלל, ולפעול ברמה המעשית להקמת ישובים ובעיקר את היישוב גופנה כאן במערב בנימין".
בגרעין מקפידים לערוך פעילויות ואירועים בחופשות ובחגים, וכן מבצעי עליה לקרקע ובניית מבנים שלמרבה הצער נהרסו. טליה ממשיכה: "צריך להבין שלא מדובר רק בסוגיה מקומית של גופנה – יש פה מאבק לאומי לחזור להקים יישובים חדשים. יש חשיבות גדולה מצד אחד לדרישה הפשוטה מהשטח של משפחות שרוצות להקים יישוב בנקודה אסטרטגית סמוכה, ובמקביל, חייבים להתאחד ביחד לקריאה לאומית – עם ישראל לא שכח את הציונות הישנה, והגיע הזמן לחזור להקים יישובים חדשים בכל מרחבי ארץ ישראל. לכן השתתפנו במבצע העליות בקיץ יחד עם כל הגרעינים, ולכן עכשיו הגרעין מתמקד בצעדה לאביתר. הדרך לגופנה עוברת באביתר".
דוד רובל מגרעין נחל קנה שבשומרון משתף גם הוא: "ההתעוררות בשטח היא מרגשת. הציבור שעד עכשיו היה חנוק בתוך הישובים כל כך מתחבר לגרעין ולפעילות שלו במרחב. אנחנו מקיימים תפילות ופעילויות ורואים איזו בשורה הגרעין מביא. ברור לנו שהגרעין והמשפחות הרבות השותפות יצטרפו ויצעדו לאביתר".
23 גרעיני התיישבות
מתוכם אחד בגליל ואחד בנגב
צבי אלימלך שרבף, מנהל הפעילות של תנועת נחלה, מספר לנו כי יש הרבה מאוד עבודה, והוא מסביר מדוע: "מדובר בשינוי מדיניות של ממשלות למעלה משני עשורים, בעקבות לחץ מאומות העולם. המטרה היא דרך הסברה וחיבור לנקודות בשטח, לעורר את הציבור, ויחד איתו להרים את הדרישה לחזור להקים יישובים חדשים בכל מרחבי ארץ ישראל.
"ברוך ה', יש התעוררות גדולה בכל הארץ. 23 גרעיני התיישבות, מתוכם גם אחד בגליל ואחד בנגב. לעליות בקיץ הגיעו 10,000 איש, ובחודשיים וחצי שהיינו באביתר ביקרו שם קרוב ל-100,000 מבוגרים ובני נוער שביקרו ועזרו בעבודה. אוהבי ארץ ישראל מכל חלקי העם. דתיים. חרדים. חילונים. כולם".
בלילה שלפני הריאיון עם שרבף, קבלנו את הבשורה על ביטול חוק ההתנתקות. "זה הזמן לציין את ישיבת חומש ומטה חומש תחילה שפועלים כבר כמעט 18 שנה בהתמדה על אף כל הקשיים יחד עם ראש המועצה יוסי דגן וחברי כנסת שנרתמו לעניין. בשנים האחרונות הצטרפו למאמץ גם גרעין המשפחות של שא-נור וברוך השם התקדמנו צעד משמעותי לאישור ישיבת חומש וחזרה לשא-נור, גנים וכדים, ובעזרת עוד ועוד הקמת ישובים בצפון השומרון.
"אני קורא לציבור להגיע ולהשתתף בצעדת הענק לאביתר בחול המועד פסח, בקריאה להילחם בהשתלטות הערבית והבדואית הבלתי חוקית על אדמות הלאום, ולחזור להקים יישובים חדשים בכל מרחבי ארץ ישראל. צריך לעשות הכל כדי שההתעוררות הציבורית רק תעלה ותגדל, וציבור גדול – בכוחו לתת כח וחיזוק לממשלת ישראל מול אומות העולם ומול הלחץ של השמאל ולהוביל לשינוי המדיניות". ■

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

ספטמבר 14, 2023

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■