רבים מנסים להסביר את ההתנהלות של ערביי ישראל בפרעות תשפ”א. אני רוצה להתייחס למחשבה שדרכו של עולם, “שיתבססו רגשות כעס ורצחנות באדם שחוה דיכוי והשפלה”, ואז אין פלא שתמצא אדם כזה בפרעות אלימות צמאות דם בגלל טריגר קטן.הבנתם? יש סיבה להתנהגות שלהם ולכן אפשר להבין אותם וראוי שנקבל אחריות על המצב כחברה שמדכאת מתנשאת וכו’…שוב נכה על חזנו, נבלע את ההשפלה, הפציעות והרצח, ונבטיח שלא נעשה זאת שוב. שוב נדאג לשוויון ונתייחס יפה ואז, אולי יהיה שלום.
מובן שהגישה הזו מקוממת ביותר! הסרת האחריות הבלתי נסבלת מאותם פורעים, מעליבה את האינטליגנציה שלנו (ושלהם), מזמינה ומאפשרת את ההתפרצות הבאה בסלחנות שלה.
אך האם לא הרגלנו את עצמנו וילדינו שלכל דבר יש סיבה ורק אם נמצא אותה נטפל בשורש העניין? לא כך הסברנו כל התנהגות בלתי הולמת בסיבה שגורמת לה?
הרי השאלה הראשונה שעולה בדעתנו היא למה הוא מתנהג כך? מה חסר לו? מה עובר עליו? סיבות, סיבות, סיבות. הגיע זמן לעורר את תפיסת ה”פסודו מדעית”. הגיע הזמן להבין שנפש האדם פועלת לפי רוחו ורצונו. הדבר המכריע את התנהלות האדם הוא שאיפותיו-מטרותיו, עם ולמרות כל נסיבות חייו.
יעידו עלינו שנות גלותנו, שמעולם לא הגבנו באלימות בפרץ של אגרסיות שנוצרו מתוך דיכוי השפלה ורדיפות שחווינו. במקרה הטוב, גמלנו לאויבינו כרעתם, נשארנו נאמנים לקוד האתי האלוקי הדורש מאיתנו לבחור בטוב ולהוסיף טוב.
חייבים לעשות את הניתוח הנכון כדי לפתור בעיות מן השורש ולכן לא נשאל את עצמנו “למה”, אלא “בשביל מה?” בפשטות בעניינים כלכליים לעולם תמצא ניתוחים של מטרות רווח. למה לא בנפש האדם? הרי היא חופשית ובוחרת, בין אם מודעת למטרותיה, ובין אם לא.
השאלה הנכונה תביא לתשובה הנכונה, ויותר מזה לפתרון הנכון. נשאל את עצמנו מה המטרה של אויבינו, ונדע ששאיפתם היא לנשל אותנו מארצנו. הם לא מתקטננים איך להתפטר מאיתנו: אולי נרצח על ידם, אולי נושלך לים או נחזור לכל “ארצות מוצאנו”.
היתרון של ההבנה הזו הוא שאם הבנו את המטרה, כדאי שנתמקד בגדיעת התקווה לממש אותה! וכך מתוך דחית הגישה הסיבתית המאשימה, המחלישה, המערערת את זכותנו המוסרית על ארצנו, ומתוך ההבנה שככל שנבטא נחישות עוצמתית וברורה שזו ארצנו אין אחרת ולעולם לא נזוז מפה, חלומם ייגנז ולא ירעו ולא ישחיתו, אלא ילכו למקומם הראוי או יצטרפו כאזרחים בלי שאיפות לאומיות.
לכן על כל ניסיון להחליש ולייאש אותנו על ידי הפחדות וטרור שפל, נשיב להם כגמולם, נסיג אותם מגבולנו ונגיב מתוך אמון מלא בייעודנו, בהשתרשות עמוקה כפליים על כל מרחבי ארצנו האהובה.