למה צריך להשמיד את עמלק מאיש ועד אשה, מעולל ועד יונק, משור ועד שה, מגמל ועד חמור?
נדמה לי שמאז שמחת תורה לפני שנתים כבר לא צריך להסביר את זה.
עמלק הוא רעיון, ורעיון רע יש להשמיד.
עמלק הוא לא אדם יחיד. עמלק הוא עם. לא איש פלוני ואיש אלמוני זנבו נחשל ישראלי פלוני ונחשל ישראלי אלמוני. אלא העם העמלקי הוא זה שהכה את העם היהודי. ואת העם העמלקי יש להכות.
׆ ׆ ׆
זה הדבר שאותו באה המגלה ללמד. אנחנו עדין עם. גם כשאנו מפוזרים.
וזה הדבר שעם ישראל מתקשה בו מאז ומעולם. זה היה קשה גם לשאול ואנשיו. שאול סבר שהוא חמל על אגג, והחרים את עמלק. הוא ניסה להבחין בין עמלקי מסוים לבין העם.
בזכות המן עם ישראל חזר לעצמו
המן היה הראשון שעמד על התופעה המיוחדת: "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים". כפרעה לפניו, שהיה הראשון שהגדיר את ישראל כעם, גם המן הוא הראשון שעומד על התופעה: אין להם ארץ, ואין להם מדינה, ואין להם מקום מוגדר, והם מפוזרים בין העמים, ובכל זאת הם עם. בכל זאת יש דת אחת ליהודי החי בהדו וליהודי החי בכוש. את דתי המלך אינם עושים. כיצד יתכן הדבר?
מלכות אחשורוש היתה פלורליסטית. נתנה הגדרה עצמית לכל עם, ואפילו דיברה אל כל עם כדתו וכלשונו. הציפיה של הפלורליסטים מאז ומעולם היתה שכולם יראו כמה טוב הפלורליזם ויזנחו את המיחד אותם וימשכו אל האור. כך אמנם קרה לכל העמים, חוץ מעם אחד. כאן בא המן אל המלך ואומר לו: אבל תראה, המלך, זה לא עזר. הם מתעקשים.
מה מחזיק את ישראל כעם? דבר אחד פשוט: דָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים.
תאמרו: להפך, זה לא מה שמחזיק את ישראל, זה מה שמסכן את ישראל. אז לא נכון, זה מה שמסכן את החיים הפיזייים של כל יהודי ויהודי. אבל זה מה שמחזיק את ישראל כעם.
נכון, קשה להיות יהודי. לפעמים גם משלמים על זה בדם. אבל זה מה שמחזיק את החיים של עם ישראל.
ובשביל החיים של העם, שוה להקריב את נוחותו (ולפעמים גם חייו) של היחיד.
יטען הטוען: אפשר היה לחסוך את כל הספור של המגלה, אילו רק הסכים מרדכי להשתחוות להמן. אז זה נכון. אבל אילו השתחוה מרדכי להמן, לא היה היום עם יהודי.
מזכירים לנו שאנו עם
כשמתעוררים האנטישמים – מתעורר גם הניצוץ היהודי. וזה מה שהביא בסופו של דבר לחזרת העם לארצו והקמת המדינה, וזה מה שיביא בקרוב גם להקמת המקדש.
אפשר לומר שהמן צורר את כל היהודים לצרור אחד. כשבא המן שוב איננו מפוזרים.
מהי אמונה
עם ישראל אהב מאד את אחשורוש ושליטים כמותו. אחלה מלך. הוא נותן לנו לקום בבקר, להניח תפילין, ליטול לולב, לשבת בסוכה, לתקוע בשופר. מצוין.
פלורליסט. כלום לא מוגבל. כל עם יעשה כרצונו. מותר אפילו למרדכי לא להשתוות להמן אם דתו אוסרת עליו. המן יודע שהוא לא יכול לעשות שום דבר נגד זה. לחייב אותו להשתחוות בנגוד לדתו זה לא פלורליסטי. (אפשר רק להרוג את כל היהודים. זה כן פלורליסטי).
מי שנותן חופש אמונה לכל דת, זה אומר שהוא לא מאמין בשום דבר. מי שבאמת מאמין, לא יכול לאפשר חופש לאחרים.
התורה היא דרך להנהיג את העולם. היא לא דרך להנהיג את האדם הפרטי. העולם בנוי מעמים.
וזה לא בסדר שישראל משתפים פעולה עם הדרך שאומרת שהתורה היא עניינו של הפרט ואין לה יומרה להנהיג את העולם תחת שלטון ה'. זה אומר לוותר על העיקר. העיקר הוא לא מה אני ומה אתה נעשה. העיקר הוא להנהיג את העולם בדרך ה'. ובשביל זה צריך להכנס לשדה הקרב. המלחמה הנצחית נגד עמלק.
וזוהי השאלה המרכזית במגלה: מי המלך.
ואסור לישראל להנות מסעודתו של המלך הלא-נכון, ולהסתפק בחיי התורה של הפרט. השאלה היא מי המלך. והתשובה ניתנת מהסתכלות על העולם כולו ועל העם כולו, ולא מהסתכלות על הפרטי. אגב, זה בדיוק מה שמבינים גם הפלורליסטים, המסר שלהם הוא: אתה תתרכז בצלחת שלך, ואנחנו נחליט איך יתנהל העולם. בצלחת שלך אתה חופשי.
מי המלך
היהודים לא יצאו להגן על עצמם אם לא יקבלו רשות מהמלך. הם תופשים את החוק של המלך יותר מדי ברצינות. אם יש חוק שאומר שלגוי מותר להרוג את היהודי וליהודי אסור להתגונן – הוא לא יתגונן. ולא חשוב שהחוק הוא משהו שרירותי שנקבע ע"י בשר ודם.
בגלל זה מדינת ישראל לא מצליחה להתגבר על הטרור. המדינה המודרנית פועלת ע"פ הגדרות רשמיות. לכן כך תוכננו גם חוקי המלחמה. אם אתה לובש מדים ויש לך מספר אישי – אתה חייל ואפשר לקחת אותך בשבי או לירות בך בלי צורך בראיות. אבל אם אתה לובש בגדים אזרחיים – אתה אזרח וצריך להשפט לפי כל הכללים.
קל ונוח, הבעיה היא שהמציאות מסרבת להתנהג לפי הכללים הרשמיים. כללים רשמיים לא משנים את המציאות.
כשעומדים מולך לוחמים, שהם חלק ממנגנון של עם אחר שלוחם נגדך בכח הזרוע אבל הם לא לובשים מדים – האדם המודרני מתבלבל. האנשים האלה לא לובשים מדים, ומכאן נובע שהם לא חיילים, ומכאן נובע שהם בכלל לא נלחמים נגדי. אז מה אני יכול לעשות?
ומה שבכלל מכביד על ההבנה של האדם המודרני, זה שגם השאלה איזו מדינה נתנה אזרחות לאנשים האלה בכלל לא רלוונטית. גם אזרחות של מדינה היא הגדרה רשמית בלבד, שלמרבה התמהון לא משפיעה על המציאות. האדם המודרני שחי לפי הגדרות רשמיות מצפה שאם אתה נותן לבני עם אחד אזרחות של בני העם האחר – הם יהפכו להיות בני העם האחר. וכשזה לא קורה – הוא פשוט לא מבין מה קורה. איך יכול להיות? זה סותר את ההגדרות הרשמיות.
עם ישראל יצליח להביס את הטרור כשהוא יצליח להתנתק מכבלי ההגדרות הרשמיות ולראות את המציאות: יש במזרח התיכון שני עמים שלוחמים זה בזה בכח הזרוע: העם היהודי והעם הערבי.
להוביל את כל העולם
תורת ה' היא לא אורח חיים של אדם פרטי. היא מלכות. יהדות היא דרך להנהיג עם באופן צבורי. יהדות היא דרך להנהיג את העולם ולהובילו במלכות ה'.
זו השאלה: מי המלך. האם אנו יכולים לקום ולמחות את עמלק כי מלכנו אמר. שאול נכשל בכך ואיבד את המלוכה. שאול מת במלחמה בזמן שדוד היה עסוק במלחמה בעמלק. בהניח ה' אלהיך לך מסביב – צא הלחם בעמלק. אם לא – הוא כבר יזכיר לך שאתה עם. צא הלחם בו – ויצאת מלך. וירם מאגג מלכו ותנשא מלכותו.
מגלת אסתר עוסקת כולה בשאלה מיהו מלך העולם.
מלכות היא אי השלמה. היא ידיעה שאנו נלחמים במי שלא ירא א-להים ובמי שמפריע ליראי הא-להים בדרך לארץ. את עמלק צריך לסלק לא מן המח והלב אלא מהעולם (יודעים מה, יאללה, גם מהמח והלב, אבל זה לא העיקר). אסור לנו להשלים עם העובדה שזר רואה את עצמו כמלך, ומשתמש בכלי המקדש או במקום המקדש. אסור לנו לומר שזה העולם ואנחנו נסתפק בלהיות יהודים בביתנו ולסלק את עמלק מהמח והלב. לא זה מה שמלמדת התורה. התורה מלמדת על מלכות.
מלכות היינו שבהניח ה' א-להיך לך מכל אויביך מסביב, אל תאמר שסוף סוף יש מנוחה ושלום ואפשר להשלים עם כך שהעולם לא מתוקן. צא למלחמה. העולם לא יבין אותך. לא נורא, תלחם. תמליך את ה'.
תמיד יהיה מי שלא ירא א-להים, ולכן יפיץ בעולם את התפישה שאין א-להים, יחיה כל איש באמונתו, ישרוד החזק ושלום עליך נפשי. יצא למלחמה אידאולוגית על כך שאין אידאולוגיות והכי חשוב זכויות הפרט וכח הפרט. תמיד זה יהיה. ותמיד צריך לזכור שהמלך מצוה עלינו לצאת להלחם באותו זכר לעמלק. ■
