התורה מצווה אותנו 'ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה, את הברכה אשר תשמעון לעשות..' התורה מאפשרת לבחור בין ברכה וטוב לקללה ורע. מדוע פתחה התורה בציווי 'ראה' וחתמה בפועל 'תשמעון'?
לאדם יש בחירה חפשית. ניתן לנו כח הבחירה להתאמץ להשתנות ולשנות, להחליט על מעשינו ולשאת בתוצאותיהם. הרע או הטוב שאנו בוחרים גורמים לתוצאה שאנו מביאים על עצמנו. לא שכר ועונש, אלא תוצאות מעשינו הטובים הם הטובה עצמה ותוצאות מעשינו הרעים, חלילה, הם הרעה עצמה.
משל למה הדבר דומה לאדם שמכניס ידיו לתוך האש ועובר בכך על איסור מוחלט. הוא לא מקבל 'עונש' על כך שעבר על האיסור אלא ידיו השרופות הם הרעה שגרם לעצמו.
כך גם השמיעה והראייה, הן לא רק פעולות חיצוניות של אברים בגוף האדם כעיניים ואוזניים. לראייה ולשמיעה קדמו ערכים, נטיות ודעתו של האדם. האדם שומע ורואה מה שהוא באמת רוצה.
הרב בן ציון פריימן זצ"ל היה איש שכולו תורה, פעם אחת הוא בא לבקר את אחיו ר' יעקב פריימן ז"ל בנווה דקלים שבגוש קטיף ת"ו, ר' יעקב הביא את הרב בן ציון לראות את בית המדרש המיוחד בצורת מגן דוד של ישיבת נווה דקלים וכן את ארון הקודש דמוי זכוכית עם להבת אש… ר' בן ציון נכנס ונגש לחברותא הראשונה שפגש בבית המדרש ושוחח עמהם בתורה, לאחר שסיים פנה לצאת, ר' יעקב הציע לו לגשת לראות את צורת ארון הקודש, אמר הרב בן ציון כבר ראיתי… הוא ראה מה שרצה…
שני אנשים שמעו חדשות וכל אחד הבין מה שהוא רוצה וכך גם בראייה עצמה אדם רואה מה שקרוב ללבו, מה שהוא נמשך אליו, טוב או רע.
התורה דורשת מאתנו לרומם את מבטנו ואת שמיעתנו למדרגה גבוהה של 'ראה אנוכי נותן לפניכם… אשר תשמעון לעשות' להשוות את הראייה העמוקה במבט הפנימי לשמיעה עמוקה עם הקול הפנימי. לא לזייף, לא להטות. התורה בחרה להשוות את כוחה של הראייה וכוחה של השמיעה לדבר אחד כי באמת שניהם מאותו שורש אמת של הבוחר מה לראות ומה לשמוע. ■
