“אז מה את בעצם מחפשת?”, הם שואלים,
ובכנות את עיניהם הטובות בי תולים.
אני על השאלה חוזרת – “מה אני מחפשת?”,
זזה קצת באי נוחות ומרגישה כזו שבורחת במשחק תופסת.
מבקשת כוונון, כיוון, הבהרה,
לתאר אדם זה עולם ומלואו וצריך פה עזרה.
הם נרתמים לעניין ולפרט מתחילים,
להבהיר את ים המחשבות לכדי נהר של מילים.
“מבחינה דתית?”
“דוס אבל פתוח,
שנמצא פה בעולם החול ומשלב אותו עם עולם הרוח”.
“ומבחינת מראה?”
“אחד שאת עצמו מטפח ושם דגש על הלבוש, מסודר,
אבל לא יותר מדי כמובן, שלא ייהפך טפל לעיקר”.
“ומה לגבי אופי?”
“חשוב שיהיה קשוב, מכיל, איש שיחה,
ושיהיה לו גם חוש הומור, שידע לצחוק בזמן הנכון בבדיחה.
שיהיה אדם שמח ומאיר פנים, מלא בטוב ובאור,
שיודע לשים גבולות ובאופן נכון לבחור.
שנהנה מהחיים ושם דגש על הקדושה,
שיש בו חוזק יחד עם נפש רגישה”.
“אנחנו מבינים. ומה עם תחביבים?”
“אם הוא מנגן זה בונוס רציני,
לטייל זה דבר חשוב גם, למרות שלפעמים נשמע משני.
לשמוע מוסיקה טובה זה חייב להיות מאסט,
ואם הוא מבשל אז זה מעולה פילה דג בקראסט.
ספורט לנפש ולגוף זה משחרר ומרפא, בריא וממריץ בכוח,
אבל גם לנוח, לקרוא ולבהות זה מפתח את המוח”.
“לגבי מה שעשה בעבר?”
“חשוב שעשה צבא,
אבל גם ישיבה”.
“ולגבי מה שעושה היום?”
“לימודים זה דבר שמרחיב אופקים,
וגם אחר כך יכול לעזור בשכר ומול המעסיקים.
נסיון זה רכש, אז שילוב של עבודה בנוסף וודאי,
אבל שעדיין יהיו חיים וזמן איכות ופנאי.
וחשובים גם הקדשת עיתים לתורה וחיבוב המצוות,
כי הם את מסלול חיינו מעצבות”.
“אוקי, עוד משהו שחשוב לך להוסיף?”
חושבת לרגע ואומרת במבט חולם:
“שלא יהיה מושלם אבל שכן יהיה שלם”.
הם מהנהנים ברצינות ומבטיחים עליי לחשוב, כי העניין חשוב,
ואני נותרת עם עצמי, לבד, שוב.
ובגדול, אמא אמרה לי לכתוב על זה טור,
אז תגידו לי אתם – איפה הוא, הבחור?