בימים אלו של מגבלות על התכנסות לתפילה המניינים בכותל מצומצמים יותר ומתנהלים בקפסולות מהודקות ומפוקחות. לכן בשבת קודש אני משכים קום ויוצא מהבית בשש בבוקר כדי לתפוס את המניין של שבע. ככל שנוקפות הדקות הלחץ על שערי הכותל גובר והתורים מתארכים ויוצרים התקהלות בכניסה לרחבה, צפיפות שאיננה היגיינית כלל ועיקר.
אני מהרהר לעצמי כיצד התנהלו התורים בכניסה לשערי חולדה כשעמד בית המקדש בתפארתו. מובן שלא השתמשו אז במסכות, אבל האם היה כבוד בין אדם לחברו? הגמרא מתארת מקרה שהציבור התבקש להפקיד את הלולבים כדי שלא לסכן את עולי הרגל. האם זה משקף את המציאות שהייתה אז?
הרב צבי יהודה לימד אותנו שוב ושוב להתנהג באחריות ולתת דוגמה אישית. זוהי דרכה של הנהגה אזרחית יהודית: במקום שאין איש השתדל להיות איש. אני זוכר מקרה, בימי פינוי ימית, שבאה חבורה של מתיישבים חלוצים מאזור חצר אדר לשאול אם לשתף פעולה עם יוזמתו של הרב שלמה גורן להנחת אבן פינה לבית כנסת חדש בחבל ימית. הרב צבי יהודה לא היסס ואמר בביטחון מלא: "מהפינה הזו תצא ברכה". כשיש מסירות נפש הברכה תבוא במוקדם או במאוחר.
רבנים מסוימים הרימו גבה. הם טענו שלשווא יניחו אבן פינה לבית כנסת שעוד מעט ייהרס. אבל הרב צבי יהודה לא התרגש. לשיטתו גם בשעה שחרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הפורענות. זו הייתה דרך אמונתו והנהגתו האמיצה, וכך חינך אותנו. הוא קרא לנו "בניי". החלטיות, עקביות ומסירות נפש בלי גבול הן אבני דרך לביסוס אחיזתנו בארץ ישראל ובקודשי ישראל.
יום אחד קיבל הרב צבי יהודה הודעה מבכירי תלמידיו הזמנה לעלייה לקרקע לאחת ההתנחלויות הראשונות. לקראת השעה היעודה לבש הרב הישיש את הפראק השחור, חבש את כובעו והיה מוכן לצאת למערכה. אך ההפגנה נדחתה, ולא נמצאה דרך להודיע לרב. כשהגיעו התלמידים בבוקר מצאו את רבם לומד תורה במקטורנו, בציפייה לצאת לדרך. הרב, במהלך כל חייו, ראה עצמו כחייל בשירות כלל ישראל. ואכן, כשהיה צריך לחכות כל הלילה ליציאה למשימה למען הכלל לא עצם עין. בעקבות המקרה הזה הותקן בפעם הראשונה קו טלפון ישיר לדירתו של הרב. מי חלם אז על טלפונים ניידים?
במקרה אחר, כשהשתתף הרב בעלייה לקרקע ליד שכם, פנה אליו אלוף הפיקוד בפקודה לפנות את ההתנחלות. הרב הישיש לא התרגש. הוא אחז בידיו, עד זוב דם, בגדר התיל שהניחו המתנחלים ואמר לאלוף אפרת כך: "אתם מבקשים לעקור אותנו מאדמת השומרון? על ארץ ישראל נמסור את הנפש. יש לכם מכונות ירייה, אתם יכולים להוציא אותן". האלוף נדהם מתגובתו התקיפה של הרב. הוא דיווח לרמטכ"ל על נחישות הרב ותלמידיו.
הרב צבי יהודה היה ידוע כמי שאי אפשר להזיזו מעקרונותיו, ובזכות הנחישות והאמונה העמוקה של הרב ותלמידיו אישרה באותם ימים ממשלת גולדה-רבין-פרס התנחלות שנקראה אז במפה הצבאית 'אלון מורה 1'. כך הונחו היסודות בעמל רב ובעקביות לעוד מאות יישובים, מוסדות תורה, חינוך ועסקים בארץ התנ"ך, כל זה לאחר אלפיים שנות גלות. הרב אמר אז לתלמידיו מגוש אמונים: "מי שיונק מהמעיין היהודי, הכול יפרח לו בארץ ישראל".
נחמו נחמו עמי.
נחמתנו באחדותנו. בגיבוש הנהגה שמקבלת אחריות וחושבת אך ורק באמונה על צורכי הכלל והפרט הבוערים ועל התועלת ארוכת הטווח לעם ישראל.
בימים מאתגרים אלו, כשעשרות אלפי משפחות מתקשות מבחינה רגשית וכלכלית, יש לנו אחריות וערבות מיוחדות להביט בחוכמה סביבנו ולהושיט סיוע ללא היסוס למי שזקוק. לצערי משפחות לא מעטות מתביישות ומסתירות את מצוקתן. לכן החובה שלנו גדולה עוד יותר לאתר אותן ברגישות ובנחישות ולסייע להן בכל דרך בעדינות ובתושייה.
אנחנו, בקרן אביה יצאנו במבצע חירום שבו אנו נותנים פרסום וייעוץ שיווקי, ללא תמורה, לעסקים שנקלעו לקשיים בעקבות המצב. זו דוגמה ליוזמה שנותנת, מתוך כבוד, סיוע חיוני לאנשים במצוקה. הפרסום שאנו מעניקים יוצר מנוע צמיחה לבעלי העסקים ומשפר את מצב רוחם. כך שיוכלו לעלות על דרך המלך, להתפרנס בכבוד ולחייך.
רק אחדות ואהבת חינם תסלול את דרכנו לחברה שמחה ומשגשגת. זהו התיקון של החורבן הנורא בן אלפיים שנה. מחיר הפילוג וההתרסה קשה מנשוא. בימים מורכבים אלו אנו חייבים לראות רק את המאחד ואת הטוב שבכל אחד ואחת.
מתוך אהבת הזולת ובכוחות משותפים נוכל לגבור על הנגיף ועל אויבינו העומדים עלינו בכל החזיתות.
אני שמח מאוד לכתוב בגיליון ה-500 החגיגי של 'גילוי דעת'. זכיתי להיות המייסד של מפעל עלוני השבת של הציונות הדתית. התחלתי בהוצאת גיליון 'באהבה ובאמונה' שייסדתי למכון מאיר לפני כעשרים וחמש שנה! זה היה הגיליון התורני הראשון, והוצאתי אותו בפורמט צבעוני, עם פרסומות לסיוע במימון העלויות. רבים מחבריי ראו כי טוב ורצו לזכות ולהיות שותפים להצלחה, ובאו לבקש ממני עצה כיצד מקימים עוד גיליון שבת. חלקם סגרו מאז בגלל העול הכספי, וחלקם ממשיכים בגבורה אפילו בימים מאתגרים אלו.
שמעתי במשך השנים טענות שהעלונים פוגעים לכאורה בקדושת בית הכנסת ובתפילה בציבור. התייעצתי עם גדולי הרבנים, ובהם הרב יעקב אריאל שליט"א, וכולם נתנו לי גיבוי מלא. התשובה שלי למתריסים היא שעדיפה קריאת מאמר תורני מהפרעה לתפילה בדיבורים וצחקוקים. מי שרוצה להתפלל העלונים לא מפריעים לו. ומעל הכל אפשר לקחת את 'גילוי דעת' הביתה ולהקריא דברי תורה בשולחן השבת.
הגיליון שלנו מאפשר לכל אחד ואחת לפגוש כל שבוע את מיטב הרבנים ואנשי החינוך הכותבים בגיליון. לרובנו זו הזדמנות יחידה למפגש עם גדולי ההוגים והיועצים, ללא עלות, פעם בשבוע.
אנו מקפידים שלא להכניס דברי רכילות וידיעות עיתונאיות כדי לשמור על 'גילוי דעת' עלון תורני איכותי שמשמש 'מדורת שבט' לדברים היפים שבציונות הדתית.
