הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל

נותן נשמה לתורה, עם, ארץ ומדינה

הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ״ל נולד בליל הסדר תרנ״א בזיימל שבליטא, נפטר לפני מ״ב שנים בי״ד אדר תשמ״ב ונטמן בהר הזיתים לצדו של אביו הגדול הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ״ל. מצד אחד אני חש כננס המנסה לתאר ענק, אך מאידך יתכן שדווקא כעת בהתקדמות תהליכי הגאולה, נוכל להבין יותר את תורתו, קריאותיו והדרכותיו שהיו לדורנו ולדורות.
זוכר אני את שיעוריו בימי החול ובמוצאי שבתות אשר הגענו אליו לביתו הצנוע ברחוב עובדיה בשכונת גאולה, הבית הקטן המלא ספרים, על הקירות תלויות התמונות המיוחדות עשו רושם מיוחד. לא תמיד זכינו למנין לומדים והיינו צריכים לעיתים לחפש את העשירי לתפילת ערבית… אך אט אט תורת הרב קוק אשר רבנו הרב צבי יהודה מסר נפשו להעמידה לדורות, התפשטה בריבוי תלמידים ובריבוי ישיבות ותלמידי חכמים ובעלי בתים שתורה זו מחייה ומרוממת אותם.
עד היום ביושבי עם בני ביתי בסעודה שלישית, זמן רעווא דרעווין, נזכר בעריגה עצומה בסעודה שלישית בביתו של רבנו בשכונת גאולה, וכיצד בחנתי את הרב, את הנהגותיו וכמובן כיצד שתינו בצמא כל מילה וכל אמירה מפיו. לאחר תפילת ערבית מאוחרת, הבדלה ושירה התקבצו רבנים, תלמידים ועמך בית ישראל לשמוע את שיעורו השבועי, בדרך כלל בפרשת שבוע ובתקופה האחרונה לחייו הרבה ללמד את המאמר ׳התרבות הישראלית׳ מספרו לנתיבות ישראל ודגש גדול בשיחותיו היה על משה ואליהו, הגואל הראשון והגואל האחרון. כיום מבינים אנו את הקשר העמוק בין גאולת ישראל לבין תרבותנו הישראלית המיוחדת ההולכת ומתפתחת ומתקדמת.
שליחות אלוקית בדור של הקמת המדינה
בכל דוד ודור ריבונו של עולם שותל נשמות גדולות, אשר מתפקידן להאיר את הדרך לדורם ולדורות הבאים, ועל אחת כמה וכמה בדורות של גאולה, בהיות הדורות זקוקים לכשרון הראייה לראות עין בעין בשוב ה׳ ציון בתוך ומתוך כל החשיכה והסיבוכים.
נשמות גדולות ומיוחדות שתל הקב״ה בקרבנו בדורות של גאולה. כהגאון מווילנא, אשר טבע את רישומו וחותמו הגדול, בכל מהלך בניין התורה ובניין ציון וירושלים, בתלמידיו ותלמידי תלמידיו ומכוחם בכל הדור והדורות הבאים. דרך מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ״ל, אשר בדור של טרום מדינה ידע לחבר יציאה מגלות למציאות של גאולה בראייה בעין עמוקה, אוהבת וכואבת את סיבוכיו הרוחניים של הדור, אך ידע גם להעריך את גודלו של הדור לשיבת ציון ולישוב הארץ. דרך הופעת בנו רבנו הרב צבי יהודה הכהן זצ״ל, אשר הוציא מהכח אל הפועל את ראייתו העמוקה של אביו, בהנחת היסודות הרוחניים והמעשיים, והפחת כוחות אשר יוכלו ויכולים להתמודד עם קשיי הדור וסיבוכיו הרוחניים והלאומיים, בהקמת מדינת ישראל.
מורכבות זו ביטא הרב צבי יהודה בשתפו את תלמידיו במסיבת יום העצמאות המפורסמת בתשכ״ו בישיבת מרכז הרב שבה סיפר כיצד הרב חרל״פ והוא הגיבו על החלטת האו״ם על הקמת המדינה שהייתה כרוכה בתחושה הנוראה של ׳ואת ארצי חילקו׳ [הכאב על כך שחלקים נכבדים מארץ ישראל לא נכללו בתוכנית החלוקה] ומתוך כאב גדול יצאו שניהם באמירה של ׳מאת ה׳ הייתה זו׳.
כבר בשנים שלפני הכרזת המדינה התווה רבנו בפרסומיו את הקווים והעקרונות למדינת ישראל שבדרך. רבנו ראה בהקמת מדינת ישראל מצווה מן התורה וחלק מהתקיימות חזון הגאולה ואם הרב קוק הגה וחלם, רבנו הגשים את החלום. כל חייו התמסר ומסר את הנפש ממש להוצאת הכתבים של אביו מרן הרב קוק, בחן ושקל כל קובץ וכל פיסקה, כל אמירה וכל תורה בשקל הקודש, באחריות גדולה לתורה אשר הולכת להלמד ולהורות דרך לדור התחיה. ואכן זכה דורנו ל׳גדודים של מאמינים׳ [כלשונו של רבנו] אשר עוסקים והוגים בתורת הרב קוק זצ״ל.
מדות – הכנה ללימוד תורה
דגש מיוחד קבע רבנו בשיעוריו והדרכותיו לתיקון המדות והמעשים כהכנה ללימוד התורה: בשיחות הרצב״י [ת״ת עמ׳ 36, בעריכת הרב אבינר ובהפקת הרב זאב נוימן זצ״ל ] מובא: ׳היסוד הראשון לכל הוא שקידה… הצד השני של בניין האישיות, הוא בחינת תיקון המעשים והמדות. על האדם להתרגל לבדוק בעצמו אלו נקודות צריכות תיקון, ולהשתדל ולהתאמץ לתקנן. עיקר העיקרים הוא שמירת הלשון… נקיות הלשון הוא יסוד להופעת תורה שבע״פ׳. ורבנו התקין לימוד סדר יומי בישיבה של לימוד ספר שמירת הלשון והחפץ חיים.
הגישה לתורה מתוך קדושת הכלל ובארץ ישראל
חזר רבנו רבות על העקרון שיסוד תורתנו נובע מבחירתנו כעם וכך כתב הרב חיים אביהו שורץ [מתוך התורה הגואלת ח״א]: ׳לימדנו רבנו מאות פעמים מהו הברכה בתורה תחילה, ברכת ׳אשר בחר בנו מכל העמים׳… רק מתוך ׳אשר בחר בנו מכל העמים׳, יש גישה ל׳ונתן לנו את תורתו׳. לאומיות של ׳עם זו יצרתי לי׳ לאומיות של ׳ממלכת כהנים וגוי קדוש׳, זהו יסוד האמונה, ומתוך זה ניגשים לתורה׳.
קבע רבנו נחרצות [שם]: ׳עיקרה של התורה האלוקית מיוחד לשטח הגיאורפי הזה שבו בחר ה׳… גם לתלמוד תורה בחו״ל יש ערך, אבל אין לדמות אותו לתורת ארץ ישראל, הלשון בחז״ל החלטית מאוד: ׳אין תורה כתורת ארץ ישראל׳.
המאבק על ארץ ישראל:
מתוך המבט הגדול והמרומם על המדינה ומנהיגיה, הרב צבי יהודה ביקר קשות כשנדרש את אי התנהלותם של מנהיגיה מלראות את תפקידם הההיסטורי היהודי ומכוח כך להתייחס באופן הראוי לזכות ההתיישבות בכל רחבי ארצנו הקדושה ומאידך חיזק ורומם את מנהיגי המדינה, חיזק את הצבא ומפקדיו, את מתיישבי הארץ והחלוצים. במכתב חיזוק והדרכת תנועת ״גוש אמונים״. במכתב מכ״ח שבט תשל״ד [להלכות ציבור עמ׳ מ׳] כתב:
כבוד יקירי מאוד כנס גוש אמונינו שליט״א
שלום וברכה עטרת תפארת אומץ ותוקף ונועם ד׳ לכם, הלא כל כולי אתכם בכל לבבי ונפשי וכיוון מחשבתי אליכם, ואל רוממות דגלכם וקידוש שם ד׳ אלוקי ישראל הבוחר בעמו ונחלתו אשר לא יטשם לנצח.
חזקו ואמצו והתרוממו ורוממו מעל לכל דברי-ההבל הרפיוניים והריקניים, וחזקו ואמצו בטהרת רוחכם המבורכה ממקור דבר ד׳ ותורתו ומצותו עלינו התמימה והנאדרה. יהי נעמו עליכם ועל כל הצלחת דבריכם ופעליכם. הוסיפו והגבירו תעצומותיו לעם ולארץ לתורה ולקדושה…
גישתו של רבנו למצוות כיבוש הארץ ויישובה, נבעה מהכוח הציבורי-שלטוני שלנו בארץ, כדברי הרמב״ן שהרבה לצטטו ׳שלא נעזבנה יד האומות או לשממה׳ שיש כאן גם שלטון וגם הפרחת השממה, רבנו בחן עקרון זה בכל צעד ושעל בהדרכותיו לגוש אמונים ובכלל לתלמידיו ולרבים ששאלו אותו. כל ההדרכות נעשו מתוך שיקול דעת טהור ומחושב בעיון עמוק, כיצד נתרומם ונרומם את המציאות של שיבת ציון וההתיישבות בה כמצווה של ציבור\עם ולא כמצווה של יחידים. זה החידוש הגדול של רבנו במצוות ישוב הארץ בתקופה של שלטון יהודי\הקמת המדינה. עורר, מחה, תקף, חיבק, עודד ורומם והכל מתוך מאזניים רוחניות עדינות שהחשבון של מצוות ישוב הארץ לא יהיה חשבון פרטי אלא חשבון כלל ישראלי.
ריבוי לימוד התורה הגואלת
תורת הרב זצ״ל ובהמשך תורת רבנו הרב צבי יהודה זצ״ל הם תורה הפועלת לא רק ביחיד אלא באומה בכללה בחייה הציבוריים, ומכאן החשיבות הגדולה שראה רבנו להנחיל תורה זו ליחידים ולרבים בריבוי העיסוק בה באופן מעמיק ושיטתי. ועסק כמעט כל ימיו בהוצאת כתבי הרב זצ״ל ועריכתם באופן נאה ומתקבל וכן בלימודם לתלמידים.
בקריאתו של רבנו הרב צבי יהודה זצ״ל ׳הרבו אורה של תורה׳ [לנתיבות ישראל סוף ח״א], שנאמרה באזכרה השש עשרה למרן הרב קוק זצ״ל, מצווה הוא לנו לגלות וללמוד את המסכת המיוחדת הזו שהתגלתה בפרק המופלא הזה של דורנו, דור הגאולה:
…מופנית היא הקריאה הנאדרת אל כל אזנים קשובות לקליטת דברי אלוקים חיים בהופעת טהרם ממקורה של תורה, תוקף חסנה והוד פארה… הרבו אורה של תורה, חדשו והגדילו חרדתה-חדירתה אל כל יחיד ואל כל צבור בתוכנו, זכרו ועודדו את החיוב הגדול של למוד וקיום מתוך ספריו… בטפול חוגים צבוריים לשעורים משותפים ובהתבוננות אישית מיוחדת, בדבוקי חברים בדקדוקיהם ובפלפוליהם… הלא כפול ומכופל הוא לגילוי המסכת הזאת, לשכלול ההדרכה המבוררת ממקור הרועה הנאמן, לשאיבת הששון ממעיני הישועה…׳
תורת הרב קוק ובנו הרב צבי יהודה היא תורה גדולה, עמוקה ומורכבת מאוד. היא תובעת מאיתנו להחזיק עמדה שגם רואה את המבט הכללי החיובי על כלל האומה ועל כל אחד מישראל וגם תובעת מאיתנו להיות פעילים בתוך הגאולה שאנו זוכים להיות בתוכה. פעילות זו בהכרח גורמת להתנגשויות ולמתחים ולמאבקים קשים עם כוחות אחרים הרואים את טובת האומה באופן אחר ומנתבים את דרכם ואת תרומתם לבנין האומה ממקורות אחרים שאינם מן הקודש הישראלי. בכדי להצליח להחזיק עמדה מורכבת וכפולת מבט זו יש צורך בעמקות ובהבנות גדולות ובעיקר בשימוש תלמידי חכמים שבדור. חובה עלינו להעמיק, לברר וללבן את האורות הגדולים שזיכה אותנו בהם בכדי שנוכל לגבש מבט בהיר על המציאות המורכבת שאנו נמצאים בתוכה ולברר את דרכנו בתוך כל הסיבוכים ההכרחיים של תהליכי הגאולה בבחינת ׳כי עין בעין יראו בשוב ה׳ ציון׳.
ב״ה בדורנו התרבו ׳גדודי המאמינים׳ העוסקים בקריאתו של רבנו הרב צבי יהודה זצ״ל לריבוי העיסוק בתורת ישראל, בתורה הגואלת, בתורתן של מרנן ורבנן הרב קוק זצ״ל ובנו רבנו הרב צבי יהודה זצ״ל, שנזכה בעז״ה להיות מוארים ומאירים מכוחה של תורה ממעייני הישועה בדור מופלא הצמא לדבר ה׳ מבחירי צדיקיא. ■