- תפילה שוברת שערי רקיע ו…חלונות
כל מי שפגש את החזן משה שטרן, שהלך לעולמו בשבוע שעבר, זכה לראות משרידי מידת האצילות של יהודי הונגריה. זה בלט בכל הנהגותיו, אפילו בדיבורו ובשפתו. היו לי עימו מעט שיחות בנושא מסורת ה׳נוסח׳, שהוא היה קנאי לה, בדיוק כגישת יהודי הונגריה לגבי מסורות הלכתיות. פעם הוא אמר לי על הקושי שלו עם ׳נוסח קרליבך׳, שאומנם הצליח לסחוף אחריו את המוני בית ישראל, ובזה גדולתו, אבל כמה חבל שקרליבך לא תמיד הקפיד לשמר את הסולם המקורי של כל תפילה. הרי גם מנגינות התפילה הגיעו ממקור עתיק וקדוש!
פעם אמר לי הסופר ר׳ שמחה רז: ״ההקלטה הראשונה של החזן שטרן בוצעה בביתי, כשהייתי עובד רשות השידור. בשלב מסוים נאלצתי לעצור את שירת החזן, משום שחלונות הבית רעדו וכמעט נשברו מעוצמת גלי הקול…״.
ומשהו על הרוח ועל הרגש: בני ביקש שנבקר אצל החזן שטרן. התקשרתי אליו, זה היה בשלושת השבועות שבין י״ז בתמוז ל-ט באב. הוא אמר: ״בימים כאלה לבקר? זו לא אווירה לביקורים, למי יש מצב רוח? תבואו אחרי תשעה באב״. - ׳הסבא הטוב בעולם׳
״כאחת האימהות״ – זו ההגדרה הקיצונית שבה הגדיר הרב צבי פסח פרנק את גיסתו, הרבנית ציפורה חנה לוין, אשת ר׳ אריה לוין. פעם שאלתי את בתם, הרבנית עטיל פלצ׳ינסקי, אם נכון מה שאומרים אנשי ירושלים שאימה הייתה גדולה בחסד אף יותר מאביה. היא בחוכמתה התחמקה, והשיבה באלגנטיות ובכיבוד הורים – ״שניהם היו גדולים מאוד בחסד״.
סיפר לי נין שלה, הרב אברהם קוגל: ״מידי ראש חודש היו ר׳ אריה לוין ורעייתו נוסעים לקבר רחל, ולוקחים עימם את נכדתם, אמי שרה עשקא ע״ה. הנסיעה הייתה באוטובוס שרוב נוסעיו ערבים. ר׳ אריה היה יורד בבית לחם ליד בית הכלא הבריטי לנשים, והולך לעודד את רוחן של אסירות המחתרות היהודיות. רעייתו ובתם היו יורדות בקבר רחל, ומאוחר יותר היה ר׳ אריה מצטרף אליהן לתפילה. קבר רחל היה חשוב מאוד בעיניו. פעם הוא אמר לי, בעת מחלתו: ׳אם אקום מחוליי, אלך קודם כול לבקר בקבר רחל׳. מנהג היה לאשת ר׳ אריה, שאם מישהו קם עבורה, באוטובוס או בכל מקום, הייתה נותנת לו מטבע כלשהו, כדי שלא תיהנה מהבריות בלא תמורה״.
ועוד סיפר: ״בילדותי הייתה לנו שכנה שלא הייתה בשפיות מלאה. אימי ריחמה על ילדיה, שלא זכו לטיפול ראוי, ודאגה לסייע להם ככל יכולתה. הם מאוד אהבו להיות אצלנו, עד שאחד מהם אמר לי לאחרונה – ׳הרי גדלנו באותו הבית, אנחנו אחים…׳. אלא שאימם לא ראתה חסד זה בעין יפה, והיא נמלאה קנאה וכעס. היא הייתה מציקה לאימי בתדירות רבה. בימים ההם היה קשה לכבס. פעם עשתה אימי כביסה ותלתה הכול על החבל. אותה שכנה שפכה דלי מלא מי שופכין על הכביסה הנקייה. אימי כבשה את כעסה ושתקה. כעבור חצי שעה באה השכנה לבקש… סוכר. אימי נתנה לה ברוחב לב״.
מהיכן לקחה לה אמו, הרבנית שרה, מידה זו? פעם באתי לביתם לדבר בלימוד עם בעלה הגאון רבי אליעזר קוגל זצ״ל. היה זה במוצאי שבת חורפית, והם בדיוק נטלו ידיים לסעודת ׳מלווה מלכה׳. התנצלתי בפניה על ההפרעה בהגעתי ללא תיאום מוקדם. והיא אמרה: ״תדע, לי היה סבא שאין לאף אחד – ר׳ אריה לוין. זכיתי להיות נכדה של הסבא הכי טוב בעולם…״. הבנתי. בבית כזה יש אמות-מידה ייחודיות. ■
