במלחמת ששת הימים קרה לעם ישראל דבר משמעותי מאד. משהו חזק מאד. הקריאה "הר הבית בידינו" עוררה את הלבבות.
לכאורה, ירד עלינו הר הבית של אש מן השמים. בהפתעה. בהקמת המדינה, עם ישראל נכנס לאשליה שכבר הגיע אל המנוחה ואל הנחלה והפסיק לצפות לשלב הבא. ולפתע היינו שם.
אולם תהליכים כאלה מתחילים מלמטה. הלא בדיוק באותה שנה, עוד לפני המלחמה שנחתה עלינו בהפתעה, כבר קרא הרב צבי יהודה זצ"ל את קריאתו המפורסמת "איפה שכם שלנו איפה חברון שלנו". ובדיוק באותה שנה כתבה נעמי שמר על החומה שבלבה של ירושלים ושאלה איכה יבשו בורות המים ואין פוקד את הר הבית.
בראיה היסטורית, אין ספק שפתיחת הפתח הזאת הביאה את הנס. ה' נענה כשאנו שואלים.
כבר למדונו חכמים: פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם פתח של אולם.
***
כשעלתה הקריאה הר הבית בידינו, עם ישראל דמע מהתרגשות. התחושה היתה שהגאולה הגיע. נפתח פתח האולם.
ואולם למרות ההתעוררות ההיסטורית, ולמרות ההתרגשות ההיסטורית, עם ישראל התעורר, פקח עינים וחזר לישון.
עם ישראל הבין שארע ארוע היסטורי. הלא מה יכול היה להוביל את עם ישראל לשוב לארצו אם לא השאיפה להר הבית ולמקום המקדש, שנאמרה שלש פעמים ביום בתפילה, ואחרי כל ארוחה: "ובנה ירושלים עיר הקדש במהרה בימינו".
אבל היו כאלה שזה הפחיד אותם. בעיקר גנרלים בדימוס שמיהרו לומר "מה אנחנו צריכים את כל הוותיקן הזה".
אנשים שאהבו לרמות את עצמם ולשכנע את עצמם שבאנו לכאן רק מסיבות חילוניות, ולכן צריך להפטר כמה שיותר מהר מכל מה שקדוש. ולצורך כך אפילו נספר לעצמנו שנסיגה תתרום לבטחון.
***
אפשר לחזור ולהרדים את העם. אבל כשהשמש עולה מול הפרצוף במלוא אורה וזיוה, העם מתעורר מחדש.
אז היום הפיקוד הבכיר בצה"ל מנסה ללא הצלחה להלחם בתופעת החיילים שעונדים על מדיהם פאץ' עם סמל המקדש.
(כשבו זמנית באתר הרשמי של צה"ל יש סמלים ותכנים פרוגרסיביים שנויים מאד מאד במחלוקת).
אבל זה לא מועיל להם. חיילים ממשיכים לענות פאץ' של המקדש. גם חיילים שאינם יראי שמים עונדים פאץ' שעליו מצוייר הפתח של האולם.
כי בסוף, הכל מבינים שעל זה המלחמה.
***
אולם אפילו כשנפתח הפתח, יש אנשים שמתעקשים להמשיך לישון.
אפילו היום, אנשים עוד שואלים: "מה יועיל לנו המקדש? זה מה שיפחית את אלימות הנוער ברחובות? את ההטרדות? את הפשיעה? זה מה שיביא תרופה לסרטן?".
לאנשים אלה נשיב: ולמה אתם מניחים תפלין וקובעים מזוזה ונמנעים מבשר לא כשר? זה ימנע את הפשיעה?
המקדש הוא אחת ממצוות התורה, כמו כל מצוה אחרת. וצריך לקיים אותה כמו כל מצוה אחרת. המקדש הוא מטרה בפני עצמו, והשאיפה אליו היא הדבר שהביא את ישראל בחזרה לארצו. כמובן שבמקביל צריך גם להלחם על כך שעם ישראל ישמור את יתר המצוות ולא תהיה פשיעה. זה לא קשור למקדש לא לכאן ולא לכאן.
העם כבר מתחיל להבין את זה.
***
ה' פתח לנו פתח של אולם. נשאר לנו רק לבנות אותו. ■
