01
בשבוע שעבר השתתפתי בכנס של ועד משפחות החטופים. אולי המסקנות שלי נכתבות כבר אחרי הרגע האחרון, אבל אכתוב אותם בכל זאת:
א. הדבר הכי קשה בעולם זה להיות משפחה של חטוף. יותר קשה משכול. ליבי איתן. צריך לחבק אותן חזק.
ב. זה לא סותר את העובדה שלמדינה אסור להתנהל מתוך כאב, גם לא כאב קולקטיבי והיא חייבת לחשוב מהראש.
ג. הראש אומר שמלחמות צריך לסיים בניצחון חד ומוחץ. כזה שאין שאלה מי ניצח. כזה שמשאיר את השטח שעליו הייתה המלחמה בידיים של מדינת ישראל.
ד. ההתנהלות הזאת שמתחילים מלחמה, הולכים טיפה אחורה כי אולי תהיה עסקת חטופים ומפסיקים את המלחמה, ואז אין עסקה אז חוזרים למלחמה וחוזר חלילה הופך אותהו לברווז צולע שגם לא מנצח את המלחמה וגם לא מחזיר את החטופים שלו הביתה.
ה. להילחם בלי הפסקה, חזק, מייד, לסיים כמו שצריך ולהחזיר את החטופים. לו היינו מתנהלים כך מהתחלה, היינו יכולים גם לסיים את המלחמה וגם להשיב את החטופים הביתה.
ו. המלחמה הזאת היא הארוכה ביותר מתחילת המדינה בגלל ההסתבכות סביב עצמנו. אנחנו חייבים לנצח, ובעיקר הצבא חייב להבין את זה.
ז. הצבא, השב"כ והמוסד תפקידם אחד: להגן על העם היהודי ולכסח אויבים. פטפוטים עם האויב והסכמי שלום שישאירו לפוליטיקאים. מי שמחזיק את שתי הקצוות מפסיד גם כאן וגם שם (פוסט הבא באירוך)
ח. זה שיש לנו קבינט קטן ופחדן, זאת בעיה קשה שמזמן היה צריך לפרק. מי שם? למשל גנץ שלקח!! נשקים מאזרחים שגרים בישובי גדר ופרק!! כיתות כוננות כי יש צבא, אבל הקטין משמעותית את הכוח הצבאי כי יש גדר חכמה.
ט. אסור לקבל הסכם חטופים שיגרום לנו להפסיד במלחמה הזאת, כי אז בפשטות כולנו בסכנת חיים מיידית. יהיה שווה לאויב לחטוף ולרצוח בקרוב מאוד שוב ושוב.
י. חייבים להחיל שליטה ישראלית על כל חבל עזה. משוגע בעיניכם? כשהייתה שליטה ישראלית, לא היה גלעד שליט ולא היה אורון שאול והדר גולדין ולא היה טבח רחב היקף שלא ידענו עליו בזמן כי הוא מאחורי איזו "גדר חכמה", כי היינו בשטח וראינו. אולי משוגעים, אבל נשארים בחיים. בואו נבחר בחיים.
יא. לא יעזור לנו ריבונות ישראלית על השטח בלי לעודד הגירת אזרחים מעזה. יש מדינות ארופאיות שמסכימות? בואו נשלח לכל מדינה 20 אלף תושבים. נראה לכם לא מספיק כי יש בעזה הרבה הרבה יותר? התושבים כבר שם, גם אם רק 100,000 איש יעזבו, יכול להיות שיעזוב שם הסינוואר הבא והצלנו חיים. בואו נתחיל במה שאפשר במקום להתייאש מראש. זה יכול למנוע אפילו את המלחמה הבאה.
02
ירושלים היפה, העיר האהובה ביותר בעולם, ירושלים של זהב ושל נחושת ושל אור. השיר שגדלנו עליו והיה כסוג של נבואה רגע לפני שחרור ירושלים, שולח אותי הישר למשוררת הדגולה נעמי שמר, שנפטרה בעוני, רק כי בזמנו השמאל החליט באלימות לחסום לה כל דרך לפרנסה, כי היא הייתה מהצד הלא נכון של המפה הפוליטית- הצד הימני. ה"מהפך" של בחירות 1977 שבו הימין עלה בפעם הראשונה לשלטון אומנם הציל אותנו מהגורל של נעמי שמר, מ"הפנקס האדום" שאפשר להתקבל לעבודות ציבוריות ולקבל ביטוח בריאות רק למי שהצהיר נאמנות לשמאל, אבל השאיר לנו שופטים שאחת מהם מרשה לעצמה לשחרר אנשים מהשמאל שהואשמו בכוונה להצית מכוניות ולחסום בכך כביש ראשי ולומר עליהם ש"אנשים כאלה לא אמורים להיות במעצר", כי כידוע, הם מהשמאל שדם כחול זורם בעורקם וכל עבירה שלהם, וכל פגיעה שלהם בציבור מותרות להם- הם בטוחים שהם בוראי המוסר. להזכירנו, כשילדה טובת עיניים בת 14 מהימין חוסמת כביש בתוכנית הגירוש האכזרית של אריאל שרון, רק כדי שלא יגרשו יהודים מהבית, יוציאו את הקברים ממקומם ויחריבו חבל ארץ פורח- אותה אפשר לזרוק לכלא לחודשים רבים, כי לשופטת בבית המשפט העליון נראה הגיוני לחלוטין, הילדה הרי בעלת דם פשוט, מהאנשים שאמורים להיות במעצר..
03
השבוע היה כנס מיוחד שהגיע לראשונה: כנס הוקרה למשפחות השוטרים, הסוהרים ולוחמי האש. הוא היה מדויק, מחבק, מכבד ורואה את המשפחות, כמו שמגיע להם ואיך שהוא עד אותו כנס לא הגיע לידי ביצוע. ארגנו אותו לימור סון הר מלך, איתמר, יצחק וסרלאוף וצביקה פוגל. הם, בעיקר לימור, והלשכות שלהם עבדו על הכנס הזה שעות נוספות. עמיחי אליהו ויצחק קרוזיר באו לכבד ולחבק את המשפחות בארוע. אלמוג כהן נידב אישורי כניסה נוספים.מפלגת "עוצמה יהודית" שהיא תמיד חמה ומשפחתית הראתה שוב את הכוח המחבק שלה. והארוע הזה הגיע לצד ארועים רבים נוספים שכל ח"כ ושר ארגנו בנושאים שונים ומגוונים. ■
