הפתרון: השתלטות מחדש על רצועת עזה

'מגן וחץ' מאחורינו כאשר חברי הקואליציה וכן חלק מאנשי התקשורת הימנית מדברים שוב ושוב על ניצחון משמעותי אל מול ארגון הג'יהאד האסלאמי, וזאת לאור חיסול ששה ממנהיגיו.
האמנם?
ראשית, נבחן את יחסי הכוחות: צה"ל, הצבא החזק במזרח התיכון, התעמת עם ארגון קיקיוני, של כמה מאות לוחמים מזוקנים המזוינים בנשק קל ובטילים תוצרת עצמית. לאור היקף כוחו של צה"ל והיקף תקצובו, לא היתה אמורה המערכה להיפתח כלל, אלא אותו ארגון קיקיוני היה אמור להיות מורתע מלכתחילה. עצם פתיחתה, מלמדת על העדר מורא מישראל ומכוחותיה.
אשר למחבלים שחוסלו: בתקשורת הישראלית הודבקו להם דרגות ותפקידים, כגון מח"ט, רמטכ"ל ועוד. האמת היא, שמדובר בפעילים בכנופיות. שהרי כלל ארגון הטרור המדובר בקושי מגיע להיקף של חטיבה צבאית אחת. ההנהגה האמיתית של הארגון, זו שקובעת את יעדיו, מתקצבת את פעילותו, רוכשת בעבורו את הנשק – לא נפגעה כלל. כל מי שנפגע הם פעילי שטח, זוטרים יותר או פחות.
כעת, להישגי הארגון: אותו ארגון בן מאות אנשים, הצליח לשתק מדינה שלמה. ישובים באזור עוטף עזה פונו מתושביהם. מערכת החינוך לא עבדה כשבוע ימים בשטחי המרכז והדרום. בשל כך, לא הגיעו לעבודה מאות אלפי אזרחים וגם המשק שותק כמעט לחלוטין. אם נוסיף לכך את עלות החימוש המדויק שהופעל, וכן את עלות טילי כיפת ברזל, נגיע להפסדים כלכליים עצומים.
ארגון הג'יהאד האסלאמי, וגם שלטון החמאס ברצועת עזה – לא שילמו, הלכה למעשה, כל מחיר משמעותי בגין הפתיחה במערכה.
מאז חתימת הסכמי אוסלו ופינוי צה"ל מהערים הערביות בעזה בשנת 1994, וביתר שאת – מאז מהלך הגירוש בשנת 2005, לא רשם צה"ל ניצחון כלשהו על ארגוני הטרור הערבים. זו האמת, וחשוב לא להסתיר אותה.
בהיות האדם יצור סתגלן, התרגלנו לשיתוק אזורים שלמים בארץ בגין כל גחמה של אחד מארגוני הטרור, אך מצב זה אינו מתקבל על הדעת. רק כדי להמחיש כמה אינו מתקבל על הדעת, כדאי לזכור, שבימים קשים בהרבה, כמו מלחמת יום הכיפורים, כשמדינת ישראל היתה תחת איום קיומי של ממש – לא העזו ערביי יו"ש ועזה להתעמת עם כוחות צה"ל כלל. גם לא בתקופת מבצע שלום הגליל. והיום – אנו מקבלים כמובן מאליו התקפות טילים בגין עניינים של מה בכך, אפילו עליה של מאן דהוא להר הבית, מצעד דגלים או אסיר שמת בשביתת רעב.
כל עוד לא נגדיר באופן מדויק ומפורש את מקור הבעיה – לעולם לא נוכל לפתור אותה. מצבנו המביש נובע מסיבה אחת בלבד – הפקרת חלקים מארץ ישראל לכנופיות פשע וטרור. מדינת ישראל היתה כה להוטה להיפטר מאזורים אלה, עד שהזדרזה גם לתקן את מערכת החוקים שלה, כך שלא ניתן יהיה להשליט ריבונות באותם אזורים, וזאת מבלי לבחון, האם אותם מהלכים מניבים פרי כלשהו.
לאחר שהגדרנו את הבעיה, יש להתחיל להחדיר לשיח הציבורי את הצורך בפתרונה, קרי: השתלטות מחדש על רצועת עזה, נטילת אחריות מלאה על המתרחש בה, בכל התחומים, והקמת היישובים היהודיים, שרק הם יבטיחו נוכחות צבאית רציפה ורגיעה ביטחונית.
אם נציגינו הטובים ימשיכו לדבר על כך די זמן – יוכשרו הלבבות ולאחר מכן יהיה ניתן גם להחל בפעולות במישור המעשה. כך ורק כך, יבואו השלום והשקט המיוחל. ■