מלחמת ׳חרבות ברזל׳ שינתה את תוכניותיהם של זוגות רבים לגבי חתונת החלומות. חלק מהזוגות דחו את החתונה למועד בלתי ידוע וחלק החליטו להתחתן בכל זאת – באולם קטן, בחצר או אפילו בבסיס צבאי. כשקרוב משפחתה של חגית עובדיה וארוסתו בחרו לדחות את החתונה חגית החליטה לעשות מעשה – והפיקה להם חתונה תוך שעות ספורות. מבצע חתונה: תוך כדי המלחמה
אם היו מספרים לחגית שיבוא יום והיא תארגן חתונה תוך שעות ספורות, היא לא היתה מאמינה. היא בכלל מנהלת חשבונות בחברת פיתוח ותעשיות, בעלה גנן בשומרון והם מגדלים בשמחה את שבעת ילדיהם בישוב עפרה, בו הם מתגוררים כבר 24 שנים. ״לא היה לי שום ניסיון בהפקת חתונות, חוץ מזה שחיתנתי את הבן שלי לפני חצי שנה״, היא צוחקת.
מאיפה מגיע הרעיון לארגן חתונה, ועוד בזמן מלחמה?
״הזוג המדובר היה אמור להתחתן ביום שלישי, מיד אחרי חג שמחת תורה. החתונה היתה אמורה להתקיים בקפה רותם בבקעת הירדן, ששייך לאחות של החתן. מדובר בזוג עם יכולת כלכלית לא גבוהה, בלי הרבה משפחה, שתיכננו חתונה ל100 איש בערך. החתן הוא קרוב משפחה רחוק שלי, והבן שלי, שלומד בכיתה י״ב בישיבה של הרב סבתו במצפה יריחו, אמר שיביא חברים שלו לשמח בחתונה כי לא יהיו יותר מידי רוקדים.. סגרנו שביום שלישי נבוא לבקעה לשמח אותם, עם כובעים וחפצים זוהרים, וזהו״.
אלא שבחג שמחת תורה פרצה המלחמה, וכמו זוגות רבים – החתן והכלה נאלצו לשנות תוכניות.
״ביום שני, יום לפני החתונה, גיסה של בעלת בית הקפה ברותם נרצח במלחמה הארורה״, מספרת חגית. ״במקביל התחילו גם אזעקות בבקעת הירדן. אחות החתן, בעלת בית הקפה שבעלה צריך לשבת שבעה על אחיו, הודיעה לחתן בדמעות שהיא לא תוכל לארגן לו את החתונה. אז החתן והכלה החליטו לבטל הכל״.
חגית נזעקה למשמע הביטול ״אמרתי שזה לא יכול להיות. אנשים סביבנו מתחתנים בבסיס של הצבא, עם מניין חוגגים. לא מבטלים חתונה! החתן אמר לי שכבר אין לו כח לזה. החליטו שהם הולכים להתחתן ברבנות, בלי מסיבה ובלי כלום, כי הכלה כבר היתה אחרי כל ההכנות והכל״.
לשכנע את החתן והכלה
ביום רביעי, למחרת החתונה שלא היתה, התקשרה חגית לגיסה שהיה בקשר עם אותו חתן, ומחתה על ביטול החתונה. ״אמרתי לו שאין מצב לבטל חתונה. זה לא קורה! סיפרתי לו שביום שני עשינו כאן בעפרה חתונה לזוג שהיה אמור להתחתן בפתח תקווה. הרמנו פה חתונה שלמה עם נשים צדקניות ונוער מהמם. בוא נעשה את זה עד פעם, שהזוג היקר יתחתן פה בעפרה!״, היא מתארת. אלא שהחתן סירב.
חגית לא ויתרה, ולמחרת – יום חמישי, התקשרה לחתן בעצמה: ״׳היום בשמונה נפגשים בעפרה?׳, שאלתי אותו. ׳על מה את מדברת?!׳, ׳עושים לך חתונה!׳, עניתי, והתחלתי להסביר לו כמה חשוב לא לדחות את החתונה. ׳אתה אחראי להביא את הרב, כל השאר עלינו׳, אמרתי לו. החתן היה בהלם, היה צריך לעכל את הרעיון כמה דקות, ובסוף אישר לי לקיים את החתונה״.
בהלוויה מארגנים חתונה
בשיחה עם חגית אי אפשר לפספס את האנרגיות הנשפכות ממנה, היא מספרת לי לפרטי פרטים כיצד ארגנה חתונה תוך שעות, ומנהלת מספר משימות נוספות במקביל. אם צריך לארגן חתונה במהירות, ללא ספק היא האישה עם הכוחות לכך. השעה 11:00 בבוקר, יום חמישי כ״ז תשרי, ויש לה חתונה לארגן – עד הערב.
״החתן נסע לצפון להביא כמה חפצים ודברים, ובדרך נכנס להתפלל אצל האר״י הקדוש״, אומרת חגית, ״אולם מצד בני המשפחה נערמו קשיים. המשפחה של הכלה התנגדה לקיום החתונה, ובסוף מהצד שלה רק אמא שלה הגיעה. אבל החתן והכלה החליטו לקיים את החתונה למרות הקשיים מסביב״.
איך מארגנים חתונה כל כך מהר?
חגית מספרת בהתלהבות ״השעה 11:00 בצהריים, ואנחנו מרימים חתונה מאפס! תוך כדי אני אומרת לבן שלי שיש את הלוויה של שילה ראוכברגר שיוצאת מעלי לירושלים, ועוברת בצומת של שילה ב-11:15. אני הולכת לצומת כדי לחלוק כבוד, ושם פוגשת את רכזת צח״י הותיקה של עפרה שפרשה לפני כמה חודשים, ובהמתנה לשיירת הלוויה שתעבור אנחנו מתחילות לארגן חתונה. זו העוצמה של עם ישראל. תוך כדי הלוויה חילקנו תפקידים, המשפחה כולה התגייסה לעזרה״.
מאפס למאה
חגית פנתה לקייטרינג מוכר: ״הכרחתי אותו להסכים לספק אוכל לחתונה״, היא צוחקת. ״אמרתי לבן שלי ואשתו שהם אחראיים על הצלם והדיג׳יי. הם העלו לסטטוס וקיבלו אינסוף פניות. היו גם צלם וגם צלמת שהתנדבו לצלם בחתונה, וגם צלם וידאו. והכל בהתנדבות! פשוט מדהים!״, היא מתרגשת.
המשימה הבאה היתה לארגן אולם ״אני צריכה משמחים ומשמחות, אני צריכה להפוך את האולם של המדרשה בעפרה לאולם חתונות. מה עושים? הבת שלי הסטודנטית רכזת נוער פה בעפרה. היא בכלל רצתה לנסוע ללוויה של ראוכברגר, אבל אמרתי לה – היום את לא נוסעת להלוויה, יש חתונה. היא שלחה הודעות ועשרות בני נוער מהישוב התחילו לנקות את הכניסה למדרשה, את הדשא, את המקום של כסא הכלה״.
במקביל נזכרת חגית כי יש לדאוג גם לעיצוב החופה ועיצוב כסא הכלה: ״אני מתקשרת למעצבת פרחים אחת פה בעפרה, אבל היא לא יכולה – התנדבה להכין 100 זרים לזכר הנופלים במלחמה. נזכרתי בעוד מעצבת פה מעפרה, שהתנדבה לעצב ללא תשלום – רק צריך לקנות את הפרחים. צריך מהר לשלוח מישהו לחנות הפרחים בירושלים שנסגרת עד הצהריים, כדי להביא את הפרחים – אחד מהנוער מתנדב. בינתיים המעצבת אומרת שיש לה חופה במחסן, אבל היא ישנה וצריך לצבוע אותה. הנוער קונה צבע ומתנדב לצבוע, דברים מתחילים לזוז״.
חגית מספרת על ההכנות במהירות, וניתן לשמוע בקולה את הלחץ הגדול בו היתה נתונה באותו יום חמישי, להספיק לארגן הכל בזמן. ״רגע, צריך גם מפות לשולחנות. אחות של החתן מספרת על גמ״ח בתל ציון, אבל מי יסע לשם? עוד אחד מהנוער מתנדב. בשעה 13:00 האולם כבר היה מאורגן ומסודר, והפרחים הגיעו למעצבת. מטורף!״.
אלא שאז קרתה תקלה. בימי מלחמה זו נראית תקלה פעוטה, אולם עבור חתונה מושלמת זה נושא קריטי: מפת שולחן אחת חסרה. ״הבת שלי החליטה שהחתונה הזו צריכה להיות מושלמת. הלכנו לגמ״ח מפות של יפה דר פה בעפרה, אבל לא היתה מפה מתאימה למפות שכבר היו. הבת שלי החליטה שהיא מחליפה את כל המפות של השולחנות, שכבר היו ערוכים ומוכנים, העיקר שתהיה התאמה והחתונה תהיה מושלמת. היא קראה לנוער וצ׳יק צ׳אק הם החליפו את כל המפות וערכו הכל מחדש״.
גם בנושא האוכל התגייס הישוב עפרה לעזרת החתונה. אמנם הקייטרינג סיפק את מנות הסעודה, אך חגית רצתה שיהיה בר מתוקים ובר פתיחה, כיאה לחתונה. ״שלחתי בקבוצה של הנשים שאני צריכה בר למשמחים ובר פתיחה, ובין 30-40 נשים הביאו מגשי פירות וקינוחים שלא מביישים אולם חתונות מקצועי״, היא מתלהבת.
בעיית חדר הייחוד נפתרה על ידי בעלי צימר בעופרה, שנידבה את הצימר שלה לחדר ייחוד ואף העניקה לזוג לילה בחינם. ביתה של חגית מיהרה והפכה את הצימר לחדר ייחוד מעוצב.
חתונה במלחמה
חגית נדרשה גם לדאוג לנושא הביטחון בחתונה. ״צוות צח״י ורכז הביטחון אמרו לי שחובה שיהיו כמה בעלי נשקים בחתונה, כולל נשק ארוך. מי יתן לי נשק ארוך? כולם מגוייסים! פתאום בעלי נזכר שיש תושב עפרה מבוגר, שיש לו נשק ארוך. הוא הסכים להתנדב לשמור בחתונה ויחד עם עוד 3-4 בעלי אקדחים איבטחנו את החתונה״.
בנוסף, חגית מספרת שמרוב לחץ להספיק הכל לא חשבו מי יהיו העדים בחופה. ״פניתי למישהו מהישוב, שלא קשור לחתן אמרתי לו אתה עד, אתה עוד עד. תוך כדי סידרנו מי מברך בשבע ברכות, מי מנהל את החופה, בדקנו אם הרב המקדש הגיע..״.
הם רק רוצים לרקוד
מה היתה האוירה בחתונה?
״היתה שמחה גדולה. באמצע החופה הגיעו חיילים שעשו סיור בישוב ושמעו שירה, הם לא התאפקו וגם הגיעו ורקדו איתנו, היה ממש שמח ומרגש. הקטע הכי חזק היה שבשלב מסויים היינו אמורים לסיים עם המוזיקה, כדי שלא יהיה רעש לשכנים. אמרתי לבן שלי ולאשתו, שהיו אחראיים על המטבח, להוציא את המנה העיקרית ב22:30. התקליטן הודיע שמוציאים את המנה העיקרית לשולחנות, אבל הנוער המשיך לשיר, לרקוד ולשמוח. אף אחד לא התיישב לאכול, לא עניין אותם האוכל. רק ב23:30 ישבנו לאכול, אנשים לא חשבו על האוכל בכלל״.
רגע מרגש נוסף נרשם כאשר הגיע לחתונה בחור צעיר תושב עפרה הלומד בישיבה ביפו. הוא הגיע עם ציוד מוזיקה כדי לשמח את הזוג, אך גילה שישנו כבר דיג׳יי במקום. ״הוא אמר ׳לא נורא, אני רוצה לשמח׳, ונשאר לשמח אותנו – רקד ונתן וורטים. עם ישראל בתפארתו. אח״כ הבחור הזה נשאר ועזר לנו לנקות ולסדר. גם הבנות רקדו כאילו מינימום זו חברה שלהן שמתחתנת, הנשים המבוגרות פיזזו.. זו היתה שמחה מיוחדת, אירוע מרגש ממש״.
מה היו התחושות של החתן והכלה?
״החתן והכלה היו מוקירי תודה. הכלה ממש בכתה בהתחלה, שרק אמא שלה הגיעה לחתונה. אבל אחותי היא מטפלת רגשית והיא עזרה לה, ואחרי עשר דקות הכלה חזרה לעצמה – והחליטה שמעכשיו שמחים״.
גם אחרי שהאירוע נגמר המשיך הנוער לעזור – והתחיל לנקות ולסדר. ״ארבע בנות עמדו ושטפו את הכלים של הקייטרינג. הוא הביא לנו את הכלים ללא תשלום, בתנאי שיחזרו שטופים ונקיים. עד 2 בלילה עוד אירגנו וסידרנו את המקום. המדהים הוא שבעלי הקייטרינג סיפק אוכל כל כך ברווח שנשאר לזוג אוכל גם לשבת חתן, ארזנו להם הכל. מדהים, מדהים. קידוש ה׳ שאין דברים כאלה. נשים באו לרקוד, והן בוכות ורוקדות. הכל התערבב״, מתארת חגית.
והתחושות שלך?
״באותו לילה היתה לי שעה של בכי, של התפרקות. במהלך החתונה לא חשבתי על החטופים, על המלחמה… למחרת היה יום שישי, וצריך לארגן שבת. תוך כדי ארגונים לחתונה הבן שלי בישל שבת.. ביום שישי היינו צריכים רק השלמות קטנות. זה היה כמו פאזל שהסתדרו בו כל החלקים״.
עשה לך חשק להפיק עוד חתונות? מאיפה מממנים דבר כזה?
״אם נצטרך לארגן עוד – בשמחה. היינו פה בשביל זה. איך אפשר להגיד לא לדבר כזה? ב״ה, הודו לה׳ כי טוב״, מחייכת חגית.
לגבי נושא התשלום היא מסבירה כי החתן עצמו מימן את הקייטרינג, שנתן להם מחיר בסיסי, ואת הפרחים לעיצוב החופה. גם אולם המדרשה בעפרה לקח מחיר בסיסי, ורוב בעלי המקצוע ביצעו את עבודתם בהתנדבות. כאמור, נשות הישוב הביאו מגשי פירות וקינוחים.
מה את רוצה לומר לזוגות נוספים שעומדים כעת מול שינוי בתכניות החתונה?
״חתונה לא מבטלים, חתונה לא דוחים. עם ישראל הוא עם חסד, ועפרה הוא ישוב חסד. עולם חסד יבנה. יש פה בישוב מערך בישולים, חילקו לכל נשות המתגייסים פרחים הביתה לרומם את רוחן. הנוער אופה עוגות לנשות המתגייסים. הרב אחיה בן פזי שולח לנו חיזוקים אי שם מהדרום. זכינו לגור בישוב עפרה ואנחנו מברכים על זה יום יום.
לכל הזוגות החוששים – איך הבן שלי אמר? לנו לקח שלושה חודשים להעמיד חתונה, ופה הצלחנו לארגן הכל בשלוש שעות. זה אומץ, אבל זה אפשרי. דווקא במצב הנוכחי, שאויבנו רוצים לכלותנו – זה הזמן להעמיד בתים בישראל ולנצח, בע״ה!״. ■
