פרשת מקץ ממשיכה את סיפור יוסף. יוסף נמצא בשפל המדרגה – אסיר בבית הסוהר, והעתיד לא נראה ורוד, עד לפתרון החלום של שר המשקים. פתרון החלום מדבר על שבע שנות שבע, שבעקבותיהן יגיעו שבע שנות רעב.
אנחנו נמצאים היום במדינת ישראל בשנות שָׂבע. מעולם המצב הכלכלי של המדינה לא היה טוב יותר. וזה נס גמור. הכנסות המדינה ממיסים בשנת שחלפה הגיעו כמעט ל-500 מיליארד שקלים – עלייה של יותר מ-20 אחוז מאשר בשנתיים הקודמות, הרבה יותר ממה שתוכנן. גם שנה אזרחית זו מסתיימת עם גידול של כ-60 מיליארד שקל בגביית המיסים לעומת התחזית ששימשה את הממשלה בבניית תקציב. הגידול בהכנסות המדינה נובע בעיקר מצמיחה מהירה בענף ההייטק על רקע ההתאוששות ממשבר הקורונה. בניגוד לחלום יוסף ולפתרונו אפשר לצפות ששנות השבע ימשיכו, ושיהיה למדינה מספיק כסף גם לבניין ולהשקעות וגם לרווחת התושבים.
ומן הצד השני – בארצות אירופה אין ׳שנות רעב׳ – אבל זה מתקרב. החורף החם והיבש במיוחד ששרר באיטליה בשנה שעברה, הביא את הרשויות במספר ערים ומחוזות במדינה להודיע על קנסות גבוהים שיוטלו על מי שיבזבז מים ללא סיבה מוצדקת. הוטל איסור על שטיפת מכוניות, מילוי בריכות שחייה והשקיית גינות, ובמקביל נסגרו ויובשו מזרקות ובריכות, והוגבלה צריכת המים בשעות מסוימות. החורף הקודם היה אחד החורפים השחונים ביותר בעשרות השנים האחרונות, כאשר כמות המשקעים הממוצעת הייתה נמוכה בשיעור של 80% מהממוצע-העונתי. נהר הפו, הארוך ביותר באיטליה, נמצא כעת ברמתו הנמוכה ביותר ב-50 השנים האחרונות. למשבר המים עקב המיעוט הקיצוני של המשקעים נוסף גם קיץ חם במיוחד, ובו נשברו שיאי הטמפרטורות באזורים שונים באיטליה וכמות השלגים בהרים הייתה נמוכה באופן משמעותי מהרגיל. וכך בארות מים התייבשו, ובכפרים באיטליה סיפקו מים על ידי מכליות. אירופה מתפללת עכשיו שחורף זה יהיה שונה מהחורפים הקודמים, אחרת תהיה שם קטסטרופה. אין מה לקנא היום באזרח האירופאי הקטן…
רפואה ורעב
בקיץ תשע"ד עשרות אסירים ערבים שובתי רעב שמצבם החמיר אושפזו בבתי חולים שונים בארץ בו זמנית. המדינה ביקשה למנוע את מותם על ידי הזנתם בכפייה תוך השגחה רפואית, אך הרופאים סירבו לשתף פעולה. גובשו הסכמות בין חברי ההסתדרות הרפואית, לאחר שיח רב-מקצועי בקרב כל הגורמים האמונים על הטיפול הרפואי בשובתי הרעב, ועיקרו הוא שהרופאים מכבדים את רצונם החופשי של שובתי הרעב כבני אדם, ובהתאם לכך הזנה בכפייה אסורה. לפי עמדת ההסתדרות הרפואית הישראלית האכלה בכפייה משמעה עינויים, ולכן אסור לרופא להזין שובת רעב בניגוד לרצונו. נוסף על כך הזנה בכפייה אומנם מצילה חיים אך אינה נעדרת סיכונים, והרופא נדרש להתמודד עם המתח שבין עיקרון קדושת החיים לבין החובה לכבד את האוטונומיה של המטופל על גופו. וכך, תפקיד הרופא הוא לסייע ככל יכולתו לשובת הרעב להישאר בחיים – בין אם ימשיך בשביתת הרעב ובין אם יחדל ממנה, הכול בהתאם לרצונו החופשי של המטופל. זאת רק אחת מדילמות רבות בעולם הרפואי, והדעה השלטת היום היא זו – האוטונומיה של החולה גוברת על חובתנו למנוע את מותו. ואילו התורה תעדיף את ערך קדושת החיים.
