בסוף שבוע שעבר התבשרנו בקול רעש גדול על הפסקת עבודתו של הפרשן הפוליטי יעקב ברדוגו בגלי צה"ל.
מתחת לרדאר הודיעו גם כי עבודתם של 2 מגישים מוכשרים אחרים בגלי צה"ל מופסקת: ישי שנרב ואמיר אבגי.
קשה שלא להבחין במשותף לכל 3 האישים הללו: הם לא אנשי שמאל. אינני יודע מה דיעותיהם האישיות אבל ברור וידוע שהם אינם חלק מהטרנד השמאלי של אנשי התקשורת שמביעים את דעתם קבל עם ועדה ומעל כל מיקרופון.
כיצד ייתכן ששר הביטחון אשר לפני חודשים ספורים דרש לסגור לחלוטין את התחנה הממלכתית גלי צה"ל ומשלא צלחה דרכו החליט לפטר את מפקד גלי צה"ל ,למנות במינוי אישי מ"מ לתפקיד וכל זאת בשביל לעקוף את הצורך בוועדת איתור, ואין פוצה פה?
ואכן המינוי של מ"מ נשא פרי ותוך שבועות ספורים שלושה מגישים ופרשנים שאינם מיישרים קו עם דעתו הפוליטית של שר הבטחון מפוטרים! יש כאן דריסה ברגל גסה של הבעת דעה של חלק נכבד (ויש שיאמרו רוב הציבור בישראל), יש כאן השתקה וסתימת פיות.
באופן אישי אני מתנגד לחרמות ולנידויים, אך לטעמי טוב עשו כל חברי הכנסת מהימין, ואני מקווה שגם חברי כנסת מהשמאל שיש בהם יושרה יצטרפו ולא יתראיינו לגלי צה"ל . ההחרמה הנ"ל צריכה להימשך עד אשר יוחזרו המגישים והפרשנים שעשו עבודתם נאמנה וקיבלו רייטינג גבוה, לא חטאו ולא פשעו מלבד אי הטייתם הפוליטית לטובת השר הממונה.
עד לכתיבת שורות אלה אף לא אחד משרי הממשלה, גם אלה המתקראים אבירי זכויות האדם, מגיני זכויות האזרח, לוחמי חופש הפרט, אף לא אחד פצה פה והגיב לפיטורין ההמונים הנ"ל. יש כאן צביעות מהולה באג'נדה פוליטית ברורה. ככה לא מנהיגים – ככה יוצרים פירוד וחוסן אמון במערכת.
זוגיות בנויה על תרומה מתמדת של שני בני הזוג. כל אחד ואחת נותן מיכולותיו, מחכמתו, מכשרונותיו ומנסיונו על מנת שהמשפחה כולה תהנה, תפרח ותשגשג.
אם חס וחלילה אחד / אחת מבני הזוג מרגישים כי הם מושתקים ואינם באים לידי ביטוי ראוי והולם, הרי זו תחילת הקריסה של הזוגיות.
בלתי אפשרי לחיות בהרמוניה ובשמחה מתוך תחושת קיפוח, השתקה, חוסר הערכה וסתימת פה. כל אדם בחברה, ובוודאי ביחסים שבינו לבינה, רוצה להיות מוערך, רוצה שיקשיבו לו, רוצה שיתייחסו אליו ואל דעתו, רוצה שיאהבו אותו.
ניסיון כפיית דעה, כפיית מחשבה, כפיית מעשה של האחד/ת על השני/ה הינו תחילת הסוף של הזוגיות.
