אחד מנפלאותיה של התקופה האחרונה הייתה ההזדמנות לקבוע זמן ללימוד בחברותא כל בוקר. שמונה בבוקר כמו שעון. שישה ימים בשבוע. לעיתים קשוח. תמיד שווה את המאמץ.
מדין "מה ששנוא עליך" לא אספר פה בשבחה של החברותא עצמה, אישיות עצומה שזה לי כבר רווח אישי, רק אומר שאם אצטרך לציין מתנה ענקית אחת שקיבלתי מהתקופה הזו – זו היא.
התחלנו בענייני דיומא – פסח היה באופק – ומייד כשיצא הפסח צללנו לעומקה של רות.
שבעה שבועות של התעמקות בסיפור הולדתו של גואל ישראל. שבעה שבועות מאז יצאנו בחיפזון ונגאלנו בהיסח הדעת עד לבירור סיפור הגואל. שבעה שבועות כמו נפתחו בי מעיינות חוכמה ושפע ונתנו לי אפשרות מתוך מקום של חירות אישית להתחבר לחוויות חיים של גאולה.
אף פעם אחת בימי חיי לא ספגתי את עוצמתם של רות נעמי ובועז כמו שספגתי אותם הפעם.
תמיד ידעתי שיש שם משהו מיוחד בבית לחם, בגורן הרומנטי, במילים המיוחדות, בתיאור הדמויות, בשמות שקסמו לי במשמעותן עד כדי התלבטות בכל פעם אם לתת אותם לבנותינו הנולדות.
עם כל אלו יצא לי להיפגש בכל שנה מחדש. לרוב זה קרה בשבוע שלפני החג במסגרת כזו או אחרת של ערב הכנה למעמד הקדוש או בערב החג עצמו בשיעור נשים מקומי כשכל הפְּנים שלי מנסה לעכל את הארוחה האחרונה, הראש 'מנקר' מעייפות והרגליים מסרבות להאמין שאת הדרך הביתה הן יצטרכו לעשות לגמרי בעצמן כי חג היום.
אבל כל זה לא גרם לי לצלול לעומקה של מגילת רות עד לימים אלו. עם כל קריאה בפסוקים הרגשתי שאני מתחברת לגלגל החיים העמוק, למארג המשלב ארציות ונשמתיות. הרגשתי שאני מתחברת לשורשיי כמו שרות מתחברת. הרגשתי את היכולת להיות מכוונת את הגלגל כמו שנעמי מסובבת את המעשים.
הבנתי שאני חייבת ללמוד להתנהל בעולם כמו שבועז מתנהל בו בהצלחה רבה. מתוך ענווה שיש מסובב לעולם. והוא בחסדיו מסובב את העולם כרצונו.
ובין ערב לבוקר יבוא גואל. לכל העניינים שצריכים גאולה. אנחנו צריכים רק להיות קשובים, מחוברים לשורש האמיתי של עצמנו, לברור מה המהות.
ובין גאולה לגאולה אולי אני מצליחה למצוא בי קצת שלווה ולהיכנס לחג הזה מוכנה באמת, מחוברת למהות של היום הזה, ולא רק כי הכנתי תפריט מצוין ויש לי שמלה חדשה בארון.
לתגובות יערית יאיר
