כמה קילומטרים מפרידים בין ירושלים לטהרן? כמה האיראנים היו רחוקים מפצצת אטום? ואיך אלפרד נובל קשור לעניין? ׆ שבעה מספרים שמקפלים בתוכם את סיפור המלחמה הזו
1,560
זהו מספר הקילומטרים שמפרידים בין ירושלים לטהרן. שתי מדינות כה רחוקות זו מזו – ללא גבול משותף, ללא מחלוקת טריטוריאלית, ללא סכסוך על משאבים. ועדיין באיראן מבעבעת שנאה תהומית – עיוורת ומנותקת מכל היגיון, שמזכירה במדויק את אותו רוע עמלקי צרוף שכבר אז שאף ״להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים״.
217 : 2
הוא נחשב לפרס החשוב בעולם ומבטא תרומה משמעותית ופורצת דרך לטובת האנושות. פרס נובל. מאז שהיזם השבדי ממציא הדינמיט הקים את הקרן שלו זכו בה רק שניים ממוצא איראני. ליתר דיוק: שתי נשים – נרגס מוחמדי ושירין עבאדי, שקיבלו פרס נובל לשלום, אך זאת לא בזכות המשטר האיראני אלא דווקא על מאבקן הנחוש נגדו ופועלן למען זכויות אדם. התוצאה – הראשונה כלואה עד היום באיראן בתנאים קשים והשנייה נמלטה ומצאה מקלט בלונדון.
אצל היהודים, לעומת זאת, התמונה שונה לגמרי: 217 (!) אנשים ממוצא יהודי זכו בפרס הנחשק והטביעו חותם אדיר על האנושות. עם קטן, מוביל בפער עצום על פני כל אומה אחרת. מתברר שהייעוד הגדול שנאמר לאברהם: ״ונברכו בך כל משפחות האדמה״ אינו רק נבואה. זו עובדה!
העם האיראני אומנם גדול פי 6 מהעם היהודי, אבל זהו ההבדל המהותי בין עם שבוחר להיות ׳אור לגויים׳ ולהביא טוב לעולם, לבין מי שמקדש את המוות, הרצח והשנאה.
99
זה היה אחוז היירוטים של מתקפת הטילים הראשונה שהגיע מאיראן. זה קרה בליל ה-13 באפריל 2024 ושוגרו לעבר ישראל 136 טילים בליסטיים, 36 טילי שיוט ו-185 כטמ״בים.
התוצאה: מחצית מהטילים כשלו בשיגור או סטו ממסלולם ולא היה צורך ליירטם, כל טילי השיוט והכטב״מים יורטו מחוץ לשטח ישראל, ובסיכום: 99% מהאיומים סוכלו בהצלחה. הבודדים שפגעו גרמו נזק קל בלבד.
בבוקר שאלה אותי כרמי, בתי בת ה-6, מה קרה אתמול. סיפרתי לה ולאחר שעה קלה מצאתי על הרצפה בחדר שלה מכתב רשום בכתב יד ילדותי : טוֹדָה לְכָה ה׳ עַל כָּל הַנִּסִּים שֶׁהָסִיתָה לָנוּ.
15
זה המספר שחייבים לזכור: חמש־עשרה פצצות גרעין – זה היה הארסנל שאיראן כמעט הצליחה להשיג השנה. איראן העשירה אורניום לרמה של 60% – מרחק קצר מהשלב האחרון בדרך לפצצה גרעינית. המשמעות: בתוך שבועות ספורים היא הייתה מסוגלת לייצר די חומר לפיתוח 15 פצצות אטום, כל אחת מהן בעוצמה שהחריבה את הירושימה. ולמה זה חייב לזעזע אותנו? כי בהירושימה, פצצה אחת גרמה למאה אלף הרוגים. בישראל, שבה האוכלוסייה צפופה בהרבה והמרחקים בין הערים קטנים פי כמה – פצצה אחת על תל אביב, חיפה או ירושלים הייתה עלולה לגרום לאסון לאומי: עשרות ואף מאות אלפי הרוגים והרס עצום של תשתיות חיוניות. ליבנו כואב על כל מתקפת טילים שמביאה לפצועים והרוגים בישראל, אבל בל נשכח: אילו לא יצאנו למלחמה הזו – המחיר היה עלול להיות גרוע פי מיליון.
45
שנים חלפו מאז המהפכה האיסלמית באיראן. לא תאמינו אבל עד 1979 שררו יחסים חמים בין ישראל לאיראן: שיתוף פעולה ביטחוני, קשרים כלכליים, ואף ברית אסטרטגית שקטה מול אויבים משותפים. מאות אלפי ישראלים ויהודים חיו, עבדו וביקרו באיראן, והעם הפרסי התאפיין בסובלנות וידידותיות כלפי העם היהודי.
בלילה אחד הכול השתנה. המהפכה האסלאמית העלתה את חומייני לשלטון, והפכה את איראן למדינה קיצונית שרואה בישראל יישות שטנית שיש להשמידה. ומאז – 45 שנים של שטיפת מוח, הסתה וחתירה אובססיבית להשמדת ישראל, הפכו אומה עתיקה ומכובדת לאימפריה של שנאה.
8,000
פעם, חיו באיראן למעלה ממאה אלף יהודים – קהילה עתיקה וגאה, עם מנהגים ומסורת ייחודיים. בתי כנסת, בתי ספר, עיתונים, חיי קהילה תוססים בטהרן, שיראז ואספהאן.
היום, אחרי ארבעה עשורים של משטר איסלאמי עוין, נותרו פחות מ-8,000 יהודים – מיעוט קטן ונרדף, שממשיך לשמור מסורת בסתר, אך נמנע מכל הזדהות פומבית עם מדינת ישראל.
2300
זהו מספר הקילומטרים מבסיס חיל האוויר חצרים שבנגב ועד למשהד שבמזרח איראן – שם השמיד חיל האוויר הישראלי מטוס תדלוק איראני. זו הייתה פעולה נועזת שמתחה את היכולת האווירית של ישראל עד לקצה. האם זה באמת הכי רחוק שהגענו? לאו דווקא. במבצע אנטבה גמאו מטוסי צה״ל 4,000 קילומטרים כדי להציל יהודים שנחטפו ללב אוגנדה שבאפריקה.
אבל המרחק הוא רק סמל. מה שמייחד את העם היהודי זו היכולת לפרוץ גבולות – של מרחק, של זמן, של מקום. רק לפני חודשיים הוחזר לישראל צבי פלדמן, חלל קרב סולטן יעקב, אחרי 42 שנה!
כי אין מה שיכול לעמוד בפני העקשנות היהודית והרוח של העם שיש בו חותם אלוקי וטביעת אצבע של האינסוף.
- • •
בערב המבצע, הלך ראש הממשלה נתניהו לכותל, נשא תפילה וטמן בין האבנים פתק שבו נכתב הפסוק: ״הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא״ (במדבר כג,כד).
הלביא, מלך החיות – אינו ירא מאיש והוא מסוגל לעשות את מה שאחרים אינם מעיזים.
כך גם עם ישראל – אינו נכנע. לעולם. עברנו את פרעה, את המן ואת היטלר – ונעמוד גם מול איראן. העורף שלנו חזק, הרוח היהודית לא נשברת, וההיסטוריה לימדה אותנו: תמיד ניסו להשמיד אותנו – ותמיד נשארנו כאן. כי בליבו של עם ישראל פועם הנצח האלוקי. ו״נצח ישראל לא ישקר״ (שמואל א,טו). ■
