01
בתהילים קלט נאמר: "אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח: אִם–אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ". בעבר, הפסוקים האלה היו עבורי פסוקים מחזקים מאד. שנים רבות הפסוקים האלה היו עוטפים אותנו בידיעה שאלוקים נמצא בכל מקום. לא פלא שהם גם הולחנו.
אחרי שאחותי הקטנה נפטרה, הפסוקים האלה נעשו עבורי קשים, אין איך לברוח מגזירה, אין דרך מילוט מהדין.
ואז, שנה אחת הייתי ב"צמאה" – פסטיבל ניגוני חב"ד. שם הפסוקים האלה הפכו לניגון התוועדות חסידי שנוצר בתקופת האדמו"ר הזקן. הפסוקים חזרו למקומם הטבעי והשמח, אלוקים נמצא בכל מקום, והוא אוהב אותנו. אנחנו אחראים על המעשים שלנו, אלוקים שומר על הברית איתנו, ואנחנו הילדים המיוחדים שלו. ולמרות שלפעמים קשה לראות, הוא דן אותנו בחסד וברחמים, שומר עלינו מעצמנו, ומאפשר לנו לתקן שוב ושוב טעויות. יש לנו על מי להשען.
02
כשאחותי חשבה שהיא יכולה לעזור או לשמח מישהו, היא מייד התייצבה להיות שם. שברה חרם על ילדה והתייצבה לצידה, מה שמוסס את החרם. היא דאגה לכל אחד שעבר לידה בחיים. וכשהיא לא יכולה הייתה לסייע באופן ישיר, היא קראה תהילים. כי לתפילה יש כוח עצום שיכול לחולל פלאים, וכדאי לזכור את זה בכל פעם שנראה שהמבוי סתום קצת, או כשאין לנו יכולת מעשית לעשות משהו.
03
המקומות שנותנים כוח עצום הם מערת המכפלה והר הבית. בשניהם, התפילה פורצת כמעט מאליה, ובראש השנה הזה הייתה תפילה של שעות , בשירה ובהשתחוויה, בקבלת עול מלכות שמיים ובריקודים עם רבני ישיבת הר הבית ורבים נוספים שהגיעו בטהרה, בהתרגשות, מול הכניסה למקום שעמד בו בית המקדש. הלוואי שהתפילות מלמטה, יחד עם כל היהודים שעלו מעלה, ירעידו את כסא הכבוד וידאגו שכבר תגיע הגאולה ברחמים, בשמחה ושהקב"ה יגזור על כל עם ישראל חיים, בריאות, פרנסה וטוב גלוי. ■
