בקול רב

לראות מעבר

זכוכית מגדלת על עץ
הרב יוני לביא

זוג צעיר התדפק על דלתו של הרב שלמה זלמן אוירבך, מגדולי הפוסקים בירושלים, ובפיו שאלה דחופה. ״בשעה טובה נולד לנו ילד ובעוד שעה הברית. אנו מתלבטים מאוד לגבי השם שלו. חשבנו לקרוא לו יונתן על שם הסבא, אבי היולדת, שנפטר לפני שנה״.
״שיהיה בהצלחה!״, אמר להם הרב, ״יונתן זה שם מצוין ובהחלט ראוי להנציח את הסבא שנפטר״. ״אבל כבוד הרב, יש בעיה״, אמרו ההורים הצעירים, ״אתמול נפטר בבניין שלנו ילד בן תשע שסבל ממחלה קשה. שמו היה גם כן יונתן. אנו חוששים אולי יש בדבר סימן לא טוב והקריאה בשם יונתן תביא מזל רע לבן שלנו. אנחנו רוצים שיזכה בעזרת השם לאריכות ימים״.
הרב חשב לרגע ואמר להם: ״מוטב שתבחרו בשם אחר. אל תקראו לו יונתן״. בני הזוג הודו לו מקרב לב ומיהרו ללכת. כשיצאו פנו בני המשפחה אל הרב בתמיהה: ״אבל אבא, למה?! אז מה אם היה ילד שקראו לו יונתן והוא נפטר בגיל צעיר? היו גם אנשים שנקראו יונתן וזכו להאריך ימים עד גיל 100. זה לא קשור לשם. אם הם רוצים להנציח את הסבא שנפטר למה למנוע בעדם? ממתי אתה חושש למזל רע?״.
הרב השיב להם כך: ״הצעתי שיבחרו שם אחר לא בגלל מזל. החשש שלי הוא מדבר אחר: תארו לעצמכם מה יקרה בעוד כמה שנים כאשר התינוק הזה יגדל ויהפוך לילד. ערב אחד אימו תקרא לו מן החלון: ״יונתן, חמוד, בוא הביתה. ארוחת הערב מוכנה״. היא לא תחשוב על כך שבקומה מעליה גרה אמא אחרת שאין דבר בעולם שהיא הייתה רוצה יותר מאשר לקרוא גם כן: ״יונתן, בוא הביתה״, אבל היא לא יכולה כי הבן שלה איננו עוד…״.
״עדיף״, חתם הרב את דבריו, ״שייתנו לילד שם אחר. הם יימצאו כבר דרכים להנציח את הסבא זכרונו לברכה, אבל לא יגרמו, חלילה, עוגמת נפש לאישה שמתגעגעת לבנה הקטן שנפטר״.
מה חסר ליהודי?
אחת המשימות הגדולות העומדות בפני רב, ולמען האמת, בפני כל אדם שמישהו פונה אליו בשאלה או בקשת עזרה, היא לראות מעבר. לא להסתכל באופן מצומצם ונקודתי על השאלה אלא לראות את השואל, להבין את ההקשר ולנסות לפענח את הדברים הנסתרים שנמצאים ברקע. אחת הדוגמאות המפורסמות לכך היא הסיפור על היהודי שבא לרב בערב פסח ובפיו שאלה: ״האם אפשר לצאת ידי חובת ארבע כוסות בחלב?״. הרב השיב לו שלא, אך לא הסתפק בכך ונתן לו כסף לקנות יין. שהרי אם יהודי שואל דבר מוזר כזה, כנראה זה מפני שאין לו יין לצאת בו ידי חובת המצווה.
אולם הסיפור לא נגמר פה. הרב הגדיל לעשות ונתן ליהודי גם כסף לקנות בשר. שהרי אדם שומר הלכה לא היה בודק אם אפשר לצאת ידי חובת המצווה בחלב אם היה לו בשר לאכול. כנראה שגם את זה אין לו, אלא שהוא מתבייש לבקש…
הסיפור המלא
הניסיון לימד אותי שכל שאלה היא קצה קרחון. על כל מטר קפוא שמזדקר מעל פני המים, יש עוד שמונה מטרים של קרח מתחתיהם. לעיתים השאלה הראשונית היא סוג של ׳הטלת חכה׳ שבאה רק לבחון אותי: עד כמה אני קשוב, סבלני, מכיל, אמפתי, לא שיפוטי. זו תהיה טעות אם בתור משיב אנסה לתקתק עניינים ולשלוף מהמאגר תשובה מוכנה, אשגר אותה לעבר השואל ואמהר לעבור למשימה הבאה. יהיה נכון הרבה יותר אם אנסה לפתח שיחה. אשאל כמה שאלות שיעזרו לי להבין את הרקע לפני שאציע את התשובה.
לא אשכח את אותו נער חמוד בן 13 שפנה אל הקו הטלפוני שהקמנו עבור הנוער – ״חברים מקשיבים״ ובפיו שאלה ׳הלכתית׳: ״כמה שעות עלי להמתין בין אכילת בשר לחלב? אני יודע שיש בזה מנהגים שונים. יש השומרים שש ויש המחכים חמש וחצי, ויש אפילו שנוהגים שלוש שעות או שעה. פשוט אצלנו בבית, אין בכלל מנהג כי ההורים שלי חילונים…״. מה עונים על כך? ובכן, המשיב יכול לענות תשובה הלכתית צרה ולומר שילך לפי הדין הפשוט של השולחן ערוך וימתין שש שעות. אבל כשחושבים רגע על השאלה: במי בעצם מדובר? יש כאן ילד בן 13 שהוריו כלל אינם דתיים ואינם שומרים שום על הרחקה בין בשר לחלב. מה פתאום הוא כן רוצה לשמור? האם הוא מנסה להתחזק מבחינה רוחנית? אולי הוא נתקל באינטרנט בתכנים יהודיים שדיברו אל ליבו ומנסה להתחיל לשמור מצוות? אך במצב כזה בוודאי מתעוררות אלף ואחת שאלות דרמטיות יותר מאשר מספר השעות שהוא יחכה בין סטייק לשוקו. למשל, מה קורה בשבת? אם ההורים רוצים לנסוע ברכב לטיול או לבקר את סבא וסבתא – האם הוא מצטרף? ומה לגבי מצב בו כל המשפחה יוצאת למסעדה אבל היא לחלוטין לא כשרה? וכך נערמות עוד ועוד שאלות שהנער כלל לא דיבר עליהן אבל ייתכן שכבר עכשיו הן מטרידות אותו ואם לא, בודאי בהמשך. יש כאן צורך בהתייחסות מערכתית למקום המורכב שהוא נמצא בו כרגע ולא רק במענה נקודתי.
״את רואה שצדקתי?״
כל מה שאמרנו נכון לא רק לרב אלא לכל אדם שחבר, שכן או קולגה לעבודה פונה אליו בשאלה או בהתייעצות. כשמדובר ברב יש היבט נוסף שחשוב להיות מודעים אליו. לעיתים אנשים ׳משתמשים׳ ברב כדי לחזק את עמדתם בוויכוח. הם מנסים לגייס את עמדת ההלכה לצידם ולשם כך פונים לרב בשאלה ׳תמימה׳ כביכול, אבל למעשה היא חלק ממריבה גדולה עם היסטוריה עשירה ומשקעים עמוקים. זה נפוץ מאוד אצל זוגות שיש ביניהם מתיחות רבת שנים שבכל פעם מתפרצת בוויכוח אחר. כשהם שואלים אותך על חלב עכו״ם, נסיעה לחו״ל, כיסוי ראש כשר לפי ההלכה או כמה צריך לנקות לפסח – יותר משמעניין אותם לדעת מה רצון ה׳ מהם באותו תחום, הם רוצים להראות לבן/ת הזוג שלהם שהם צודקים והוא טועה. ואם כך הדבר, ייתכן שמוטב היה להם לא לפנות לרב אלא ליועץ זוגי… ■

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

כתיבה וחתימה (טובה)

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מנקים אשליות לפסח

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים…
את המציאות הזאת צריך לשנות

את המציאות הזאת צריך לשנות

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים,…
"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון…
״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

אמנון ודניאלה וייס הם זוג מוכר – בשומרון בפרט וברחבי…
נשות החיל

נשות החיל

כולנו נחשפנו לתמונת ׳נשות הקואליציה׳, שזכתה לפרסום רב בשל העובדה…
ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

לרוב, את יהודה ושומרון אנחנו מזכירים בעניין תשתיות לקויות או…
הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

ברחבי העולם וגם כאן בישראל נרשמת התרגשות רבה לקראת מונדיאל…
״רבותיי, יש פה הפקרות״

״רבותיי, יש פה הפקרות״

במוצאי השבת האחרונה אירע פיגוע קשה בחברון שבו נרצח יהודי…
הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

״אללה אסלאם״, ״איום דאעש״, ״היג’רה״, "דאעש: הדור הבא", "וידויים מדאע"ש",…
חלב פרווה אמיתי

חלב פרווה אמיתי

תעשיית המזון בעולם עומדת להשתנות בשנים הקרובות. זו לא שאלה…
אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ״ל, המוכר כ׳רב אברום׳, העמיד…
"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

״הפעם הראשונה שבה שמרתי את יום כיפור וצמתי הייתה בגיל…
גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

לקראת ראש השנה אנשים נוהגים לקבל על עצמם החלטות טובות,…
שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

הממלכה המאוחדת של בריטניה הרכינה ראשה בשבוע שעבר, עת נודע…