״בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ״ אני לא יודע אם אתם קוראים את הטור הזה לפני שקראתם בבית הכנסת את פסוק הפתיחה או אחרי. אבל כמה מרגש זה בטח להתחיל עוד שנה שכזו.
עשרים שנה בעולם הפרסום השטחי שבו אנשים חוגגים אם פרסומת לקטשופ הצליחה לתקתק מזומנים בקופות. יותר מעשור בעולם הרשתות החברתיות הקיצוניות שבהן אתה חוגג פוסט מוצלח או תגובה שנונה שכתבת. ובעיקר, 48 שנה בעולם החילוני שבו שמחה גדולה היא סביב העלאה במשכורת, גולים של הקבוצה שלך ועוד מסיבה שברחת אליה מהיום יום - כל זה הכין אותי לאירוע ״הקפות שניות״ שבקלות היה יכול להסתיים בסימון וי ותו לא. וי נחמד כזה על חגיגת שמחה עם קצת עארק ומוסיקה מקפיצה ותחושת השתייכות רגעית מזויפת לדת וליהדות שלי. אה והכי חשוב - תמונה עם ספר תורה לרשתות.
כדי להבין כמה בקלות זה היה יכול להיות ״עוד אירוע״, נתאר את הרקע והתפאורה שעזרו לזה: הוזמנתי להקפות שניות בכיכר שמול חוף הים בהרצליה פיתוח, מחוץ לבית הכנסת שהוא חלק משורת חנויות ומסעדות. במרכז הכיכר עמדה במת בידור לכל דבר עם תאורה מפלצתית ומסכי לד מושקעים והשתלבה במרכז המסחרי בין שלטי שווארמה, פיצה ומספרות צמרת. במרכז הרחבה חיכו כעשרים ספרי תורה בארונות מהודרים, כשמסביבם קהל של מאות בני אדם מחכים שהאירוע יתחיל. לומר את האמת? בהתחלה זה היה נראה קצת חסר טעם. הפער הזה בין הפירוטכניקה הרועשת והמוזיקה העוד יותר רועשת, לבין ספרי הקודש שלא שינו את צורתם ואת הכתוב בהם אלפי שנים - העלה בי תחושה לא נעימה: האם הוזלנו את אירועי ההקפות שאני זוכר מהילדות? האם על שמחת סיום הקריאה בתורה מנצח DJ ומיצגי וידאו מקושקשים?
מכיוון ששנים לא השתתפתי בהקפות שניות, נחרט לי זיכרון מעיר הולדתי רחובות: בחג ההוא מחוץ לבית הכנסת ״של הרבנות״, הדבר היחיד שהעז להיות נוצץ היה הנצנצים המודבקים שעל דגלי התורה שחילקו לנו. אה כן, והמתכת של ארונות ספרי התורה שהוצאו מבית הכנסת.
אבל דווקא בחג הזה, בהרצליה, אמרתי לעצמי משהו שלא אמרתי כל הילדות: זה הזמן להתמקד טיפה בתוכן המשמעותי של החג ולא בעטיפה שלו מסביב. אולי פעם אחת אל תיתן לרעשים מסביב להאפיל על מה שבאמת חשוב.
מאותו רגע התרכזתי במילות השירים שבקעו ממערכת הסאונד, בכל שורה ושורה, בכל מילה מושרת. אפילו השיר הבסיסי, ״שישו ושמחו בשמחת תורה ותנו כבוד לתורה״, מעלה את המחשבה, האם אנחנו כעם נותנים כבוד לתורה שמבדלת אותנו מכל העמים? כמה עם ישראל כולו רחוק מהתורה שניתנה לו? למה כל כך הרבה חכמים במגזר החרדי שוקדים בתורה יומם ולילה ואנחנו לא מעריכים אותם על שמירת הסיפור היהודי במשך אלפי שנים? האם אנחנו החילונים מבינים לעומק שבמגזר הדתי שומרים על התורה וקוראים בה בכל שבת ושבת?
מהשירים עברתי להסתכל טוב-טוב בעיניים של אלו שחגגו עוד סיום של שנת קריאה בתורה: השמחה מהעיניים שלהם היתה אמיתית ומלאת כנות, האמונה שלהם בזכות לרקוד ולשמוח עם הספר הקדוש שמלווה אותם בחייהם היתה עמוקה. המאמץ שלהם לבצע הקפה עם ספר תורה כבד, לחלקם ממש לא היה קל, הגיע מתוך אמונה חזקה שהם שומרים על הגחלת ושהגחלת שומרת עליהם.
אנחנו נמצאים ערב בחירות שבהן דמותה היהודית של המדינה מונחת על הכף יותר מתמיד. בתור חילוני אני מודיע לכם שכל כך הרבה כוחות מנסים לטשטש את הקשר העמוק שלנו לתורה שרקדתם איתה בהקפות. כל כך הרבה ארגונים עסוקים בלהשכיח מציבורים גדולים את סיפורי התנ״ך ואת הקשר שלנו לארץ הזו.
שלא כמו פעם, התורה והסיפור היהודי שלנו צריכה להיאבק על מקומה בחיים של עם ישראל יותר מאי פעם - אז בפעם הבאה כשאתם מזמינים חילוני כמוני לחגיגת ההקפות השניות, בין כל השמחה והשירים והריקודים, תבקשו ממנו להתרכז ולהתעמק במשמעות שלה. לא תמיד זה מובן מאליו.
שבת שלום.