סיפר לי הרב ישעיהו הדרי זצ״ל על ניצני רעיון ישיבות ההסדר בלבו: בצעירותי הייתי הולך הרבה לבית המדרש של הרבי מהוסיאטין, ברח׳ ביאליק בתל אביב. זו היתה חסידות של אצילות, של מלכות. אני זוכר את הבית ההוא, את התפילות, את הניגונים, את האדמו״רים. אני זוכר את הרבי הזקן, ר׳ ישראל פרידמן, מטייל בעיר עם מקלו-שרביטו בידו. למדתי בישיבת הישוב החדש בתל אביב, היא היתה ברחוב טרומפלדור. ממסגד חסן בק היו הערבים יורים על רחוב הירקון. לא רחוק מהישיבה היתה עמדה של ההגנה. יום אחד נכנס לבית המדרש בחור עם כובע גרב, מלוחמי העמדה ההיא של ההגנה, פתח גמרא והתיישב ללמוד. הוא היה בוגר ישיבת כפר הרואה, לוחם שניצל את ההפסקה שהיתה לו לטובת לימוד תורה. אז עוד לא היו ישיבות הסדר, השילוב הזה היה חדש לי, ומאד התרגשתי ממנו. כתבתי על כך מאמר ושלחתי לעיתון ״הצופה״ בעילום שם. העורך, ש. דניאל, לא פרסם את המאמר, כנראה שלא ראה בו חשיבות. אחרי תקופה מסוימת הוא הכניס קטע חלקי מאד מהמאמר בתוך ה״מכתבים למערכת״.
והנה בפרשת תרומה, שנת תש״ח, דיבר האדמו״ר מהוסיאטין על כך שראה במכתב למערכת הצופה, שיש יהודים שמוסרים את הנפש להילחם ולהגן, וגם משלבים לימוד תורה בזמנם הפנוי. כך נכנס המאמר הזה ורעיון ה״הסדר״ גם לספר הדרשות של האדמו״ר מהוסיאטין על פרשיות השבוע.
אגב, האדמו״ר ר׳ ישראל מהוסיאטין נחשב לזקן האדמו״רים, ובביתו התקיימו אסיפות האדמו״רים. היה חבר אגודת ישראל ומתומכי תנועת ״המזרחי״, וקרא לפני השואה לכל מי שיכול, שיברח מאירופה ״אפילו בנעלי בית בלבד״.
׳ראשינו בעמקי תורתה…׳
הלך לעולמו הרב ישראל דז׳ימיטרובסקי, שהיה במשך שנים רבות ר״מ בישיבת הכותל, והדמות הגדולה של הלמדנות-הישיבתית שם. זכיתי לשבת הרבה שנים בבית מדרש זה, ונזכרתי השבוע במקרה מעניין על ״הרגשותיו״, שאינני יודע לבארו: תקופה ארוכה למדתי לבד מסכת נדרים. לא למדתי אצל ר׳ ישראל, ואין סיכוי שהוא או מישהו אחר ידע על כך. ביום שבו סיימתי את המסכת הוא ניגש אלי ואמר לי: ׳יש בחור שקיבל על עצמו בנדר ללמוד דברים שאין סיכוי שיוכל לעמוד בהם, ענין חמור שצריך לעשות לו התרת נדרים. תוכל להצטרף אלי לבית דין להתיר את נדרו?׳ ואולי אך מקרה הוא – אבל בדיוק בו ביום?
הוא היה תלמיד של ר׳ שמואל רוזובסקי, תלמידו של ר׳ שמעון שקאפ, שפעם אמר לי: מחקרים טוענים שכשאדם ממוצע חושב, הוא מנצל אחוז מאד נמוך מכוח הריכוז שלו, כ6% בלבד. הריכוז של ר׳ שמעון שקאפ היה באחוזים אחרים לגמרי. הוא היה מסתובב עם מגבת רטובה על הראש, מכאב ראש שנגרם מאימוץ המחשבה. זהו עמל תורה.
מעבר למסורת תכני הלימוד שקיבל מרבותיו, ניסה ר׳ ישראל להעביר במסורת גם את דרכי קנין התורה, ובראשן – עמל תורה.