גבולות השיח

ידוע ומוכר הדבר כי לפני בחירות, כל צד של המפה הפוליטית מנסה לשכנע את הציבור בצדקת דרכו, בטוהר כוונותיו ובאמת דבריו, ומנגד גם להציג את הצד שכנגד כטועה, מבולבל, חסר דרך ולא רלוונטי.
אלא שנדמה שבימים אלה עברנו כולנו את הגבול. השיח מימין ומשמאל פרץ את כל הגדרות ועבר את כל הגבולות.
השורש ב.ג.ד אשר בעבר נשמר לתיאור אדם הבוגד במדינה, הפך למילה נפוצה ומקובלת מידי בקרב חלק גדול מן החכי"ם כלפי הקולגות שלהם וביניהם גם על רוה"מ על דברים "חשובים" אמנם אך בוודאי שלא כמו בגידה במדינה. הפרופורציות של השיח השתנו. כיום בתרבות השיח שהפכה מקובלת בכנסת ישראל וברחוב הישראלי, חוסר הסכמה בין שני אנשים "מאפשר" לניצים להגיע לשיח הכולל בתוכו ביטויים כמו : נאצי, שואה, בוגד, טרוריסט וכדומה. גובה הלהבות עולה בטור ליניארי בלתי פרופורציונאלי למהות הדברים שעליהם מתווכחים.
אני רוצה להציע כי יחוקק כחוק בספר החוקים של מדינת ישראל האיסור (עם עונש בצידו) לומר מילים מסוימות בכנסת ישראל ביחס לאדם אחר, אלא אם יש הוכחות מבוססות לדברים.
גם בזוגיות יש חובה מוחלטת לשמור על שיח נאות ומכבד. גם בעיתות ויכוח או משבר יש לדעת לשמור על שיח מכובד ופרופורציוני. אסור שהשיח יגלוש לביטויי שנאה ונקמה, העלבה הכפשה וזלזול. חייבים לשמור על כבוד השני.
בפרשת קרח אשר אנו קוראים השבת ישנו ויכוח נוקב בין משה לבין קרח דתן ואבירם ועדתם . בין השאר אומרים דתן ואבירם כלפי משה "המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר …" (במדבר , פרק ט”ז, י”ג) ישנה פה האשמה חמורה ביותר של דתן ואבירם ביחס למשה על הוצאת עם ישראל ממצרים להמיתם במדבר!!!
אין פלא שהעונש אשר קרח דתן ואבירם מקבלים הינו כה חמור, ניסי ויחידני בתולדות ישראל. את הנגע של שיח בוטה, מגונה, שקרי ומאשים אשר עבר כל גבול חברתי ואנושי חייבים לעצור ע”י עונש אשר גם הוא פורץ את הגבול האנושי. בתקווה לימים שקטים ומתונים יותר בשיח הציבורי.