בשבוע שעבר עשו תענית דיבור בבית הכנסת של ילדותי ע"ש הרב סאסי כהן בצפת. בזיכרונות ילדותי חקוקים היטב אירועי בית הכנסת שלנו וביניהם תעניות הדיבור שעשו סבא שלי ז"ל ואבא יבדל לחיים ארוכים. זה יום שהיו מתכנסים ולומדים תורה, מתפללים וקוראים תהילים, והייתה אווירה של יום תפילה גדול עם עוצמות רוחניות. הנשים היו שולחות לבית הכנסת כיבוד מסורתי עשיר שכלל שפינז', עוגיות מתוקות, פיצוחים לחמניות ועוד מיני מאכלים. אני זוכרת שהיו גם נשים מבוגרות מהקהילה שהיו משתתפות בתענית, יושבות בעזרת הנשים בלי לדבר ביניהם, מסמנות אחת לשנייה בידיים ומקשיבות לתפילות וללימוד התורה.
אבא שלי שהתמיד מידי שנה לעשות תענית דיבור, הוא סמל בעיני לאיש שביום יום שלו לימד אותנו שסייג לחוכמה שתיקה, וכל חייו הוא מתנהל בלדבר מעט ולעשות הרבה.
גם סבי, אבא של אבא, עשה במהלך חייו תעניות דיבור רבות. הוא היה מסתובב בתקופה זאת של השנה בין בתי הכנסת בצפת, שבכל אחד מהם הייתה מתקיימת התענית בתאריך אחר, בימים שני או חמישי, והיה מצטרף אליהם. שמו נודע כאיש צדיק ובבתי הכנסת שהיו חסרים גברים למניין ביום התענית היו יודעים שאפשר לפנות אליו כדי שיצטרף אליהם. וכך היה עושה במהלך החודש 6-8 ימי תענית דיבור.
עם השנים למדתי שהמקור של תענית הדיבור הוא בקבלה, והתקופה הזאת בחודש שבט נקראת שובבי"ם, ראשי התיבות של פרשות התורה שקוראים: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים. השובבי"ם בעצם פותחים את חומש שמות בסיפור הגדול של יציאת מצרים עד למעמד מתן תורה – אירועים משמעותיים בתולדות עם ישראל. אומרים שאלו ימים שיש בהם סגולה גדולה לקבלת התפילות ולתיקון. מצאתי גם שהנביא ירמיהו מזכיר (ירמיהו ג'): "שובו בנים שובבים, ארפה משובתיכם", לשוב ולתקן את מעשינו על מנת שהשם ימחל וירפא את הפגמים שהשארנו מאחור.
השבוע אנחנו מציינים את יום האזכרה לסבי סברסה אליה זצ"ל, שהשאיר לנו מסורת ומורשת של תורה ורוח ושמירת הלשון. את האזכרה שלו נקיים בבית הכנסת שהיה מעמודי התווך שלו. אני מתפללת שאדע גם אני לברור את מילותיי ולהרבות במילים טובות, ושישמעו תפילותינו ונדע לתקן ולרפא את מעשינו.