הנה זה מגיע, אחרי ציפייה דרוכה של ספירת 49 הימים שבין פסח לשבועות, מגיע מתן תורה אך האמת היא שהעולם כולו חיכה למעלה מאלפיים שנה, מאז בריאת העולם עד ליציאת בני ישראל ממצרים, בכדי שהתורה תנתן לישראל. כי העולם לא יכול להתקיים ללא תורה, העולם לא יכול להתקיים ללא ישראל כי ישראל הם הכתובת היחידה למתן התורה.
פעם שאלתי כלה מתי החתונה שלכם? והיא מיד ענתה בהתרגשות עוד שמונה ימים, שבע שעות ועשרים ושתים דקות… למדתי ממנה את העריגה והכיסופים שלנו ושל כל עם ישראל ושל כל העולם כולו לרגע הנכסף, רגע 'החופה' בהר סיני שבו אלוקים יתן תורה לכלתו, לעם ישראל
בעומדם לפני הר סיני, בני ישראל אומרים את מילות הפלא: 'נעשה ונשמע', אכן מילות פלא כי מדרך העולם קודם לשמוע ואחר כך לעשות. חכמים עמדו על נקודה זו ובגמרא [שבת פח] נכתב: 'אמר רבי אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה…'
מסביר הרב קוק [מאמרי הראיה ח"א] שבאופן הגיוני אמנם צריך לשמוע לפני שעושים אך ישנם דברים שהם במהות הנשמה שלנו, הם כל כך שייכים ומחוברים אלינו ולכן אנו לא צריכים את השמיעה לפני העשייה כי הנשמה שלנו כל כך מחוברת לדבר עד שאנו מדלגים על השמיעה וכבר ניגשים לעשייה: 'הקדמת נעשה לנשמע זהו כחן של ישראל מאז ומעולם. מפני שאנו חשים בקרבנו שבמעמקי הטבע של כל מהותנו, כל קדושת היהדות צפונה… כל דבר החקוק בטבע אינו צריך לשמיעה וללמוד'.
וממשיל הרב קוק משל לדבורה אשר בונה את כוורתה: 'הדבורה בונה את תאי כוורתה בדיוק המספרי היותר שלם, בלי שמיעה של שעורים בהנדסה, מפני שכך חקוק בטבעה'.
וכך גם אצל מלאכי השרת, וישראל שעמדו לקבל תורה היו במדרגה הטהורה והגבוהה הזו של הרגשת חקיקת התורה בטבעם: 'בעת אשר ראש הפסגה של אמיתת הויתנו נתגלה על כללנו, בעת אשר אדון כל נגלה עלינו בערפלי טוהר ללמד לעמנו תורה ומצוות, באנו לידי המעלה העליונה הזאת, ונהיינו ישראלים טבעיים טהורים… ובשביל כך הקדמנו נעשה לנשמע…'.
למדנו שככל שאנו יותר מחוברים ומקבלים עלינו את התורה כך אנו יותר נאמנים לטהרתנו לעצמיותנו ולאומתנו. מועדים לשמחה! ■
