לימודים

״אנחנו מכינים את התלמידים גם לחיים בזירות שונות״

מאיר טרבלסי שוחח עם ראש ישיבת בני עקיבא רעננה, הרב ניר שקורי, על החינוך לתורה ולערכים גדולים, על החיים בפנימיה, ועל בני הנוער היקרים שזוכים השניים לפגוש מדי יום

לעסוק בחינוך זו שליחות, על כך אין עוררין. אדם שבוחר להוסיף למשפחתו 30 ילדים נוספים (במובן מסוים) זה דבר שאינו מובן מאליו. מדובר בלקום מדי בוקר כדי לפגוש את התלמידים, לדבר איתם, ללמד אותם, לסייע להם, לאהוב אותם ולהכיל אותם. וכן, גם להציב להם גבולות ולהתוות דרך. לצד האתגר היומיומי העצום הזה, מונח סיפוק גדול שקשה למצוא לו תחליף. אפשר להתווכח על גובה השכר של ציבור עובדי ההוראה אך על חשיבות התפקיד המונח על כתפינו אין להטיל ספק.
כאחד שעוסק בתחום החינוך זכיתי לשוחח עם הרב ניר שקורי, ראש ישיבת בני עקיבא רעננה, על מעלת החינוך בדורנו, על החינוך לתורה ולערכים גדולים ועל בני הנוער היקרים שאנו זוכים לפגוש מדי יום.
הרב שקורי מתגורר בקרני שומרון ומשמש מזה כשבע שנים ראש ישיבת בנ״ע רעננה. בעברו למד בכולל בקרני שומרון, עד שהרב זאב קרוב זצ״ל קרא לו לעסוק בחינוך במוסדות השומרון, שם היה חיבור טוב ועשייה ברוכה. לאחר מכן הרב חיים דרוקמן זצ״ל התקשר אליו וביקש שיגיע להשפיע ברעננה. בשיחה עם הרב זצ״ל הודגשה חשיבות הדבר. הרצון של הרב דרוקמן היה להרחיב את פעילות הקודש בעיר רעננה ולהעלות את קרנה של התורה בתוך עיר מרכזית בלב השרון. הרב שקורי נענה בחיוב לשליחות חשובה זו.
למה לעסוק בחינוך ולא ללכת להייטק?
״באמת אפשר ללכת להייטק״, הרב ניר מפתיע. ״זה נושא מבורך מאוד, לא צריך להסתתר ממנו. אנשים פועלים ועושים דברים נפלאים בהייטק. אבל אין ספק שכל אחד מאיתנו שיכול לסייע בהצמחת הדור הבא ולהעביר את שרשרת מסירת התורה מדור ההורים לדור הבנים צריך לדעת שזו מסירות מאוד חשובה שמשפיעה על כלל מה שקורה בעם ישראל ובמדינת ישראל. הרבה אנשי חינוך ב״ה מוצאים מידי יום מסילות לליבם של התלמידים וההשפעה הינה גדולה הן בזמן שהתלמיד נמצא בפנינו והן בדרך אותה הוא בוחר בסיום לימודיו. בישיבה חיי המחנך הינם חיים אינטנסיביים, מלאי עשייה וחיבור ששואבים את כלל כוחות הנפש, אך מצד שני הברכה מצויה לצידם, שכן כשרואים שבתי המדרש הולכים וגדלים ושיש צימאון ושקיקה לתורה ולערכים מקבלים מזה כוח עצום״.

על אלו אתגרים חינוכיים הרב יכול להצביע?
״רבות דובר בנושאים הללו. אולי אוסיף שיש לתת את הדעת על כך שאחד ממאפייני ההתמודדות בימינו הינה ׳נוכחות האתגר בכל מקום ובכל זמן׳. התלמידים שלנו חשופים לעולמות שונים ומגוונים שחלקם שליליים ביותר, וזה לא נמצא בארץ זרה או במקום רחוק אלא בכל מרחבי החיים. ודווקא מתוך כך גם המענה צריך להיות מקיף את החיים כולם, להתוות דרך וחזון גדול של שייכות לעולמות גדולים, לחיבור לתורה ברמת היקף הידיעה וברמת העומק. לעודד נתינה של התנדבויות ותחומי אחריות של המתבגר לשאוף למעלה. אחד האתגרים הוא עניין הרלוונטיות במפגש בין אדם מבוגר לבין בחור צעיר שכל כוחותיו וחלומותיו עוד לפניו. קודם כל, איך מייצרים את הרלוונטיות וההשתוקקות למפגש בין שני אנשים שלפעמים חווים חוויות חיים אחרות? אבל אם עושים את זה בצורה נכונה ויש לב פתוח, אז מתרחש שם מפגש מאוד משמעותי, רלוונטי ומקרב. ולאחר שיש את ׳אוהב את הבריות׳, יש גם את ׳ומקרבן לתורה׳. כולנו נמצאים בהתקרבות לתורה, היעד הוא להתקרב, והאתגר הגדול הוא איך לקחת את תורתנו מדורי דורות, להתקרב ולקרב אליה כמה שיותר את עצמנו ואת התלמידים״.
בדורנו יש גם את בעיות האמונה, טלפונים ניידים, סרטים וכו׳. התמודדויות שלא היו לפני עשרות שנים.
״נכון, בדור שלנו יש דברים מאוד מאתגרים ולכן צריך לשים גבולות ברורים ולא לגמגם בנושאים הללו. למשל, לנסות לצמצם את המגע מול הסמארטפונים בישיבה. אצלנו אין גמגומים בנושא וזו החלטה מודעת מאוד לטובת תהליך הצמיחה של התלמידים. מצד שני, יש גם לתת כלים בתוך העולם הזה בצורה נכונה, כי בסוף אנו חיים בתוך מציאות מסוימת שאפשר להשתכר ולהרוויח ממנה.
״הכי חשוב הוא מה שהזכרנו קודם אנחנו צריכים לחיות בתודעה קיומית של ׳כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים׳. צריך שיהיו רצון, השתוקקות וקירבת אלוקים, ואז שאר הדברים הפחות טובים מקבלים את המיקוד הנכון שלהם הם קיימים, אבל ׳המים׳ מכסים עליהם – נותנים להם את המקום הנכון. התמונה הגדולה היא להתקרב לתורה, לעצמך, לארצך ולמדינתך. כשהולכים ומתקרבים מתמלאים כוחות! אפשר לראות את בוגרי הישיבות והאולפנות, וב״ה יש שמחה גדולה מכך״.
הרב אומר שעלינו לדעת לשלב בין קודש לחול לצד גבולות ברורים מאוד. אמנם יש ישיבות שאמונתן היא להתעסק רק בקודש, ישיבות קטנות למשל.
״בדורנו ב״ה קיימות מגוון רחב של ישיבות, ואין ספק שיש ציבור שמתאים לו ישיבה קטנה בה עוסקים יומם ולילה בעולם הקודש. אך ודאי שיש גם ציבור שדווקא בשביל עולם הקודש שלו חשוב שיעסוק בעוד פיתוחים של כוחות הנפש, ובשביל זה ישיבות תיכוניות קיימות. והחשיבות הגדולה בישיבות תיכוניות היא שאנו מכינים את התלמידים גם לחיים בזירות שונות ולא רק בזירת בית המדרש. אמור מעתה על כל תלמיד להעריך את כוחותיו ולבחור את הראוי לו״.
״יש צימאון לזה גם מצד הנוער״
מה יש לרב לומר על הנוער שלנו?
״רואים שיש לנוער צימאון גדול מאוד ללימוד תורה ולבירור עמוק של שאלות. כיום יש פתיחות למידע הרבה יותר מדורות קודמים, וממילא השאלות משתנות. התורה היא נצחית, המסר שלה הוא ניצחי. מה שמשתנה זה סוג השאלות- כל דור שואל את שאלותיו וכשמעמיקים מוצאים שהתורה נותנת מענה גם על השאלות הקשות של דורנו. התורה יודעת להיות רלוונטית. חשוב לומר, הרבה פעמים צריך להרגיל את הנוער שתשובה היא יותר ארוכה מעשרים שניות של סרטון. וזו עבודה גדולה לקחת את התורה הרחבה ולא לצמצם אותה. משימתנו היא להוביל את הבנים להבין שלתורה יש אורך רוח, וצריך יישוב הדעת והקשבה עמוקה. וזה חלק מהאתגר הגדול שמוצב בפנינו״.
והנוער נמצא שם?
״כאן כולנו נכנסים לתמונה – החברה כולה, הקהילה, המשפחה ובתי החינוך כולם לחזק את הנוער שלנו לגובה ולעומק. כשכולנו עסוקים בכך רואים ברכה. לכל אחד מאיתנו יש אחריות על ׳וזכני לגדל בנים… אוהבי ה׳. לכולנו יש תפקיד בכך, ויש צימאון לזה גם מצד הנוער״.
זאת אומרת שהנוער שלנו כבר עבר את השלב של להישאב לעולם החול, וצמא לשמוע תורה גדולה.
״בוודאי שצריך להמשיך ולשים לעצמנו סינונים ומעצורים למיניהם, ובוודאי שצריך להמשיך להתעסק בכמות הזמן שהחבר׳ה נמצאים במכשירים השונים, אם לשם אתה מכוון. אבל אני מרגיש שאצל הרבה חבר׳ה זה כמו לאכול את המאכל הכי טעים עם הנאה גדולה, אך יבוא יום והמאכל יהיה פג תוקף. התאווה דועכת. ואז נפתח מקום לדברים אחרים. 

יש התמתנות וחיפוש לקשר יותר נכון בין אדם לרבו, לחבריו, לאשתו. זה הולך למקומות הנכונים. גם בעולם יש יותר מודעות לכך״.
מה הרב הכי אוהב בעיסוק עם הנוער בתחום החינוך?
״אני חושב שמי שעוסק בחינוך נשאר צעיר לעולם״, שומעים את הצחוק בקולו. ״תמיד הכיתה שתקבל כמחנך יהיו בני 15. אנחנו מתבגרים אבל הם נשארים צעירים, ולחוות כל שנה את גיל ההתבגרות זו חוויה נפלאה. צריך לדעת באופן פשוט שאנו נמצאים בגיל הכי יפה, ומנסים להשפיע, לעורר ולחבר, וזו שליחות מדהימה. אנו ביחד עם הכבשן של עם ישראל, נמצאים בגילאים שם הנוער בונה את עצמו״.

״רואים ברכה גדולה מכך שהבנים באים לפנימייה״
העיר רעננה מלאה בעלייה ברוכה מכל קצוות תבל והתופעה מביאה את העיר לצורך גדול של עמוד שידרה תורני קהילתי שמשדר עוצמה ומוביל את העלייה הזו דרך בית המדרש לחיים ציוניים דתיים משמעותיים. העיר רעננה מכילה מגוון גדול של אוכלוסיות שמחפשים את השותפות עם בית המדרש. וזו השליחות הגדולה של ישיבת בנ״ע רעננה בעיר.
״לפני כשלוש שנים פתחנו מסלול של ישיבה פנימייתית תורנית ארצית״, משתף הרב שקורי. ״מסלול ׳מנהיגות לישראל׳, וב״ה מתקבצים אליה תלמידים ממקומות רבים, כאשר החזון הגדול שלנו הוא מימוש הכוחות הגדולים הטמונים בגיל ההתבגרות, הן בבית המדרש בסדרי לימוד הגמרא והאמונה באופי המיוחד של הישיבה, והן גם בשאר אורחות הישיבה, בפעילות החברתית המובלת על ידי תלמידים לאורך ולרוחב החבר׳ה פשוט מובילים את המקום״.
הרב שקורי מציג דוגמה: ״החבר׳ה החליטו לאמץ גוף משמעותי שעוסק בהתיישבות. הם יצרו קשר עם ארגון ׳שומר יו״ש׳ ומאז אנחנו יחד בחיזוק שני ישובים בשומרון וזו פעילות מנהיגותית נפלאה. הישיבה מלאה בפרויקטים, חלקם בתוך הישיבה וחלקם מחוצה לה, כאשר המטרה היא להתחבר ולחבר את העיר רעננה לבית המדרש על משמעותו הרחבה״.
איך עובדת בדיוק הפנימיה הישיבתית?
״בימינו אנו רואים ברכה גדולה מכך שהבנים באים לפנימייה. אפשר לומר שיש הבדל בין הדור הזה לדורות הקודמים. זאת אומרת, ההתכנסות לפנימייה אינה נובעת מקושי של המשפחה או הסביבה החברתית כמו בימים עברו, אלא מתוך רצון לחברותא יותר מעמיקה עם בני גילם ולהיות יותר שקועים בעשייה מקדמת. ולכן אופי הפנימיה מאוד שמח וגדוש בפעילויות כי לשם כך הבנים באים. זה לא שחסרה להם מיטה באיזשהו מקום. כמו כן, הפנימיה היא לא פנימייה ׳קשה׳ שסוגרים בה הרבה מחוץ לבית. השילוב בין הבית לבין מקום שניתן למצוא בו חברים בני גילי ולהתקדם – משפיע מאוד לטובה על הבנים. במסלול בו אנו צועדים החבר׳ה לומדים חצי יום לימודי קודש על פי סדרי בוקר, צהרים וערב מאוד מיוחדים עם לימוד גמרא ואמונה, יחד עם לימודי התיכון ברמת בגרות גבוהה מאוד״.
זה בעצם כמו להיות ההורים של התלמידים.
״אנו מאוד משתדלים שלא להחליף את ההורים בשום צורה כי כידוע אין כמו אמא ואבא. מה שכן, אנו שותפים בתוך התהליך הזה ומעודדים את הבנים לחזק את הקשר עם הבית. אנו נוהגים שכל יום חמישי התלמידים יוצאים הביתה, וחוזרים לפנימייה ביום ראשון, אלא אם כן יש שבת ישיבה. אנו יוצאים מתוך נקודת המוצא שהגבול בין הבית לפנימייה הוא לא גבול אלא מעבר משם לשם. צריך חיבור ביניהם, לא ניתוק. למשל, כל שבוע ישנם הורים המגיעים ללמוד עם הבנים במשמר הלילי שזה דבר מדהים״.
מה הכי ייחודי בפנימייה? למה התלמידים מחכים?
״קודם כל לכך שיש להם את החברים שמחוברים אליהם בלב ובנפש. החוויה החברתית היא מאוד חזקה ותורמת מאוד לעצמאות של הילד. הוסף לכך את הפעילויות המגוונות של צוות ההדרכה ותקבל חיים בריאים ומעצימים, וכמובן תפילות גדולות. שנזכה לראות ברכה בעמלינו״.

ישיבת דרכי נועם, פתח תקווה

ישנן מספר שאלות שעליהן יש לתת תשובה בכל רגע ורגע. בהכנה לתפילה, בלימוד הגמרא, בלימודים הכלליים, בפעילות החברתית ובכלל המארג החינוכי העדין של הבחורים:
כיצד אנחנו מקדמים כל בחור ובחור לפי כשרונותיו ויכולותיו?
כיצד אנו מביאים כל בחור להכיר בכשרונותיו ויכולותיו?
כיצד אנו מביאים כל בחור למצות את העבודה בכל כשרונותיו ויכולותיו?
אלו הן השאלות שכל איש צוות בישיבת "דרכי נעם" נותן עליהן את התשובה במהלך ליווי הנערים. 

הצוות החינוכי בישיבה שואף לבנות באופן שלם את האישיות המיוחדת של כל נער ונער. אישיות המקיפה עבודת ה' שלמה: בתפילה, בלימוד תורה, בקיום מצוות, בעבודת המידות וכחות הנפש, במעורבות מלאה בחיי האומה והכל מתוך שמחה ושאיפה למיצוי הכוחות.

ליווי הבחורים נעשה באמצעים מגוונים: שיחות אישיות, סדנאות, שיעורים פרטניים, קבוצות קטנות, מסגרת מלווה שעיסוקה בפיתוח מיומנויות חברתיות ורגשיות. אנו רואים ערך רב בליווי אישי של כל אחד מהבחורים על ידי הצוות החינוכי וצוות הפנימיה. 

הישיבה היא ישיבה פנימייתית מלאה כשבכל שבת חוזרים הנערים הביתה להוציא מספר שבתות בשנה. כמו כן, ביום שלישי מסתיימים הלימודים בשעות הצהרים על מנת לאפשר למדריכים הרבים לקיים פעילות בסניפים. (הפנימיה מתפקדת כרגיל גם ביום שלישי, למי שנשאר / חוזר מהפעילות)

יום הלימודים מתחיל בתפילה ולאחר ארוחת הבוקר לימודי גמרא עיון עד מנחה, ארוחת צהרים והפסקה קצרה. לאחר מכן לימודים כלליים עד סדר ערב החותם את היום ולאחריו ארוחת הערב. 

שעות הערב בפנימיה מוקדשים להתאווררות, פעילויות ושיח חפשי עם המדריכים על כל הנושאים המעסיקים את בני הנוער. הלימודים הכלליים מתקימים ברמות הגבוהות ביותר ובתוכם משולבות מגמות פיסיקה, ביולוגיה, ארץ ישראל ומגמת מחשבים המשלבת אפשרות להגבר של 10 יחידות. 

מחנכי הכיתות הינם רמי"ם בוגרי ישיבות גבוהות והסדר בעלי ותק וניסיון בחינוך הנערים לחיים של תורה. המורים המקצועיים מנוסים ומאירי פנים.  התכנית החברתית בישיבה מושקעת וענפה ואנו משתדלים להביא לידי ביטוי כמה שיותר נקודות השקה לחיי האומה בארצה כפי שאנו רוצים ליצוק באישיותם של נערינו. 

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

כתיבה וחתימה (טובה)

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מנקים אשליות לפסח

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים…
את המציאות הזאת צריך לשנות

את המציאות הזאת צריך לשנות

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים,…
"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון…
״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

אמנון ודניאלה וייס הם זוג מוכר – בשומרון בפרט וברחבי…
נשות החיל

נשות החיל

כולנו נחשפנו לתמונת ׳נשות הקואליציה׳, שזכתה לפרסום רב בשל העובדה…
ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

לרוב, את יהודה ושומרון אנחנו מזכירים בעניין תשתיות לקויות או…
הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

ברחבי העולם וגם כאן בישראל נרשמת התרגשות רבה לקראת מונדיאל…
״רבותיי, יש פה הפקרות״

״רבותיי, יש פה הפקרות״

במוצאי השבת האחרונה אירע פיגוע קשה בחברון שבו נרצח יהודי…
הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

״אללה אסלאם״, ״איום דאעש״, ״היג’רה״, "דאעש: הדור הבא", "וידויים מדאע"ש",…
חלב פרווה אמיתי

חלב פרווה אמיתי

תעשיית המזון בעולם עומדת להשתנות בשנים הקרובות. זו לא שאלה…
אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ״ל, המוכר כ׳רב אברום׳, העמיד…
"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

״הפעם הראשונה שבה שמרתי את יום כיפור וצמתי הייתה בגיל…
גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

לקראת ראש השנה אנשים נוהגים לקבל על עצמם החלטות טובות,…
שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

הממלכה המאוחדת של בריטניה הרכינה ראשה בשבוע שעבר, עת נודע…