לעיתים אנחנו מחפשים את נחשפים למעשים הגדולים והלכאורה משמעותיים שאנשים עושים בד״כ גם עם הרבה פרסום ויחסי ציבור.
והרבה פעמים אנחנו מפספסים את המעשים הקטנים והפשוטים שהם לא פחות משמעותיים ומשפיעים.
01
לדוגמא קצת לאחר שהתחילה המלחמה הגיעה לארץ מארה״ב אישה בשם מירה ברנשטיין יותר נכון פרופ׳ מירה ברנשטיין שהיא פרופ׳ למתמטיקה.
היא הגיעה להתנדב עם נוער ולעזור להם בלימודים. היא הצליח להתחבר לנוער שהמשפחות שלהם פונו מצפון הארץ.
וכך היא כבר כמה חודשים מכינה עשרות בני נוער לבגרות במתמטיקה, באנגלית ואפילו בלשון.
ואחד הדברים המרגשים שיש כמה בני נוער שנשרו מלימודים עוד לפני המלחמה ובלי קשר אליה ובזכות מירה הם יצליחו להוציא תעודת בגרות…
וכך ישנם עוד אלפי אנשים טובים בעם שלנו שפשוט עושים טוב בלי ששומעים עליהם.
02
או לדוגמא כאב גב שסבלתי ממנו בתקופה האחרונה והתקשרתי בהמלצת חבר למקום מסויים עם המלצה לשם של מטפל שמטפל באמצעות דיקור סיני.
המזכירה אמרה לי ׳קח בחשבון שיש עומס גדול ויהיה תור רק עוד כשבועיים׳
ואז היא שאלה אותי : ׳דרך אגב אתה אולי במילואים כרגע׳
עניתי לה ׳כן, אני במילואים׳
והיא אמרה ׳אני אסדר לך טיפול כבר להיום כמו כן הטיפול במתנה, אתה לא צריך לשלם עליו׳…
אמרתי ׳תודה רבה׳ ודמעות התגנבו לעיניי , איזה עם מופלא יש לנו…
03
לדוגמא תושבי קיבוץ כפר עזה לביקור אצל אברי רן בגבעות איתמר. אברי, קיבוצניק שחזר בתשובה (אבל תמיד נשאר קיבוצניק) הוא אבי המאחזים ביהודה ושומרון והיה הראשון לצאת מגדרות היישובים ביו״ש.
אנשי כפר עזה באו לביקור בחוות גבעות עולם לאחר שבנו של אברי – אור יוסף רן (אורוש) שהיה מפקד יחידת הניוד של דובדבן נפל בקרב על קיבוצם.
אור יוסף, הילד מגבעות איתמר שהפך ללוחם עז, שמע על הטבח בכפר עזה, קיבץ מיד את הצוות שלו וביניהם אחיינו, לחם בקרבות רבים בקיבוץ, חטף כדור והמשיך להילחם, עד שנפל לאחר שעות לחימה ולאחר הצלה של רבים.
וכך הם כתבו במכתב שהם השאירו לו בחווה :
משפחת רן היקרה
זו תקופה בה אנו אילמים מול המציאות.
ואין אף מילה שיכולה לתאר את מה שעובר עלינו בימים אלו.
מתוך צערנו הפרטי והכללי.
קיבוץ שלם עומד ובהצדעה
מבקש לשלוח לכם ניחומים על נפילתו של יקירכם אור יוסף.
לעד נהיה אסירי תודה לבני החייל האמיצים
שדהרו ללא חת להציל את תושבי כפר עזה,
מבלי לחשוב על המחיר.
אנחנו כואבים את כאבכם ודימעותיכם – דימועותינו.
אנשי כבר עזה ואדמתה
לעולם ישאו בגאווה ובכבוד את שמו של אהוביכם בתול מורשתנו.
אנו תפילה שימצאו בכם כוחות
לשאת את הימים שעוד נכונו לנו
שלא תדעו רק צער
ובין השברים יכנס אור
אברי רן כתב על הביקור: ״ראה את הגדלות של הקיבוצניקים. הגיעו לחווה ושהו יום שלם והשאירו את התעודה הזאת. אנשים שעברו אסון נורא ומוצאים כוחות נפש להיות שותפים בצער אחרים… קיבוצניקים…״
04
או מילואימניק מרמלה שחזר מעזה וגילה שכל עלי העבודה שלו נגנבו (הוא עובד כגנן) ומישהו שמע על זה וקנה לו את כל הציוד מחדש ואמר לו ׳תבדוק אם עדיין חסר משהו רק תגיד ואני אקנה לך׳
מחלקת הניוד של סיירת גולני, שמכניסה ומוציאה אנשים וציוד עבור היחידה, התמקמה במושב מסלול שבקצה העוטף.
מצאו את עצמם בסככה במשק של זוג יחסית צעיר, עם שני ילדים קטנים.
הם 30 חיילים.
בימים הראשונים ראה אותם בעל המשק מצחצחים שיניים מבקבוקים. אמר ״לא אצלי״ והתקין להם שוקת כיורים.
כל ערב או שניים הרים להם ארוחת ערב של מלכים, בשר על האש, כדבעי.
כשהקפיצו אותם בסלטים שלפני הבשר, וזה קרה לא פעם, חזרו בלילה מאוחר ומצאו אותו מנפנף על הגחלים, מוכן להמשיך להאכיל אותם.
כשראה תור לשירותים או למקלחת, שלח אותם אליו הביתה.
ככה שלושה חודשים.
השבוע הם מתקפלים משם. רחרחו קצת מה חסר לו, הבינו שהוא חם על איזה סוג של רתכת, שעולה 5000 שקל.
אספו בעצמם את הסכום כדי לקנות לו מתנה מהמשכורות הצבאיות שלהם.
יצרו קשר עם איזה ספק מהקריות.
כששמע הספק את הסיפור אמר להם, ״תביאו רק 3500, גם אני רוצה להשתתף״.
אביו של אחד החיילים הביא לבעל המשק המארח את הרתכת ואמר תודה.
״אתה אומר תודה??״, ענה לו, ״אני צריך להגיד תודה, זכיתי לארח 30 לוחמים! אתה יודע מה זה?״
וכך מפוזרים סביבנו בעמנו הנפלא הרבה הרבה אנשים שבשקט פשוט עושים טוב… ■
Ori88533@gmail.com
