חשבתי לדבר עם התלמידות על סולידריות חברתית ואנושיות, ובדיוק לכן הנחתי לפני השיחה חתיכה של טישו במסדרון. הערכתי שהסיכוי שמישהי מ-300 תלמידות האולפנה תרים את הטישו הזה או תבחין בקיומו בכלל נמוך מהסיכוי שביבי יוזמן להיות שושבין בחתונת בתו של אבו מאזן.
לכן הנחתי את הטישו לפני האודיטוריום, והתכוונתי להראות להן ש'ניסוי הטישו' פועל ושכולנו מרוכזים באזור הנוחות שלנו, וכמה שאנחנו חייבים לקראת החופש הגדול לפקוח את העיניים ולהתחיל להיות אנושיים יותר.
אבל רגע לפני תחילת השיחה ראיתי שאחת התלמידות ניגשת לחתיכת הטישו, עוצרת רגע, מסתכלת עליה ומרימה אותה. כל הניסוי החברתי הלך לפח.
כשהתחילו התלמידות להסתדר במקומות שלהן ניגשתי אליה ושאלתי אותה למה היא הרימה את חתיכת הטישו, ואמרתי לה חצי בציניות את התשובה שכולנו אוהבים להשתמש בה כדי לתרץ את האטימות שלנו: "הרי יש מנקה, לא? זה בדיוק התפקיד שלה". היא הסתכלה עליי לגמרי ברצינות וענתה לי: "נכון. זו אימא שלי".
•••
מאז המקרה הזה אחד מהדברים שאני מקפיד עליהם בכל פתיחת שנה עם התלמידים שלי הוא לעשות להם את 'מבחן הטישו', מבחן פשוט מאוד ליישום: לוקחים טישו בתחילת היום, שמים אותו על הרצפה, מצלמים את הטישו ומציינים את השעה ומחכים לראות איזה תלמיד יצא מאזור הנוחות שלו ויואיל בטובו להרים את הנייר ולזרוק אותו לפח.
אם יש תלמיד שאכפת לו ושם לב, התלמיד כמובן יוצא מלך. אם אין, והטישו מונח שם עד סוף היום, מצלמים אותו גם בסוף היום ומתחילים לדבר עם הכיתה על יציאה מאזור הנוחות ולמה אנחנו חייבים להיות אכפתיים יותר, מאחר שבסוף מישהו הרי ירים את הטישו הזה, ואם לא אתם תרימו אותו זה יהיה ככל נראה המנקה (כן, גם אם משלמים לו), שבצירוף נסיבות אחר היה יכול להיות סבא שלכם.
פעם אחת לפני שנים, אחרי שעשיתי את 'מבחן הטישו' לכיתה שלי, הפתיע אותי תלמיד, ניגש אליי והראה לי בטלפון שלו שהוא עשה את מבחן הטישו למורים בחדר המורים, ואף אחד מהם לא טרח להרים אותו. ושוב הבנתי מדוע אחד מהכללים החשובים ביותר בחינוך הוא זה: "אם אתה כבר מדבר עם התלמידים שלך על מידות וערכים, תשתדל לפחות ליישם אותם בעצמך".
להזמנת הרצאות לחדרי מורים ולנוער בנושא ההתמודדויות של דור ה-Z עם גיל ההתבגרות, מוזמנים לפנות לאבינועם הרש:
052-3273384,
avinoam811@gmail.com
