מערת המכפלה

בתחילה מבקש אברהם, סתם, מקום לקבור את שרה. “תנו לי אחוזת קבר עמכם ואקברה מתי מלפני”. בני חת נענים ב”רוחב לב”: “במבחר קברינו קבור את מתך איש ממנו את קברו לא יכלה ממך”.  קח במקום שתרצה. ואז באה “התקפה” פתאומית: “פגעו לי בעפרון בן צחר ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו”. דווקא זה, מה פתאום? וכאן מתחיל משא ומתן ארוך: “לא אדוני שמעני… אך אם אתה לו שמעני נתתי כסף השדה קח ממני… שמעני ארץ ארבע מאות שקל…”, ובסופו מדגישה התורה פעמיים: “ויקם שדה עפרון”, “ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחוזת קבר”. ובחז”ל: “תקומה היתה לו שיצא מיד הדיוט ליד מלך” (רש”י כאן). עניין גדול עושה התורה מקניין מערת המכפלה. מה החשיבות הגדולה של קניינה על-ידי אברהם? אדם וחוה קבורים במערה (עירובין נ”ג). אברהם יודע זאת, וגם בני חת יודעים זאת. להיקבר במערת המכפלה משמעות הדבר היא ששרה ואברהם הם הממשיכים של אדם וחוה. כמובן, אברהם אינו מדבר על עצמו, הוא ענו, אבל הוא מסביר מי היא שרה: “ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה”. בהספד מסבירים את עניינו של המת, והוא מסביר לבני חת את מהות עניינה של שרה בעולם. שרה היא המשך של חוה, היא הממשיכה את החיוניות של אם כל חי בעולם. היא אינה רק “שרי” – שלי פרטי, אלא היא “שרה” – נסיכת העולם כולו (בראשית י”ז ט”ו ברש”י). היא הממשיכה והמתקנת את עניין חוה, שהכשילה את אדם ששמע בקולה, והביאה מוות לעולם. לגבי שרה נאמר: “כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה” (בראשית כ”א י”ב). כאשר שרה אומרת לאברהם “גרש האמה הזאת ואת בנה”, אברהם מפקפק מאוד: “וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו”. הוא אינו בטוח, כבר קרה משהו לא טוב לאנושות בגלל איש ששמע בקול אשתו.
לכן באה ההודעה האלוהית שהפעם דווקא כן צריך לשמוע בקול האישה. וכן, לעומת חוה, שעניין הלידה הפך אצלה למסובך וקשה: “בעצב תלדי בנים” (בראשית ג’ ט”ז), הנה אצל שרה באה הלידה כתופעה משמחת של התחדשות נעורים ניסית: “אחרי בלותי היתה לי עדנה” (בראשית י”ח י”ב. כ”א ו-ז). אברהם ממשיך את עניינו של אדם בעולם. עשרה דורות מאדם עד נח והמבול, עשרה דורות מנח עד אברהם – בא אברהם ונטל שכר כולם (אבות ה’ ב’).
אברהם הוא התכלית, המסקנה של הכול. עד אליו הכול בלי ערך, בא אברהם ונותן את הערך לקיום העולם: “אלה תולדות השמים והארץ בהבראם – אל תקרי בהבראם אלא באברהם” (בראשית רבה י”ט ו’). אברהם וישראל פועלים כדי להוציא את העולם מן הבוץ, לחלצו מהמשבר שאליו נקלע לאחר חטא אדם הראשון, להחזיר את העולם למצבו של אדם הראשון לפני החטא, להחזיר את העולם לגן-עדן בכך שיהפכו את העולם הזה לגן-עדן (עיין אגרות הראיה א, עמ’ קס”ג). רק בעם-ישראל נשאר שריד מזוהר פניו של האדם הראשון, ותפקידם להחזיר את אורו לעולם (עיין דרך ד’ לרמח”ל).
בני חת שאליהם פונה אברהם, אינם סתם אנשים. הם אנשים חשובים. ראשית, הם חיים בארץ-ישראל, פירוש הדבר הוא שיש להם שייכות מצד מסוים לעניין הארץ. ידוע גם כן ממקורות היסטוריים וממצאים ארכיאולוגיים, שתרבות בני חת היתה מפותחת מאוד. מול אברהם ותרבותו הם מציגים תרבות משלהם. הם כנראה מבינים מדוע אברהם רוצה דווקא את מערת המכפלה לאחוזת-קבר. זה כבר לא פשוט. כאן נעלם רוחב הלב, יש משא ומתן. זהו משא ומתן שמשמעותו הנסתרת היא ויכוח מיהו העיקר בעולם, מיהו הממשיך את עניינו של האדם בארץ.