לא מתנצלים ולא מדברים

״נער הייתי, גם זקנתי, ומעולם לא ראיתי תופעה שכזו, שבה קואליציה בעלת רוב מוצק מעבירה חוק בקריאה ראשונה, ורגע אחר כך מתחננת לאופוזיציה שתסכים לנהל איתה מו״מ, בידיעה שהמו״מ הזה טומן בחובו קיצוץ יוזמת החקיקה שהיא עצמה מובילה״. כך העיתונאי הנפלא קלמן ליבסקינד, בטורו ב׳מעריב׳ מסוף השבוע האחרון.
ואכן, קשה להבין את התנהלותו התקשורתית של המחנה הלאומי בכל הקשור לתיקונים המחויבים במערכת המשפט. דומה כי המחנה הלאומי מסרב בכל תוקף להפנים את משמעות זכייתו בבחירות, ולהתחיל פשוט ליישם את המדיניות שבשלה נבחר. בכל מקרה, מושכלות יסוד בנוגע להתנהלות תקשורתית נכונה חסרות למחנה זה.
בשל התנהלותו הקלוקלת, הוא הולך ומפסיד נקודות בדעת הקהל, כאשר הדבר עלול אף להסתיים בסחף של קולות ה׳בלתי מעורבים׳ – כלומר הציבור הלאומי הכללי, שגם אם ליבו במקום הנכון, הוא ניזון מהערוצים המסחריים 12,13, מאתר ynet או מהעיתון ידיעות אחרונות, ומרשת ב וגלי צה״ל, המפעילים תעמולה בלתי פוסקת, אפקטיבית ביותר, נגד הרפורמה.
מוצע לכל אחד מהקוראים לשאול את עצמו: האם שמע מישהו מהצד האחר שביקש אי פעם להידבר עם הימין? למשל לגבי הסכם אוסלו; ההתנתקות; מסירת שטחים ימיים עם באר גז הצפויה להכניס 20 מיליארד דולר לשנה ללא תמורה לארגון טרור? אפילו לגבי התיקונים במערכת המשפט, הצד השני, שהפסיד בבחירות, אינו מבקש להידבר כלל, אלא לכפות את עמדתו.
האם שמעתם מישהו מהצד השני שאי פעם היכה על חטא או התנצל בנוגע ליחסו למחנה הלאומי? כך למשל, על קריאות הנאצי והפשיסט כלפי מנחם בגין, שעליו ׳מתרפק׳ מחנה הפרוגרס היום. אז מדוע המחנה הלאומי חוטא שוב ושוב בקריאה להידברות ובהתנצלויות?
במוצ״ש האחרון פורסם כי רוה״מ נתניהו דיבר בישיבה כלשהי, על מתן ׳אגרוף הלם׳ לשמאל שיתבטא באזכור התנגדות מחנה השמאל להוצאת הגז מהים. תקשורת הפרוגרס, כהרגלה, ניתקה את ההתבטאות מהקשרה והימין אץ רץ להתנצל. על מה?! הרי ברור לכל מאזין סביר, שהמדובר היה בדימוי בלבד. רוה״מ נתניהו הוא אחד השמרנים והממלכתיים ביותר בפוליטיקה הישראלית. אף אחד אינו חושד באמת שהוא קרא לאלימות.
הן השר יריב לוין והן שמחה רוטמן, שלא לדבר על יתר נבחרי הליכוד, מדברים כל העת על ׳הידברות׳ ועל נכונות להתפשר לגבי התיקונים הנדרשים, שגם כך הם מינימליים ביותר.
חשוב מאוד להבין – דיבורים כאלה משדרים חוסר אמונה בצדקת הדרך, ולכן הם מסוכנים ביותר. הקואליציה נדרשת לנסח דף מסרים אחיד. בכל הנוגע לתיקונים יש לומר, פשוט, כי אלו התיקונים המינימליים הנדרשים, הם צודקים ונכונים ולא תהיה כל פשרה או הידברות לגביהם. ולעולם, פשוט לעולם, אין להתנצל על התבטאות שהוצאה מהקשרה, אלא לעמוד על נכונותה. בדרך זו, וזו בלבד – יגבר האמון הציבורי במהלכי הקואליציה.
ממש כמו מול הטרור הערבי, כך גם בכל הנוגע לתיקונים הנדרשים – ככל שידובר על נכונות לפשרות, הלחץ של מחנה הפרוגרס רק יגבר. רק עמדה חד משמעית ובלתי מתפשרת תוריד את מפלס ההתנגדות ותחזיר את השקט לרחובות. והרי הדבר פשוט: מחנה הפרוגרס יילחם כל עוד הוא חש שיש סיכוי לבטל או למסמס את התיקונים המוצעים. אם יובהר כי מדובר בעובדה מוגמרת, יעברו לעסוק ב׳מילקי׳ אחר.
נסיים בעצה פרקטית: הפובליציסט וההוגה השמרני, ג׳ורדן פיטרסון, פרסם חוברת קטנה בשם ׳11 כללים להתווכח עם שמאלנים׳. כל אחד מחברי המחנה הלאומי חייב לעבור על ספר זה (אולי יו״ר הקואליציה ירכוש אותו במרוכז ויחלק לחברי הכנסת ולשרים). כדאי מאוד ליישם את האמור בו. ■