"ואחר כן באו בניך לדביר ביתך" – למה מוזכרים החשמונאים בשם בנים? יוון ניסתה לערער על הקשר המיוחד של עם ישראל לקב"ה שנקראים "בנים אתם לה' אלוקיכם".
מבין כל הגזרות הקשות של היוונים דווקא הגזרה "כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל" היא הגזרה שעליה נאמר: "החשיכה עיניהם של ישראל כשולי הקדרה". למה דווקא זו? ובכלל מה המשמעות של הגזרה המשונה הזו? מה אכפת לנו לרשום כל מיני מילים חסרות משמעות על קרן השור? ישנם מספר פירושים, אתמקד באחד מהם.
השור מזכיר את חטא העגל שנקרא בתהילים ק"ו "וימירו כבודם בתבנית שור אוכל עשב". אומרים היוונים: 'אתם טוענים שיש מעבר לעולם הזה? שיש מושג שנקרא קדושה וטהרה ודבקות בה', שיש יכולת להופיע את דבר ה' בעולם דרככם? אין ולא יכול להיות, יש לנו דרך מדעית מסודרת להבין את העולם וכל הטענה על התערבות אלוקית במציאות, על יכולת להיות אנשי קודש מתנפץ מול מעשה העגל. שכן לטענתכם עמדתם במעמד נשגב של התגלות האלוקים במציאות ומיד אחרי זה חטאתם בעגל, סימן שאין באמת התגלות ולא יכולת להופיע את הרוחני האלוקי במציאות אנושית".
אדם הוא רק אדם הוא רק אדם. אמנם עם שכל מדהים, עם יכולת מדעית מפעימה, עם גוף שיכול להתפתח ליכולות גבוהות מאד, אבל להיות קדושים? להתגבר על היצרים החזקים? בשביל מה? אין "מעבר" לשאוף אליו ואין לכם סיכוי! מול הטענה הזו שאולי זה באמת לא נכון שאנחנו בנים שכן "תמצית האב מצויה בבן", ואם חטאנו אחרי המפגש הנשגב וירדנו לשאול תחתיות אולי הקשר בינינו לא כל כך מוחלט!
הגמרא בקידושין לו דנה בעניין האם אנחנו נקראים בנים רק כשאנו עושים מעשה בנים או בכל מקרה. עונה רבי מאיר מתוך הוכחות מהפסוקים ש"בין כך ובין כך אתם קרויים בנים" – שמגמת הקודש קיימת בנו תמיד, גם אם נטמאו כל השמנים וגם אם אטמו את היכולת שלנו להכיר בפנימיות שלנו ושל המציאות שהקב"ה מחיה את הכל וכל המציאות משתוקקת לגילויו, יש בתוכנו פך שמן זית זך ששום דבר לא יכול לטמא אותו והוא דולק שמונה ימים, הפך הזה מבטא את ה"מעבר" לעולם הזה (שמספרו 7), בנס שמעיד על כך שאלוקים מתערב במציאות ואנחנו שייכים ויכולים להדליק את האור של המנורה, "ואחר כן באו בניך לדביר ביתך… ופינו.. וטיהרו.. והדליקו נרות בחצרות קדשך".
לפעמים אנחנו עלולים להשתכנע שכיון שילדינו לא נוהגים מנהג בנים אין להם שייכות לקודש ולמקדש, באים דברי רבי מאיר ומאירים לנו בחנוכה – חג החינוך והאור "נר איש וביתו", שבכל אחד טמון פך שמן שלפעמים צריך לחפש אותו בנרות אבל הוודאות שהוא קיים ויכול להתלהט ולהאיר מעל הטבע בשייכות מוחלטת לברית עם ריבונו של עולם, הוא היסוד לכל החינוך שלנו.
חנוכה שמח. מלא אור.