01
לפני כמה שנים סיפר לי ד״ר ישראל קוגן, קרדיולוג ואיש רחובות: ״נולדתי בקישינב, אני זוכר איך עד גיל שבע עוד הייתי הולך עם אבי לבית הכנסת, והוא היה עולה לדוכן לברכת כהנים. אימי המשיכה להקפיד על ההלכה עד כמה שאפשר, במיוחד על דיני כשרות, אבל אחר כך היה בלתי אפשרי לקיים מצוות ברוסיה הקומוניסטית. פעם בשנת 1963 אימי אמרה לי: ״אי אפשר לדעת איך החיים מתגלגלים, אולי אתה פעם תגיע לארץ ישראל. ואז, תלך לירושלים ותגיד שאף פעם לא עשו לך בר-מצווה ושאתה צריך להניח תפילין״. צריך להבין שבשנים הללו לא הייתה שום סיבה ושום אפשרות לצאת מברית המועצות, ובשנים ההן אף אחד לא חלם אפילו על העיר העתיקה בירושלים, שהייתה אז בשלטון הירדנים. התגלגלו הדברים כדבריה, והגעתי לירושלים עם אולפן של רופאים שלמדתי בו בעלותי ארצה. עזבתי את הקבוצה, הלכתי לכותל, אמרתי את דברי אימי ז״ל לרב הכותל, הרב גץ, והוא הניח עימי תפילין לראשונה. בהמשך התחלתי לעבוד ברחובות וזכיתי לגור ליד הרב של רחובות, באותו הבניין. לא יודע אם אתה מכיר את הרב שלנו, הרב שמחה קוק – הוא אישיות מיוחדת, איש יפה מאוד, והוא נראה איש קדוש מהתנ״ך. פעם באתי בשבת עם הרכב, ובדיוק כשנכנסתי לחנייה הוא היה שם. הרגשתי רע, כל כך לא נעים. אני בטוח שהוא ראה אותי, אבל הוא הסתכל לצד השני, כאילו הוא לא רואה אותי. שנים אחר כך הוא ערך לבן שלי את בר המצווה, והוא דיבר שם כל כך יפה על הקריאה בתורה של הבן. אחר כך היו לנו שיחות ובעקבותיהן החלטנו שנשלח את הבן לבית ספר דתי״.
את הדברים סיפר לי הד״ר בהתרגשות רבה בבר-מצווה של נכדו אל מול מקום המקדש, אחרי שהנכד הניח תפילין, קרא בתורה ועלה עימו לדוכן לברכת כהנים. כהנא מסייע כהני (פסחים י״ז).
02
תלמידי חכמים באמת מרבים שלום בעולם. הקוראים יבינו:
א. לאחרונה התלבטתי בשאלה קשה בענייני גיור שדרשה גם עצה עמוקה. כתבתי לשואלת שאתייעץ עם אדם גדול, ואשיב. נסעתי לרב מרדכי אויערבך, בן הגרש״ז – ראש ישיבה בת״א, ת״ח גדול ופיקח מאוד ושאלתיו. הוא הגיב: ״שאלה קשה כזו צריך לשאול אדם גדול״. השבתי: ״אין הכי נמי, לכן באתי״. הוא ניסה להתחמק. שאלתיו: ״מיהו אדם גדול, את מי לשאול?״ הוא השיב: ״את ר׳ יעקב אריאל מרמת גן״. ב. ולהבדיל: בשנים עברו הייתי עובר לפני התיבה בימי העצמאות בבית הכנסת הגדול ברחובות. הרב שמחה הכהן קוק זצ״ל היה דורש לפני ערבית בעניינו של יום, ונהגתי להקדים לבוא כדי לשאול אותו על סוגיות שלמדתי באותה העת. עונג צרוף היה לשאול רב שעסוק בכל כך הרבה תחומי עשייה ופסיקה בעירו, בארץ, ובעולם היהודי כולו, אך מונח לגמרי בסוגיות ישיבתיות תיאורתיות כאילו אך אתמול ישב ולמד בישיבת חברון. וזה אותו ׳הרב שלנו, הרב שמחה קוק׳, כלשון הקרדיולוג הנ״ל. רבגוניות מאחדת נדירה. האם תהיה לזה שארית גם בדורות הבאים?