ישבתי ברכב ולא האמנתי למה שהברנש שלידי אמר.
“אתה באמת מאמין בזה?” שאלתי בתרעומת.
לאחר שהוא ענה בחיוב, הוצאתי את התותחים הכבדים שלי וניסיתי לשכנע אותו שהוא טועה, ללא הצלחה.
טוב, מה הוא כבר אמר? אתם לבטח מאד מסתקרנים, ובצדק.
אז מה שהוא אמר היה המשפט הבא: “בני האדם הם גם סוג של חיות, כמו שאר החיות האחרות”. ואני רק כותבת את האמירה הזו וכל הפיוזים שלי קופצים, כי אני באמת ובתמים לא מבינה איך אדם (אדם!) יכול להאמין בכך.
נכון, כולנו נושמים, אוכלים ומתרבים.
אה, ומתקשרים בצורה זו או אחרת.
אבל זה “אה” מאד רלוונטי וגדול, משום שייחודיות האדם על פני החיות היא, ובכן, צורת התקשורת. אנחנו יוצרים משפטים מורכבים ומביאים לידי מציאות ומוצר מוגמר רעיונות שעולים במוחנו, והכל מתחיל בכח הדיבור המיוחד רק לנו. הרי הפילים הם לא אלו שגרמו להמצאת המטוס והנמלים עדיין לא יכולות לחייג זו לזו תוך שהן מחפשות מזון. רק האדם, כמובן בעזרת התבונה שחנן אותו הקב״ה, הוא זה שבייחודיותו על פני החיות גרם לפיתוח העולם וחידוש המצאות, ובעצם הביא את העולם לעולם כפי שהוא מוכר לנו היום.
אבל עזבו, אני לא צריכה לשכנע את המשוכנעים. ומי שיתעקש ויאמר שבני האדם הם באמת סוג של חיות, פשוט חיות מפותחות יותר – גם לאמירה כזו איני מסכימה. האדם נברא בצלם. כך כתוב בתורה הקדושה שעליה אין עוררין. “בצלם” זה לא באותו האופן בו נבראו החיות, הצמחים או אפילו המלאכים. הביטוי הזה ייחודי לבני האדם כי בני האדם הם פשוט – הם. הם וללא שום השוואה ליצורים אחרים החיים בעולם.
קראנו שבת שעברה על בריאת העולם, יצירת החיות וייחודיות האדם. השבת נקרא בעזרת ה’ על נוח ודורו. מעניין לבחון את ההבדלים הגדולים שמתגלים כל העת בשתי הפרשות האלו בין האדם לחיה, ולשים לב למי שהוא מוקד הסיפור לבין מי שמהווים את התפאורה עבורו. האנשים הם אלו שמובילים את המהלכים בהיסטוריה, שבזכות תפילתם ירד גשם או שבגללם יווצר מבול. כן, החיות איתנו בעסק הזה, אבל הן מעולם, ולעולם, לא יובילו וינחו את הבריאה.
יש הרבה דיבור בתרבות על עניין ה״טבעיות” – להרגיש טבעי, לאכול טבעי, להתלבש טבעי – כשלרוב הכוונה פונה לצדדים הנמוכים שבאדם, לתשוקות שלו וליצרים ולמילויים ללא תחושות אשמה כי הוא סך הכל מתנהג באופן “טבעי”.
אבל כבר הבנו שאנחנו לא חיות. אנחנו גם לא זן מפותח של חיות. אנחנו בני אדם וככאלו אנחנו אנושיים. וההבדל בין טבעיות לאנושיות הוא הבדל עצום, ענק.
הטבעיות היא ההתעסקות בדברים הבסיסיים, הפשוטים וההכרחיים לקיום. במילים אחרות, הטבעיות היא הדרך שלנו “לשרוד” את החיים האלו.
אבל יש אופציה נוספת בחיים האלו. האופציה הזו היא להיות אנושיים. וזה מה שהקב״ה גם מבקש מאיתנו. הקב״ה ברא אותנו ייחודיים כי יש לנו תפקיד מיוחד: החיות – שיהיו טבעיות, זהו עניינן בעולם הזה. אבל אם בני האדם גם יהיו טבעיים, הם מחטיאים את מטרתם. האנושיות היא ההתעלות של האדם מעל צרכיו המידיים, האימפולסיביים ו״הטבעיים”. האדם זקוק לבסיס, אבל הוא לא נוצר על מנת להיוותר ברמה הזו ולחיות באופן הישרדותי. לא. הוא נוצר כדי להביא את הרוח הגדולה שבקרבו, את נשמתו המיוחדת, לידי ביטוי. והוא יכול, כמובן, אם יתמקד באנושיות שלו שלא כוללת אגו, פחד ורכושנות, אלא מביאה בתוכה קפלי אהבה, רוחב לב ועין טובה. כי הרוח הגדולה הזו שבקרבנו היא חלק מאותה רוח שריחפה על פני המים, רוח אלוקים, כי נוצרנו בצלם.
והמלאכים הם אולי מושלמים, אבל אותנו החיים הופכים להיות שלמים. וזו דרגה שמי שמגיע אליה, באמת זוכה.