מ בצע שלמה' או בשמו המקורי 'מבצע גשמי זעף' היה מבצע רכבת אווירית לפינוי יהודי ביתא ישראל שהתרכזו בעיר אדיס אבבה. בתוך 36 שעות בתאריך י״ב בסיוון התשנ״א, 24-25 במאי 1991, עלו לישראל 14,310 יהודים באמצעות 18 מטוסי C-130 הרקולס, מטוסי בואינג 707 של חיל האוויר הישראלי מטייסת 120, וכן 23 מטוסי בואינג של חברת אל על ומטוס אחד של חברת התעופה האתיופית 'אתיופיאן איירליינס'. המבצע נקרא על שם שלמה המלך, אשר על פי המסופר בספר מלכים פגש את מלכת שבא.
31 שנים חלפו מאז אותו מבצע שהיה לאחד הגדולים בעליית קהילת ביתא ישראל. אחד מאותם עולים שחזרו למולדת לאחר שנות גלות ארוכות היה דסטה גדי יברקן בן השמונה, היום חבר הכנסת ממפלגת הליכוד. גדי נולד בכפר היהודי סמיין שבצפון-מערב אתיופיה, לינגוסה אשטיה שהייתה חברה בחבר המושבעים של הכפר, ולאשטיה יברקן ששימש כאיש ציבור.
איך זה לגדול בכפר יהודי באתיופיה?
״הכי קרוב לגן עדן. כפר יהודי שבו כולם ישראל בהגדרה אחת, לא כמו בחברה הישראלית של היום. אין שם קונסרבטיבי, רפורמי, אורתודוכסי, חילוני, מסורתי – אין, כולם ישראל. אתה מתרגש לקראת השבת עוד מיום שלישי-רביעי, מתארגן נפשית ובשמחה, כבר ביום חמישי אתה הולך לנהר לטבול, לטהר את עצמך, לשטוף את בגדיך. ביום שישי בבוקר הילדים לא הולכים רחוק מהכפר ונשארים בסביבה, רועים את הפרות ואת העיזים או נכנסים למטעים כדי לוודא שהכול בסדר. ואז עוד לפני שהשמש שוקעת, כדי חלילה לא לפספס את השבת כולם כבר בבית, מכבים את המדורה ומוודאים שחס וחלילה שום דבר לא דולק. שבת נכנסת ואז יש תפילה של כל הקסים. אחר כך כל אחד בביתו, עם השכנים, מדברים, ויש קבלת שבת. בשבת בבוקר כולם הולכים לבית הכנסת ומתפללים, האבות לובשים את הבגדים הלבנים, הילדים מסביב לבית הכנסת – לא חוצים נהר, לא שוברים שום ענף, ממש כמו בימי המקרא. זה נוף ילדות הכי קרוב לגן עדן מבחינה דתית-רוחנית״.
מסגיד (בית כנסת) נטוש, בכפר יהודי שנעזב עם עליית תושביו לישראל
צילום: אלפרט נתן, אתר אוסף התצלומים הלאומי, ויקיפדיה
יברקן מספר כי העלייה לארץ ישראל לא הפתיעה אותו בתור ילד: ״מגיל אפס מדברים איתך על זה, מדברים איתנו שאוטוטו עולים לירושלים. השיח הזה נמשך 2,700 שנה מהיום הראשון שביתא ישראל הגיעו לאתיופיה, באותו להט ובאותה עוצמה, אי אפשר להסביר את זה במילים. אני הכי אובייקטיבי בסיפור הזה כי זה סיפור ציוני של כולנו, זה סיפור שאין לו אח ורע״, אומר יברקן, ומסביר: ״הרבה אנשים משווים את העלייה שלנו ליציאת מצרים החדשה – את המסע, את הקושי. אבל אני אומר לך שאפילו יציאת מצרים לא מתקרבת לזה. אני חלילה לא מוריד מהסיפור הגדול ביותר של עמנו, אבל למה אני אומר את זה? כי ביציאת מצרים אל-והים ליווה בכבודו ובעצמו את העם. ביום – עמוד הענן, בלילה – עמוד האש. אל-והים חצה את הים לשניים. היה להם את המנהיג הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית – משה רבנו. הם היו צמאים – שתו מים מהסלע, הם היו רעבים – ירד מן מהשמיים. מה היה בעלייה של שנות השמונים? מלאך המוות״.
מה אתה זוכר מהעלייה שלך?
״הלכתי המון בתור ילד בן שבע בתוך אתיופיה. הלכנו חודש בצפון המדינה באזור גונדר. פתחו לנו מין בית ספר שכזה בשגרירות, ושם היה לנו אולפן ולמדנו עברית. אני זוכר שאימא שלי אמרה לי: ׳לא משנה מה מלמדים שם, אתה תלמד רק עברית׳. תמיד השתדלתי ללמוד עברית. אף אחד לא ידע מתי אנחנו עולים עד לאותו היום״.
בשביל להסביר את רמת ההתרגשות של אותו ילד בן שבע, יברקן מספר: ״באותו הבוקר אמרו לנו לקום, לארוז בגדים ולצאת. בתור ילד כל כך התרגשתי מהמחשבה שאנחנו עולים לירושלים וביקשתי שיקנו לי בגדים חדשים. לא זזתי עד שאימא שלי נכנסה לחנות, ולמרות שידעה שזה עסק יקר, היא קנתה לי חליפה לבנה ונעליים לבנות. אמרתי למשפחה: ״ככה נכנסים לירושלים״, כי אחרת אני לא מספיק טהור. הגענו לשגרירות והמתנו עם אלפי אנשים בדוחק. כמו שאמרו לנו להגיע לשגרירות אמרו לכל היהודים בסביבה, והיא התמלאה בין רגע ב-15,000 בני אדם. ההמתנה שלנו שם הייתה על דשא ואני התיישבתי על מסטיק עם החליפה החדשה והיא התלכלכה. בכיתי ואמרתי לאימא שלי: ׳אני לא זז עד שאת לא קונה לי חליפה חדשה׳. כמובן שלא קנו לי ועליתי עם אותה חליפה, אבל זו הייתה התרגשות עצומה ממש. אני זוכר את זה, נחתנו בשעה 21:28 בשישי בערב, 25.05.1991. תאריך ושניות שלא אשכח, היום הכי חשוב בחיי, זה היה מדהים. כשהגענו אימא שלי החזיקה את ידי וירדה למטה לנשק את האדמה של ירושלים. בדיעבד היא נישקה את לוד״.
יברקן אומר כי מסע העלייה היה מדהים. ״מי זוכה להגשים עלייה לארץ ישראל? גלות שהסתיימה אחרי 2,700 שנה ואתה, דווקא אתה עולה לארץ. מה זכיתי שצדיקים גדולים ממנו לא זכו לדבר הנפלא הזה. זה משהו שבאמת, אין מה להגיד״.
״אחד מהפספוסים הגדולים של העם היהודי״
״מבצע העלייה שלנו עדיין לא תפס את מקומו בסיפור הציוני, וזה אחד מהפספוסים הגדולים של העם היהודי ושל מדינת ישראל בכלל. תפקידנו להכניס אותו למרכז כי זה לא סיפור שלי, זה סיפור של כולנו״. ובכל זאת, חבר הכנסת מהליכוד אומר כי המצב היום הרבה יותר טוב מנקודת הפתיחה: ״היו קשיי קליטה מזעזעים, למרות כל התמימות שהקהילה אחזה בה שכל ישראל ערבים זה לזה, שכל ישראל אחים״.
יברקן מספר שיהדות אתיופיה בכללותה לא ידעה שיש יהודים לבנים, והוא מספר גם על הגזענות: ״אני רואה מישהו לבן והוא אומר לי שהוא כמוני, לא רק זה, הוא גם מפקפק ביהדות שלי. זה יצר מאבק פסיכולוגי לא פשוט. אגיד לך הפוך על הפוך: בשנות העלייה הראשונות שלנו לא היו הרבה נישואי תערובת. אנשים חושבים שלא רצו להתחתן עם יהודים אתיופים. אבל מה? ההורים שלנו לא רצו לחתן אותנו עם אנשים לבנים כי הם חשבו שהם לא מספיק יהודים. אני מתנחם בעובדה שאצלנו קיבלו החלטה על רקע דתי ובצד השני קיבלו החלטה על רקע גזעני, על בסיס צבע. אצלנו הצבע לא היה חשוב, החשוב היה שתהיה יהודי. בעניין הזה אצלנו תמיד הסתכלו בענייניות גמורה״.
״למה היינו צריכים אישור של הרב עובדיה יוסף?״
אחרי הפסקה של כמעט שנה, ומתוקף החלטת הממשלה בנובמבר 2021, לפני כשבועיים חודש מבצע 'צור ישראל' להעלאת 3,000 עולים נוספים מאתיופיה לישראל, כולם לכאורה בני משפחה מדרגה ראשונה הממתינים במחנות העלייה בגונדר ובאדיס אבבה. טיסת העולים הראשונה ועליה כ-180 עולים נחתה בישראל ופתחה את חלקו השני של המבצע.
יש מי שאומרים שכל היהודים שהיו באתיופיה כבר עלו לארץ, והיום אלה שמבקשים לעלות הם נתינים זרים ומהגרים, כאלה שמבקשים לתפוס טרמפ על המדינה היהודית.
״גם עלינו אמרו את אותו הדבר, שאנחנו לא יהודים ושאנחנו לא צריכים לעלות״.
בעבר הרב עובדיה זצ״ל היה מי שפסק לטובת ביתא ישראל: ״ומותרים לבוא בקהל ישראל ללא שום גיור, אפילו לחומרא״. היום אין מי שיפסוק כך.
״למה היינו צריכים אישור של הרב עובדיה יוסף? למה? מישהו אישר שעולה מפולין אכן יהודי ולכן הוא עלה? ומגרמניה? מארצות הברית? בדקו להם יהדות? למה מישהו צריך לתת פסק הלכה על יהודי אתיופיה שהם יהודים ושהם יכולים לעלות?״.
אתה לא חושש היום מכאלה שאינם יהודים שיגיעו לישראל?
״בוא נבדוק רגע את העבר שלנו. בשום מקום בהיסטוריה שלנו ולא במקורות שלנו – לא מופיע עם שנקרא ׳עם יהודי׳. יש דבר כזה בתנ״ך? זה דבר חדש, אז איך יכול להיות שהמושג החדש מאפיל על המקור? אנחנו ביתא ישראל, ירדנו מארץ ישראל עוד בימי בית ראשון, ירדנו עם השם ישראל לגלות, ובגלות חיינו עם השם ישראל, ובחזרה מהגלות בשיבת ציון, חזרנו עם השם ישראל. עוד לפני שהרב עובדיה פסק את פסיקתו פקפקו בי שאני יהודי״.
אני מסכים עם מה שאמרת, ובכל זאת, החשש הוא מאלה שאומנם שמרו על מנהגים יהודיים-ישראליים, אבל מה עם אלה שהתנצרו?
״כמה אנשים עלו לארץ במהלך השנים בתור יהודים וחזרו בחזרה וחיו חיי נצרות? כמה אנשים עלו לארץ ולא משנה מאיזו מדינה, והם חיים בהגדרה שהם אינם יהודים אלא אתאיסטים? מאות אלפים, וכל אלה עלו לארץ בטענה שהם יהודים. זה לא מוזר שמתעכבים בפרטי פרטים על כמה אלפים בודדים?״. בדבריו יברקן מתייחס כמובן לעלייה הגדולה מברית המועצות בשנות ה-90.
יברקן ממשיך את הטיעון שלו, ואומר דברים חמורים אף יותר: ״עלינו, על הקסים, חשבו שאנחנו לא יהודים ושלא צריך להעלות אותנו. אנחנו פה למרות המדינה. הלכנו ברגל דרך סודן כי מדינת ישראל סגרה את השערים. ללא המאבק שלנו לא היינו פה. לשאלתך, יכול להיות שיש כאלה לא יהודים אבל הם לא רבים״.
את דבריו בעניין מסיים יברקן בשתי תהיות: ״יהודים שיש להם זרע ישראל באתיופיה והמשפחות שלהם כבר פה, לא יכולים לעלות בגלל הטענה הזאת? דבר שני, מדובר בכמה אלפים בודדים באתיופיה, גם אם נניח יהיו ביניהם כמה שאולי לא עונים על הגדרת יהודי. מדינת ישראל עושה את זה על פי חוק, ולכן אני בסיפור הזה חושב שמדינת ישראל הביאה את זה על עצמה״.
יברקן מסביר: ״בשנות ה-90 במקום לתת לקסים לקבל החלטה מיהו יהודי, שהרי הקסים יכולים לזכור 16 דורות אחורה מבלי לפגוש את אותו אדם ולהגיד אם הוא יהודי או שאינו יהודי, מדינת ישראל בהתנשאות מוחלטת הבקיעה לעצמה שער עצמי. במקום הקסים העמידו פקידים של הסוכנות היהודית ושל משרד הפנים להחליט מיהו יהודי באתיופיה, דבר הזוי לחלוטין. יש אנשים שעולים עכשיו שהם זרע ישראל, שהם כמו האנוסים, חלקם רוצים לחזור ליהדות וחלק מהמשפחות שלהם כבר פה, אבל הדבר הזה יכול היה להסתיים מזמן אם היו נותנים לקסים לקבל את ההחלטה הזאת״.
מה אתה חושב על מצב הקהילה היום?
״הקהילה הזאת צמצמה פערים של 3,000 שנה ב-30 שנה, למרות הכול. הקהילה היא חלק מהנוף של עם ישראל ושל מדינת ישראל. תכלית מדינת ישראל היא לממש את חזון הנביאים ולקבץ את כל גלות ישראל, ואנחנו אחת מהגלויות. כולנו נמצאים בתקופה מדהימה של עם ישראל, פלא. אני גאה להיות בדור הזה וגאה עוד יותר להיות בין 120 חברי הכנסת, ורוצה להמשיך את שושלת עם ישראל בארץ ישראל. אני רואה בזה זכות גדולה״.
״עזבו את הספינים, יש מכונה משומנת נגדי״
בשנת 2008 הצטרף חבר הכנסת גדי יברקן לשורות מפלגת הליכוד. בשנת 2019, לקראת הכנסת ה-21, הוצב במקום ה-33 ברשימת 'כחול לבן' מטעם תל״ם של משה בוגי יעלון. הרשימה קיבלה 35 מושבים, ויברקן החל את כהונתו ב-30 באפריל. לקראת הבחירות לכנסת ה-22 הוצב במקום ה-33 ברשימת 'כחול לבן' ונבחר לכנסת.
לקראת הבחירות לכנסת ה-22 החליט גדי יברקן לעבור לליכוד ושובץ במקום ה-20 ברשימתה, ובשל כך הגיש את התפטרותו מהכנסת. בהמשך נבחר לכהן מטעם הליכוד בכנסת ה-23. בריאיון בגל״צ הסביר את מגעיו עם הליכוד, ואמר: ״גנץ לקח אותי כמובן מאליו, זה היה 'הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת'״. לאחר הבחירות לכנסת ה-23 שהביאו לאחר חודשיים ושבועיים להשבעת ממשלת ישראל ה-35, נבחר לכהן כסגן השר לביטחון הפנים וכממונה על הפעילות בקרב יוצאי אתיופיה בממשלה. לקראת הבחירות לכנסת הנוכחית, ה-24, הוקפץ והוצב במקום ה-17 של רשימת הליכוד.
מתי תיפול ממשלת בנט?
״אני מאמין שלכל דבר יש סיבה. אני מעדיף להסתכל על הדברים הטובים שאני יכול לקחת מהממשלה הזאת – איך למשול, ובעתיד לדעת איזו ממשלה לא להקים. לא כל מי ששם כיפה ואומר: ״אני אוהב את מדינת ישראל ואעשה כך וכך״ באמת ידאג לזה. זאת שנה לא פשוטה, אנחנו צריכים לחשוב, כל הצדדים, איפה טעינו בהתנהלות ולהבא לפעול על הצד הטוב ביותר. זה מתחיל מזה שקודם כל לא ממצמצים אפילו לשנייה אחת על מדינת ישראל היהודית. אמרתי את זה בכנסת – אף פעם לא ראיתי שבריטניה דואגת להדגיש שהיא ׳בריטניה הדמוקרטית׳, כי ברור שהיא דמוקרטית. למה ישראל צריכה להדגיש את היותה יהודית ודמוקרטית? מדינה יהודית צריכה להיות ברורה לכולם, מדינת ישראל היהודית ובתוכה חיים כולם בשוויון מלא. בעצם ההגדרה הזו אתה מאותת לכל מי שחושב שאולי יום אחד יהיה פה משהו אחר, אך אתה גודע את החלום הזה בכך שאתה עומד איתן על שלך. העניין הזה לא קשור לשמאל או לימין, כולם צריכים לעמוד בזה ואני מתכוון להוביל את השיח הזה בהמשך״.
אפשר להגיד שאת הקריירה הפוליטית שלך התחלת במפלגת כחול לבן?
״לא. זה פייק ניוז שרץ כדי לפגוע בי. התמודדתי בליכוד מספר פעמים בכנסת עוד מ-2009. לא התמודדתי בשום מפלגה לכנסת חוץ מהליכוד. גם כאשר בוגי הקים את תל״ם ולקח את כל הליכוד – אני, צביקה האוזר, יועז הנדל ובוגי – אנשי ימין שלא מהליכוד, כולם עבדו עם נתניהו ותחת ממשלת הליכוד. אז ככה שלבוא ולהגיד שהייתי בכל מיני מקומות זה שקר ופייק ניוז שאי אפשר לעצור אותו בשל מכונה משומנת של התקשורת שמפמפמת את זה לציבור. זה פייק ניוז מטורף וחבל שגם אתם חוזרים עליו״.
כאשר אני מתחיל ואומר לו שבשנת 2019 התבטא נגד נתניהו ומדיניותו, חבר הכנסת יברקן קוטע אותי בכעס קל: ״למה ב-2019? הגשתי ב-2010 בג״צ נגד נתניהו, ולפני כמה חודשים אף הצבעתי נגד נתניהו בחוק הסמכויות (התמודדות עם נגיף הקורונה, א״ה). אני מנהיג עקבי, מנהגי חברתי. בזכויות האדם אסור לפגוע. בתנועת הליכוד אנחנו מדברים על חירות, אז מה? אני צריך להיות יס-מן רק בגלל שאני נמצא באותה מפלגה? מתוך הליכוד, לפני שנכנסתי לכנסת, הגשתי בג״צ כנגד תוכנית החומש (לשילוב יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית, א״ה) ובתוך הליכוד עכשיו כשכולם אמורים להגיד כן, הצבעתי נגד בניגוד לעמדת המפלגה שלי. עזבו את הספינים, יש מכונה משומנת נגדי. עמדותיי המדיניות ידועות תמיד, לכולם״.
איך שומרים על נתניהו בימין?
״נתניהו הוא סמל, נתניהו מייצג את הימין. פגיעה בנתניהו זה לבוא ולהגיד: ״אנחנו מורידים את המנהיג״. אם לא נתניהו זה יבוא על מישהו אחר בעתיד. אנחנו צריכים לצופף שורות, לעמוד מאחוריו איתנים ובעזרת השם להפיל את הממשלה. אנחנו צריכים לוודא שנתניהו יהיה ראש הממשלה לטובת המדינה, לטובת העם. אנחנו צריכים מישהו מנוסה, מישהו בעל שיעור קומה, מישהו שאנשים מעריכים ומכבדים. בכל העולם קרן ישראל עלתה בזכות נתניהו. יש הרבה דברים שצריך לשפר, בוודאי, לא הכול מושלם״.
ובכל זאת, איך גורמים לנתניהו להוביל מדיניות פנים ימנית? נניח החלת ריבונות ביהודה ושומרון.
״אני מקווה שייכנסו חברי כנסת שמאמינים בזה אידאולוגית. אותי למשל ברמה האישית שום דבר לא יכול להזיז. כמי שהגיע לכאן בגיל שמונה, לפני 32 שנה, אחרי שבגיל שש כבר הייתי רועה צאן שם בכפרים, ואל-והים תוך 30 שנה הביא אותי למצב שבו אני נמצא, מה כבר יכולים לקחת ממני? אני עוד חולייה בשרשרת ארוכה של עם ישראל. חוויתי גלות וראיתי הכול – ממי אני צריך לפחד? בוודאי שהנושא הזה קריטי וצריך לעמוד עליו. אני את שלי אעשה״.
